דברי שאול עה"ת ומגילות שפח

לשאול כמה סך הבגדים כמה כתונת או כמה מכנסיים וכדומ' רק בכללות כמו כן בערך המלך לא שייך לחשוב דממילא כשמשיא לו בתו הנדוניא וכל הענינים כיד המלך. ויתכן עוד יותר להעמיק דענין הנדוניא שייך לומר שנותן להחתן כך וכך נדוניא שזה ענין חיצוני אבל הבגדים אינם ענין חיצוני דאטו בגברא ערטילאי עסקינן ופשיטא שאין שייך לומר שמשיא בנו ובתו ערומים ואם כן הבגדים הם ענינים השייכים לגוף ולא שייך לומר שנתן לו וז"ש שאם ישאל כסף וזהב או בגדים בלי בתו אז הוא נותן לו יתכן לומר שהמלך נותן לו אבל כששואל בתו ממילא זה תלוי בזה והכל בכלל בתו ינתן לו ולא אמר הוא נותן לי. וז"ש גם גבי שלמה שאם היה שואל עושר וכבוד הוא נותן לי אבל הריני שואל החכמ' והמדע והכל בכלל שלתכלית התור' והחכמ' צריך האדם לכל עושר וכבוד למען הרחב לבו בתורת ד' ובחכמת וז"ש החכמה והמדע נתון לך וע"כ עושר וכבוד אתן לך ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד לפענ"ד

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. הכוונ' ע"פ מה שפירש א"מ הגאון נ"י הפסוק ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה היינו שעצב נקרא בלה"ק מלאכ' לזה אמר שעצב לא יוסיף לו עושר ח"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו שהעמל לא יוסיף לו עושר ומה שאמר שיעמול הוא לפי שהעתיד להיות בודאי לא נודע וז"ש מה שיעמול בודאי למותר

במדרש כי ברב חכמ' רב כעס כל זמן שאדם מרב' בחכמ' מרב' בכעס. עיין יפ"ת שתמ' דאדרבא כעס בחיק כסילים ינוח ומאן דכעס חכמתו מסתלקת ולפענ"ד הכוונ' פשוט' למה דאמרו שם במדרש אף חכמתי עמד' לי כל מה שלמדתי באף עמד' לי ופירש המ"כ דהיינו בכח רגזני בחידוד ופלפול התלמידים זה נקרא אף ע"ש וא"כ יפה אמרו כל זמן שאדם מרב' חכמ' שבא מכח הרגזני מרב' כעס ודו"ק

תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות ודרשו במדרש למשוך ביינ' של תור' בשרי ולבי נוהג בחכמ' בחכמ' של תור' ולאחוז בסכלות ר"י בעי קמי' דר"א מהו דין דכתיב ולאחוז בסכלות א"ל לאחוז בסכלנותא ופירש המ"כ דסכלנותא הוא תרגום של בינ' והוא משולל ביאור דבקרא סכלות הוא טפשות ואיך הפך המפרש טפשות לחכמ' ותבונ' ובאמת גם התרגום תמוה שאיך אפשר לפרש תבונה בסכלנותא שהוא ג"כ לשון טפשות והנו"ן נוסף כדרך התרגום. אמנם נרא' דהנ' האמנם כי גם בעניני העולם הכסיל מגונ' מאד אבל טוב לו כי לא ירבה להתחכם ולהתחדד כי לפעמים ע"י שירבה המצאות ותחבולות שונות יהיה לו זה למוקש כאשר הנסיון יראה כי לא לחכמים לחם לא כן בעניני התור' בזה כל מה שיוכל להרבות חכמ' ותבונ' טוב מאד כי אף אם לא יכוין האמת עכ"פ הענין הוא נכון. וזה לדעתי מה שהזהירו הוי ערום בירא' דהיינו שכל ערמימות תעשה רק לירא' לא בעניני העולם ומה שאמרו בחולין דף ה' אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמ' דהיינו שהערמימות אינם רוצים לעשות בעניני העולם. ומעת' זה שאמר תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי דהיינו בתור' ולבי נוהג בחכמ' ומכל מקום לאחוז בסכלות דהיינו שאף שהוא ערום מכל מקום בעניני העולם יאחוז בסכלות אבל בתור' יאחוז בסכלנותא דהיינו שלגבי התורה נקרא תבונה וענין תבונה כבר נודע שהוא על המבין דבר מתוך דבר שבעניני חול הם סכלות ובתורה היא סכלנותא דהיינו תבונ' ודו"ק והבן בדברים

עשיתי לי שרים ושרות וגו' אף חכמתי עמדה לי במדרש חכמ' שלמדתי באף עמדה לי. הכוונ' לפענ"ד דהנ' באמת צריך ביאור דאף חכמתי פשוטו משמע לשון גם והמדרש דרשו מלשון אף וחימ' אך נרא' דהנה תרא' אם תהיה בעיר גדול' ותשאל מה משפט האנשים הם ומעשיהם תרא' שעל אחד יאמר זה יושב ולומד וגם יסחר מעט או להיפך וגם במסחר גופא יאמרו זה יסחור עד"מ צמר ולפעמים יסחור שעוה וכדומ'. והנה אם תפקח עין תמצא כי מה שעושה בתמידות זה בודאי עושה האדם ברצון נפש אבל מה שעוש' לפרקים זה אינו עושה כ"כ ברצון כי אם באין בריר' וכדומ' והנה שלמה המלך אמר שהיה בוחר בכל תענוגות בני אדם ובלי ספק לא למד כ"כ בקביעות אבל מפני שהיה אדם גדול היה לומד ג"כ בקצת פרקים ולבו ראה בחכמ' והנ' באדם כזה יתכן לומר כי עסק בכל תענוגים אף למד ג"כ בקצת פרקים והנ' בלי ספק זה הי' לו קצת טורח יותר מהשרים ושרות ותענוגים שהנפש מתאות להם. וז"ש מה שלמדתי באף עמד' לי ויתכן עוד שבאמת האדם כשלומד במנוחה לא יכוין כ"כ להעמיק בזה כי נפשו בוחר בעצלות ובמנוחת הנפש אבל מי שהוא במר ומצוק והוא משמח נפשו בד"ת בודאי יתקיים בידו כיון שלמדה באף ונתן נפשו ולבו עליה

וראיתי אני שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. הכוונה נראה לפענ"ד דהנה כבר אמר החכם הדברים ניכרים מפאת העדרם המשל בזה כי האור ניכרת בטובת' למי שישב כמה שנים במאסר חשך ואח"כ יוצא לאור עולם אז יכיר מעלת האור והנה החכמ' היא מעל' גדול' ואינו ניכר רק בהעדר אם יפקד לאיש השכל אז כמה גרועים ומקולקלים מעשיו וא"כ ניכר בזה המעל' ולפ"ז לא יתכן שיהיה באדם אחד כי מי שהוא חכם אינו כסיל ולא יתכן שיהי'