דברי שאול עה"ת ומגילות שצז

אשר על כן הרגה וכדי בזיון וקצף למלך גדול כמוהו לזה אמר לו ממוכן כך יהי' הבזיון שהרי לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים והיום הזה תאמרנ' וכדי בזיון וקצף וא"כ כיון שלא יוכל להעלים הבזיון עוטב שיצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי וגו' וזה שלא נזכר ענין הריגת' כי נתבייש המלך בזה ומה שהוכרח לפרטו פרסם הכותב ודו"ק

לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים וגו'. הכוונ' נרא' לפענ"ד ע"ד מ"ש המעשי ד' לבאר הכתוב אנא חטא העם הזה חטא' גדול' שהכוונ' שיקרה לפעמים כי המלך לא יוכל לענוש כי זה חטא חטא גדול שלא נוכל לענשו שאם נעניש אותו לפי ערך החטא אין מקום להענישו כל כך ואם נקטין העונש יהי' נרא' אות כי לא הענישו כשיעור החטא לכך צריך להקל ולא לענשו כלל ח"ש אנא חטא העם הזה חטא' גדול' וא"א בדרך העונש לענשו ע"כ אם תשא חטאתם וגו' וז"ש ממוכן כי להעניש על שהעוה פני מלך זה אין לו שיעור אבל מה שחטא' נגד השרים והעמים בזה נוכל להעניש' וזה לדעתי מה שאמר עזרא בהתוודותו כי אתה חשבת למטה מעונינו והיינו שלא הענשת אותנו כי הוא למטה מעונינו ואינו כפי החטא ודו"ק

עוד נ"ל כוונ' עמוק' דהנ' כאן היו שתי עונשים מצד שמרד' באישה ומצד שמרדה במלך והנה מצד שמרדה במלך אם אמת כי עונש חמור מגיע לה אבל מ"מ לא יודע אם כן מה מגיע לאשת הדיוט שתמרוד באישה ולכך כשהמלך אמר כדת מה לעשות אז ענהו ממוכן שלא על המלך לבדו עותה וגו' באמרם המלך אחשורוש וגו' אף כי אנחנו וא"כ במה יוודע איפוא העונש מצד האישות ולכך צוה שלא תבא לפני המלך ומלכות' יתן לרעות' וזה העונש מפאת האישות לא מצד מלכה ובזה יוודע איפוא העונש האישות ונוסרו כל הנשים ודו"ק

או יאמר באופן אחר כי כבר אמרו חמורים דברי סופרים יותר מדברי תור' וכתבו המפרשים שהכוונ' כי דברי תורה מצד מעלת הנותן אין צריך כל כך אזהר' ועונש חמור כי לא יהרסו לעלות אל ד' אבל דברי סופרים מצד חולשתם נגד דברי תור' צריך עונש רב למען יהיו נחשבים ולזה אמר כי האמנם שעל המלך ג"כ חטאה אבל להמלך לא יגיע כל כך נזק מצד מורא המלך הגדול אבל מה יעשו שרי המלך אשר יצא דבר המלכה עליהן ובזה יהיה להם כדי בזיון וקצף וע"כ צריכין לחוש לגדור פרצה הלז יותר מפרצת המלך ודו"ק

לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכ' וגו' כבר כתבתי כמה ענינים בזה. וכעת נרא' לי עפמ"ש בא"מ בהקדמ' בשם הקצה"ח ז"ל לפרש משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך שהמלך להיותו מתקבל להמדינ' ע"פ בני המדינ' א"כ אין לשנות חוקי ומשפטי המדינ' כי חוקי המדינ' קדמו לו אבל בן מלך שהוא יורש עצר ומלכותו אינו ע"פ קבלת המדינ' א"כ יוכל לוותר קצת לפנים משורת הדין וז"ש משפטיך למלך תן וצדקתך לגן מלך. והנ' כאן דרשו המולך שמלך מעצמו וא"כ אין לשנות הדין ולכך שאל ליודעי דת ודין כדת מה לעשות וז"ש כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין להיות שהנימוסים קדמו לו אך זה דבר שהוא מצד הדין אבל אם קרה דבר שהוא למגדר מלתא ואין מענשין ע"פ דין א"כ בזה יכול המלך לפסוק מעצמו כי בזה אין שייך חק ומשפט וז"ש ממוכן לא על המלך לבדו עותה כי על כל השרים ועל כל העמים יצא בזיון וקצף וא"כ יצא דבר המלכות מלפניו ויוכל לעשות בעצמו חק ומשפט וזה החק יכתב בדתי פרס ומדי שכן עושים בדבר כזה ולא יעבור ודו"ק היטב

לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכ'. כבר כתבתי בזה דברים רבים שנרא' שמקטין בכבוד המלך. גם נרא' לפענ"ד ליישב שינוי הלשון שנמצא כאן שהקדים המלכ' ושתי ולפעמים כתיב ושתי המלכה וע"כ נ"ל ענין נכון דהנ' כבר אמרו שאחשורוש מלך מעצמו והנה היא הית' בת מלכים וכפי הראות היתה יורשת עצר שהיה לה כמה מחוזות שהיא הית' מולכת מעצמ' וכשנשאת לאחשורוש נקראת מלכ' מפני שבעל' מלך גם מולכת מעצמה. והנ' המשת שעש' אחשורוש בשביל שמלך וגם ושתי עשת' משת' עבור כבוד המלך ע"כ תיאר אותה ושתי המלכה שעשת' משת' נשים בבית המלך שזה היה בשביל מלוכת אחשורוש והיא קנתה תואר מלכה בשביל המלך ולכך צוה שתבוא ושתי המלכ' לפני המלך היינו מצד בחינת שהיא מלכה בשביל שנשאת למלך ומצד זה יוכל למשול בה. וז"ש להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות היינו שתהיה מלובשת בכתר המלכות שהיא בעצמה הי' לה כתר מלכות ומכל מקום תבוא לפניו על שהוא גדול ממנ' ומכחו זכתה להקרא בשם מלכה שמשל על קכ"ז מדינות ומלכותה מצד עצמה טפל' לזה ובזה מיושב לשון כתר מלכות שמה ענין כתר מלכות למלכ' ולפמ"ש אתי שפיר. ולכך כתיב ותמאן המלכה ושתי היינו שמצד שהיא מלכה בפני עצמה חשבה עצמ' לגדול ממנו לכך בער' בו חמתו וזה ששאל כדת מה לעשות במלכ' ושתי היינו שמצד בחינת שהיא מלכה מצד המלך ידע שחייבת מיתה אבל מצד שהיא מלכה בפני עצמה מה לעשות בזה. וע"ז אמר ממוכן שאם הית' החטא רק למלך לבדו אז אין רשות למלך לקחת מה שהיא מלכה בפני עצמה אבל הרי עותה לכל העמים ולכך צריך שיהי' הקנס ניכר וז"ש ומלכות' היינו מת שהיא מלכת