דברי שאול עה"ת ומגילות שצח

בפני עצמה ינתן לרעות ותהי' מלכה בפני עצמ' ותירש זכות המלוכ' שהיה לושתי וזה המבואר במה שאמרו יבקשו למלך נערות יפות והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי שלכאור' לא הי' כל כך עצה שכליות שמי יאבה לזלזל בכבוד בתו שאם לא תיטב לא תמלוך וכבר דרשו ע"פ כל רוחו יוציא כסיל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הי' לו כלם לנשים ונקראות בשם מלכות מצד שנשאו לאחשורוש אבל מה שנקראת ושתי מלכה מצד עצמה זה ינתן לאשר תמלוך תחת ושתי ולכך הוטב עצתם ומה שדרשו עליו וכסיל יפרוש אולת היינו שבהפקיד' לא נתבאר היטב הענין ע"כ נקראת אולת וזה שאמר ממוכן כי אם היה העוות משום ענין זלזול המלך הנה יש מקום לדון שגם היא מלכ' ואין הבזיון גדול כל כך אבל אם בא זלזול מצד אישות הנה בזה מה מועיל מה שהיא מלכה הא מכל מקום היא אשתו ומשועבדת לו וע"כ מלכותה יתן לרעותה הטוב' ממנה ודו"ק היטב. שוב מצאתי במגילה דף יו"ד שדרשו והאבדתי משם מלך ושרים מלך זה ושתי הרי דקראו לושתי בשם מלך אלמא שהיתה מולכת מצד עצמה

לא על המלך לבדו עות' ושתי המלכ' כי על כל השרים. כלם תמהו דאדרבא היה מהראוי להגדיל פשעה במה שחטא' אל המלך וכבר כתבתי בזה והנרא' בזה ע"פ מה דאמרו בכתובות דף מ"ם הכל לפי המבייש והמתבייש ופירש הרע"ב אדם בינוני שבייש בשתו מרוב' מאדם בזוי ומאדם חשוב ע"ש ועיין תוס' יו"ט והמתבייש לפי חשיבותו בושתו ולפ"ז המלך והמלכה הוה כאדם חשוב שמבזה אדם חשוב וא"כ אף שהמתבייש אדם חשוב אבל המבייש ג"כ אדם חשוב אבל בערך השרים והעמים שהמתבייש אדם חשוב והמבייש בערך המתבייש הי' אדם בינוני שהרי שניהם חשובים א"כ מה שמגיע הבושת מהמביש לגבי השרים זה הוה כבושת אדם בינוני ובשתו מרוב' והשרים לפי ערך חשיבותם המתבייש חשוב וגם אם שרות פרס ומדי יביישו בעליהן הוה הביוש נצמח מאדם בינוני ודו"ק היטב ויתכן עוד יותר בהעמיק עוד שרצ' לרמוז עוד לעקץ את המלך דהנ' אמרו דבור' אשה נביא' אשת לפידות ושמעתי אומרים שהנה יש לפעמים שהאש' נקראת בשם בעלה שאם בעלה מלך או רב האש' נקראת מלכה או רבנית ואם הוא נביא היא נקראת נביא' כמ"ש ואקרב אל הנביאה אבל שם היה להיפך שדבור' הית' נביאה בעצם והיתה אשת לפידות שנתעטר בה ע"כ ולפ"ז גם שם היו שרות פרס ומדי שהם היו שרות ובעליהן על ידן נתעטרו בתואר שרים והנה גם אחשורוש היה אהוררי' דאבי המלכה כמ"ש אהוררי' דאבא ורק אח"כ מלך מעצמו ונמצא ששרות' וגדולת' הי' יותר גדול. והנ' זה שאמר ממוכן לפי ששמע מהמלך שאמר כדת מה לעשות במלכ' ושתי על אשר לא עשת' את מאמר המלך אחשורוש הנה הי' רוצה להענישה על אשר לא עשתה מאמרו והוא המלך והיא מתפארת בו אבל הוא רצה לרמוז שכוונ' להבזות אותו שהיא המלכה וגדולתו תלוי בה וע"כ אמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה וגו' והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי לכל שרי המלך והיינו שיהי' להיפך ודו"ק

ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו בש"ס פריך אמאי דלקה בו כולי האי. ושמעתי בשם הגאון מוהרא"וו ז"ל דאמר דיש הבדל בין קצף לחימ' דקצף היינו מה שבגלוי כקצף על פני המים וחימ' היינו מה שבפנים והנה דרך העולם דתחל' בוער בלבו ואח"כ מגלה ע"פ בגלוי אבל כל שקוצף בגלוי חמתו שככה וכאן היה להיפך שחמתו בערה בו וע"ז אמר דשלחה לו אהרורי' דאבא וזה בוש מלדבר בפה וחמתו בערה בו ודפח"ח. והנ' זה סיוע למ"ש למעלה ת"ל במה שממוכן רמז לו ות"ל זכיתי לכוין לדבריו הקדושים

אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבא ושתי לפני המלך. הנה לכאור' היה יכול לפסיק להיפך שמוכרחת לבא ואם לא תבא מעצמה תבא ע"י כפייה ונגיש'. אך באמת לא היעיל בזה כי עכ"פ על מה שלא באה מה יהיה העונש וכבר יש בזיון וקצף וז"ש והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי ומה מועיל שתבא למחרת ואולי תתרצ' לבא מיראת העונש ועכ"פ כבר בזת' את המלך והעמים וגם אף אם המלך יהיה לו פיוס במה שהיכרחה לבא מה יעשו דלי העם שאין לאל ידם לכוף ולכך אמר להיפך שלא תבא ומלכות' יתן המלך לרעות' הטוב' ממנ' וא"כ אז ישמע פתגם המלך על כל המדינ' וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ודו"ק

ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. בש"ס מגלה אמרו אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה ודחו זאת דלמא כדר"א דאמר מלמד שלכל אחד נדמית לו כאומתו ופירש"י שכולם אמרו משלנו היא והוא תמוה דאם במה שאמרו בפיהם א"כ יוכל להיות כפשוטו ג"כ שאמרו כל אחד שבחה. והנרא' בזה דהנ' במדרש אמרו נושאת חן בעיני כל רואיה בעיני העליונים ובעיני התחתונים כדכתיב ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם להבין מה הוא חן ושכל טוב. אמנם נראה לפמ"ש הרד"ק דשורש חן הוא מלשון חנם ע"ס. ולפ"ז כביכול אין אדם צדיק אשר יעש' טוב ולא יחטא נמצא גם הצדיק בעיני ד' הוא רק חן דהיינו חנם שלא יצא כל מה שצריך לעשות אבל בעיני האדם הוא שכל טוב וז"ש ומצא חן ושכל טוב והיינו בעיני אלקים הוא חן