דברי שאול עה"ת ומגילות שצו

ולא באה אבל השרות פרס ומדי תאמרנ' אשר שמעו את דבר המלכ' וכדי בזיון וקצף

כי יצא דבר המלכ' במדרש בלא דדין הות צריכ' וכו' כדאי בזיון הזה לקציפ' הזאת הענין נרא' לפענ"ד דהנה כבר כתבתי רבות בזה שממוכן אמר לא על המלך לבדו שזה נרא' כמקטין בחטא המלך. אמנם נרא' דזה הי' כוונ' עמוק' דהנ' היא בזתה מאד את המלך ונמצא אם יענשו אות' ע"ז ילמדו כל העם לבזות המלך ומלבד שיהי' לו למוקש אף גם שיהי' לו לחרפ' שיזכירו זאת וע"כ ביקש המלך כדת מה לעשות והיינו שיכסו החטא ובכ"ז יענישו אותה וע"כ הערים ממוכן לאמר שלא על המלך לבדו עות' ושתי כי על כל השרים ונמצא שאין צורך כלל להזכיר תחרפ' שעשת' למלך ושלח' לו דברי בזיונות רק במה שעות' ולא באה בזה ג"כ די וז"ש במדרש בלא דדין הוות צריכ' היינו בלי הבזיונות ג"כ הות צריכ' למות וז"ש כדאי בזיון זה היינו מה שלא באת היא לבדו כדי לה בזיון להקצף הלז והבן

במדרש ערום ראה ונסתר זה שבנו יששכר פתאים עברו ונענשו זה שבעת שרי פרס ומדי. תכוונ' לדעתי כי תיא שאל ליודעי העתים זה שבטו של יששכר כדדרש שם והם ראו כי אם יחרצו משפט מות אז יענשו אח"כ ודמה מדמם יבקש ע"כ השמטו עצמם וע"כ אמר ערום ראה ונסתר אבל פתאים שהוא מגזירת פתאום היינו שאינם עושים בישוב הדעת ועיין בכריתות דף ט' וברמב"ן פרשת בהעלותך עברו ונענשו שהרג שבעת שרי פרס ומדי

כדת מה לעשות באלכ' ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש וגו' לא על המלך לבדו עות' ושתי המלכ' כי על כל השרים והעמים וגו' כי יצא דבר המלכ' על כל הנשים וגו' כולם תמהו על ממוכן שפקח הי' מה ראה לשטות כזה שרצ' להגדיל העונש והקטינו במה שאמר שלא על המלך לבדו דמשמע שאינו חושש בכבוד המלך ולדעתי הכוונ' כי הנה יש משפטים וחקים הקצובים ויש שהם לפי הוראת שעה ולמגדר מלתא כמאמרם לא שהדין כך אלא צורך שעה והנ' יש בשתיהם להקל ולהחמיר כי בעונש הקצוב זה הוא בכל עת ובכל שעה אבל לא חמור כל כך אבל מגדר מלתא חמור מאד אבל אינו רק באות' שעה ובאותו זמן שפוגע בו אבל כשעבר זמן אין עליו משפט מגדר מלתא והנ' כבר כתבו המפרשים כי המלך כאשר ראה כי כפי הוראת שעה ומגדר מלתא יתי' העונש חזק מאד וע"כ שאל כדת מה לעשות ועיין בעקיד' ולפ"ז יפה השיב ממוכן כי זה דוקא אם כבר עבר המגדר מלתא כגון אם לא הי' החטא מגיע רק להמלך בלבדו אבל אם החטא מגיע גם לכל השרים והעמים א"כ הוה המגדר מלתא עדיין עומד ולזה אמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי אם על כל השרים ועל כל העמים וע"כ יצא דבר המלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי אשר לא יעבור וגו' והבן

והנה בימי חורפי אמרתי ע"פ מ"ש הטור בחו"מ סי' תכ"ה דמגדר מלתא לא שייך רק לרבים ולא הנוגע ליחיד ע"ש ולכך אמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי אם על כל השרים אמנם אשר אמר שיכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבא ושתי לפני המלך תמה היוסף לקח והמפרשים דמה שייטא לספרי פרס ומדי בזה. והנרא' בזה דהנ' כבר כתבו הראב"ע ויתר מפרשים שנשים היו באותו הדור בתכלית השפלות משועבדות לבעליהן כאחת המשרתות והשפחות וא"כ כשושתי העיזה פניה כל כך בבעל' א"כ יהיו כל הנשים מבזות בעליהן בעיניהן וא"כ ישתנ' נימוסי דתי פרס ומדי וזה החטא גדול יותר כי נשתנ' הדין וכבר כתב העקיד' כי חטא סדום אשר גדול עונם מנשוא הי' לבעבור עשו כן הדין ולא חטאו להיותם חוטאים כי אם לאשר נרא' להם הדין כך וגם הי' לא חטאה כ"א לאשר חשבה כי ראוי שתהי' היא גדול' יותר ממנו כמ"ש חז"ל ששלח' לו אהוררי' דאבא וכו' וא"כ זה החטא לא ניתן למחיל' וע"כ אמר אשר יכתב בדתי פרס ומדי אשר לא תבא וע"כ ונשמע פתגם המלך וגו' וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ויחזור הדין לכמו שהי' והבן כי הענין נכבד

עוד נרא' לי דבר חדש דהנ' אין דרך המלך לעשות נקמ' כל כך בהדיוט שמרד בו כי אינו חושש ע"ז לא כן באדם שר וגדול בזה חושש המלך מאד וגם אין כבוד המלך להרג אדם הדיוט שמרד בו כדאמרו במדרש כאן על פסוק אחר הדברים האלה ע"ש בשם רן לוי והנה כאן שרצ' ממוכן להסיר כתר המלכות מעל ראשה וכיון שתהי' הדיוטת חשש שמא יניחה בחיים כי מה אכפת לי' לזה אמר שמרדה גם מצד ענין אישות ועי"ז גם שאר הנשים לא ישמעו לבעליהן ולכך מהכרח לעשות אח"כ משפט בשביל מרידת' באישות ג"כ ודו"ק כא על המלך לבדו עותה ושתי המלכ' כי על כל השרים ועל כל העמים הדבר יפלא באשר תמהו רבים וכן שלימים דנרא' כמיקל בכבוד המלך וכבר כתבתי בזה כמה דברים וכעת נרא' עפמ"ש במדרש במגלת אסתר על פסוק אחר הדברים האלה א"ר לוי זה שאמר תכתוב בפרוח רשעים כמו עשב לא נתגדל המן אלא לרעתו ולמה גדלו משל לגוליר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל אומרים גוליר הרג עשה אותו הגמון ואח"כ התיז את ראשו ע"ש ולפ"ז חשש ממוכן אולי המלך יבוש לעשות דין לעצמו כי יאמרו אשה נצחתו ובישתו