דברי שאול עה"ת ומגילות שצה

עושה לו רצון שירצ' והקב"ה יענהו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וז"ש רצין יראיו יעשה היינו שעושה להם רצון כדי ששועתם ישמע ויושיעם והנה המלך אחשורוש רצה שיעשה להם רצון ולכך לא אנס על השתיה שאז יהיו מוכרחים לשתות ולא ברצון אבל המלך הי' חפץ שע"י שישתו יתעוררו שירצו לשתות וז"ש כי כן יסד המלך לעשות כרצון איש ואיש היינו שיהי' להם רצון ולזה אמר הקב"ה אני איני יוצא ידי בריות ואתה רוצה לעשות כרצון איש ואיש וזה א"א. ולזה מסיים מי זה שעושה רצון יראיו זה הקב"ה היינו שאף הקב"ה בכבודו א"י לעשות כן רק לצדיק שלא יבקש מותרות אבל לא למי שאינו צדיק שאז אדרבא משביע לכל חי רצון וירצה יותר והבן

והשתיה כדת אין אונס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. דרשו חז"ל כרצון מרדכי והמן שנקראו איש והוא תמוה ולפענ"ד נרא' דהנ' ענין המשת' מה שקרא המלך אף להיהודים להמשת' הוא כי רצה שיהיו כלם לעם אחד ויתאחדו לגוי אחד והנה כבר נודע כי גם האומות יודעים כי היהודי לא ישקר באמונתו אף אם ייסרוהו בעקרבים. יעמוד באמונתו חזק אך זהו כל עוד שיבין כי גזירה היא להעבירו אבל אם בחלקות ישית לו אז ימשוך כשור לטבח ולא ירגש ולכך הערים המלך מבלתי אנס ולכוף היהודים רק לעשות כרצון איש ואיש וזה נרא' לי בכוונות חז"ל שלכך המליצו על מרדכי והמן כי מרדכי רצה שלא יאנסו אותם אולי עי"ז שלא יכופו יעמדו על משמרתם חזק ואלמלא נגדוהו וכו' והמן חשב להיפך כי אם לא יאנס אותם אז בודאי יתרצו. ויש להעמיק יותר שרצו לעשות כרצון איש ואיש כי גם עכשיו בעוה"ר אך בזה יתפס היהודי ברשת בעבור כי הזמן והעת הביא המבחן שכל איש ואיש בין גוי בין יהודי איש יקרא וע"כ כאשר נחשבו בעיני אומות לאנשים ע"כ יאחזו בחבליהם ויתפקרו בדת וזהו אמרם לעשות כרצון איש ואיש כי בין יהודי ובין גוי איש ואיש יקראו בשמותם ובעוה"ר אנו רואים זאת בעינינו כי במדינות אשר עול המלכות קשה על היהודים עודם היהודים על עמדם יעמודו ומה שחסד המלכים עלינו לטובה חושבים הם לפקח מעליהם עול דתם ונתקיים בנו מהרסייך ומחריביך ממך יצאו כי פריצי בני עמינו יתפקרו בזה וחושבים אך בזה להשיג קירבת השרים ונהפוך כי המלך יר"ה וכל השרים חפצים כי כל איש יתנהג באמונתי ודתו

ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין לפענ"ד מה שנקראו יודעי עתים וההבדל שבין דת ודין הוא דהנה דת נקרא דת הנמוס שהוא משפט כתוב אילם דן הוא דלפעמים ישתנה הדת לפי העתים והזמנים וזה נקרא דין וע"כ שאל המלך להם דהנה משפט איש ההמוני' אינו נוגע רק לאותו האיש א"כ ע"ז שייך דת אבל אם להמלך דבר חק ומשפט לזה לא שייך שיהי' כדת הכתוב כי המלך ומשפטו הוא ענין שנוגע לכלל המדינה וא"כ אין בחק דת הנימוסיי לתת משפט כתוב למלך שזה ישתנה לפי העת והזמן שהמלך היא כמו שדנים לכללות העם וזה לא שייך לתת חק קצוב כי ישתנה לפי העת והמקום וז"ש ששאל לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין היינו דת הפרטי ודין שהוא משתנה לפי העת והזמן ובזה צדקו דברי ממוכן שאמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכ' וגו' והיינו שמשפט המלך אין להשקיף מה שנוגע למלך לבד כי אז לא הי' רק כאחד העם וא"כ אין צריך רק דת והוא שאל ליודעי העתים וע"כ הביא כי שאל משפט המלך כדת מה לעשות היינו בכ"ף הדמיון לא הדת הפרטי וא"כ הוא חריצו' נפלא לממוכן ודו"ק היטב

כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין עיין במדרש שנחלקו אי בדיניהם דיינינן מן הצד ועיין תוספת סנהדרין דף י"ז דלא שייך לא תענה על רב כל דדנין דינו של מלך זה כבודו שהם יגידו דעתם לפניו ולפ"ז כאן שהי' דבר המלך ולכך הביא לפני כל יודעי דת ודין שהם יגידו דבריהם בראשונ' ופתח ממוכן שהיה הקטן תחל' ודו"ק

ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין נשאלתי בזה מה הלשון יודעי העיתים וגם מה סיים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. ואמרתי בזה דהנ' דת ודין נרא' לפענ"ד דהנ' יש דת חקי ויש דת מגדר מלתא שהוא לפי צורך השעה והנה החק הנימיסי זה נקרא דת אבל הדת שהיא למגדר מלת' הנה בכלל דת אי אפשר לגדרו כי אינו דת כתוב אבל היא לפי שעה דין שדנין כן בעת ההיא וזה נכון למבין שדת נקרא דת בעצם ודין מה שהוא לפי שעה ולכך שאל ליודעי העיתים שהם הדנין לפי שעה וז"ש כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ומה שאמר כדת מה לעשות היינו שהוא כף השימוש כדת ולא דת ממש

כי יצא דבר המלכ' על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכ' לפניו ולא באה והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף. נשאלתי מה טעם לאריכות דברים והיום הזה תאמרנה וכבר דברו המפרשים ונרא' כי באמת השיב' למלך דברי בליעל כאמרם אחוררי' דמלכא אבא וכו' והנ' זה לא שמעו כל הנשים רק השרי פרס ומדי ונשיתיהם אבל סתם נשים אינם יודעות זאת ולכך הנשים לא יאמרו רק המלך אמר להביא את ושתי