דברי שאול עה"ת ומגילות לח

בא ברבות הימים יוכל כל אדם לעשות לו כך אך זה אם עושה לו דבר שכבר היה לעולמים ואין המלאכה תלוי רק בימים אם רב ואם מעט אבל מי שבא לחברו ואמר לו שיוכל להמציא ענין חדש שלא הי' מימות עולם האם שייך בזה לקצוב לו זמן או אם יהי' תלוי ענין המלאכ' בזמן מעט או רב הא כל עוד שלא נודע הדבר לא שייך ענין זמן ועיקר היא ההמצאת המלאכ' ולפ"ז זהו ההבדל שבין אברהם אבינו לאשר אתנו אלה כיום דהנה לאחר מתן תורה א"כ ענין המצות כבר נצטווינו ויש לנו תור' שלימ' ועיקר תלוי אם נקיים אותה ככתוב ובזמן הקצוב ואם לא נעשה כפי התור' אז אין חפץ לד' ולכך מיל' שלא בזמנה אינה דוחה יוה"כ כי יוה"כ לאשר הוא יום קדוש ואסור במלאכה וזה כבר עבר הזמן א"כ אסור לדחות יוה"כ עבור זה אבל אברהם אבינו קיים כל התור' עד שלא נתנה והיינו שהיו כליותיו נובעות חכמ' וחקר בשכלו מהראוי שיהי' מצות הבורא וא"כ אמתי שבא על סוד ד' ועל מציתו האם אין זה זמנו. וזה לדעתי מה שאמרו במדרש שלא הי' אברהם יודע מהיכן ימול אם בהגוף או מן האזן וכדומה ודן גז"ש ע"ש והיינו שהוא שלא נגה עליו תורת ד' הוצרך משכלו לחפש מה היה סוד מצות מילה ומהיכן ימול וא"כ אימתי שהשלים חקו והשיג המעל' הלז שיהי' ראוי להמול א"כ זהו זמנה וזה שאמרו במדרש זמן הי' לו לאברהם אבינו עד שנימול בעצם היום הזה נימול והיינו ביוה"כ וכמו שאמרו בפרק ר"א דמילה ואז בא אל השלימות הלז. ובזה מיושב מה שהקשו כולם למה לא קיים אברהם אבינו מצות מילה טרם שנצטו' ולפמ"ש אתי שפיר דהיאך שייך שימול טרם השיג כוונת המיל' וכל פרטי מצותיה ולא השיג עד שנגל' עליו הקב"ה ונימול ודו"ק והבן

שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. הכוונ' ע"פ מה שמצאתי בטור על התור' פ' ויצא על מה שנתנה רחל בלהה להבנות ממנה לפי שה"א היא סימן לזרע כמ"ש הא לכם זרע וכל נשי יעקב הי' להם ה"א רק רחל לא הי' לה ה"א ע"כ נתנה לו בלהה שיש לה שתי ההי"ן שיהי' גם לה זרע מה"א אחת ע"ש ולכך שרי ביום שנקראת שרי לא הית' ראויה ואחר שקראה שרה וברכתיה ונתתי ממנה לך בן והבן

והאמין בד' ויחשב' לו צדק' הכוונ' דהנה כבר נודע מה שכתב הרמב"ם דאמונ' לא שייך רק בדבר שלא יראה שצריך להאמין אבל מי שיראה דבר בעין הראות לא שייך אמונ' ולזה קשה על אברהם אבינו שהכיר בוראו בן שלש' שנים איך יפול בו אמונה ולזה אמר שזה היה ניחא אם אברהם היה חושב שראוי מצד עצמו אבל אם היה מראה שאינו ראוי שייך לשון אמונה וזה שכתוב והאמין בד' ויחשבה לו צדק' לכך שייך אמונ' בזה ודו"ק

במדרש כל העופות בשעה שהן נוחין נוחין על גבי סלע והיונה כשהיא יגעה נות' באחת ופורחת באחת והובא בתוספות פ' במה טומנין והכוונ' דשאר בעל"ח נוחים על גבי הסלע אבל היונה אין לה מנוחה שלימה נוחה באחת ופורחת באחת וזה המליצה שדימ' ישראל ליונ' שאין להם מנוח' שלימ' שאם נוחין מצרה זו פורחין באחרת והמצות מגינות עליהם כנלפענ"ד

הרימותי ידי אל ד' אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם. כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי ע"פ מ"ש הרמב"ם פי"ז מהלכות שמטה הלכ' י"א י"ב י"ג דלכך לא נטלו הכהנים בבזה לפי שהם עובדי השם ואינו ראוי שיהיו זוכים לעצמם בכח גופם כי אם מה שיתן ד' להם ע"ש שכתב שכן הוא בכל הפורש מדרכי עולם ד' מנת חלקי וכוסי ע"ש נועם דבריו הגיון לשונו וצחות דבריו הייקרים ולפ"ז כאן באברהם שרצה להעשיר אותו ולזה אמר הרימותי ידי אל ד' היינו שאני הבדלתי מאנשי העולם וד' מנת חלקי ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי ד' ברך חילי לא ע"י בשר ודם וזה שתרגם התרגום ארימותי ידי בצלו קדם אלהא והיינו שאני נוטל חלקי מד' ולא מה שאזכה מכח ידי ודו"ק

במדרש פרשה ל"ט מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ביום שגזר עליו נמרוד לשרוף בתוך כבשן האש אם חומה היא אם מעמיד דברים כחומה וכו' ואם דל הוא בתורה ומצות נצור עליה לוח ארז מה הצור' הזו אינו אלא לשעה אף אני איני מקיים אליו אלא לשעה אמר לפני רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברי ושדי כמגדלות זהו חנניא מישאל ועזרי' וכו' הכוונ' לפענ"ד ע"ד מ"ש הרמב"ן כמה פעמים בשם המדרש דהאבות היו סימן לבנים. והנ' לפי שהי' גלוי וידוע לפני הקב"ה, שחנניה מישאל ועזריה ינסה אותו בכבשן האש לכך הי' מנסה אברהם בזה למען שיהי' מעשה אבות סימן לבנים שיעמדו בנסיון ומעתה דבר המדרש מבוארים: פרשת וירא

וירא אליו ד' באלוני ממרא במדרש אמר אברהם להקב"ה עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי משמלתי שמא לא יבואו א"ל הקב"ה עד עכשיו באו ערלים אצלך עכשיו אנכי בעצמי נגלה אליך שנאמר וירא אליו ד'. להבין הענין נראה לפענ"ד דהנה מה