דברי שאול עה"ת ומגילות שפו

ע"י שנכנסו לארץ והי' להם רוב טוב ע"כ חטאו וכמ"ש שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וא"כ נמשך חטאם ע"י שפע טוב וז"ש אדה"ר הכנסתי אותו לג"ע וצויתיו ועבר על צווי וז"ש וקוננתי עליו איכה והיינו ששאל אותו איכה לפי שהיית במעמד נכבד כזה ע"כ חטאת וגם ישראל חטאו בזה

עוד נרא' לי ענין נכבד עפמ"ש בספר החיים להגאון מוהר"ח אחי זקני הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל שנתן טעם למה שאול באחת ועלת' לו ודוד בשתים ולא עלת' לו ואמר דדוד חטא במה שיש רבים מקיימים משא"כ שאול חטא בדבר שאין לו שום קיום ונסתלק המצוה לגמרי וזה קשה מאד ודפח"ח

והנה אדה"ר הוא נצטוה על עץ הדעת וכל שאכל הרי נתבטל המצוה לגמרי שהוא לבדו נצטוה ובפרט שכלם אכלו וכמבואר במדרש על פסוק ותתן גם לאישה וז"ש אדה"ר הכנסתי אותו לג"ע וצויתיו ועבר על צוויי שנאמר המן העץ אשר צויתיך והיינו ששאל אותו שאותו העץ אשר צויתיך אכלת ממנו ונתבטל הצווי לגמרי וא"כ ה"ה ישראל שכל שכלם עברו כמו שהביא מן הכתוב וכל ישראל עברו את תורתיך א"כ לכך דן אותם בגירושין שנתבטל כל המצוה ודו"ק

חסלת מגלת איכה בעזרת המוציאני מצדה לרווחה: מגלת קהלת

דברי קהלת בן דוד. במדרש קהלת איתא אמר לו הקב"ה החכמ' שאלת לך ולא שאלת לך עושר וכבוד לפיכך החכמ' והמדע נתון לך. הנה המדרש תפס הלשון שכתוב בד"ה ב' סי' א' אבל במלכים כתוב הנה נתתי לך לב חכם ונבון דמשמע דתלוי הנתינ' בהקב"ה ושם אמר החכמ' והמדע נתון לך וגם גוף המקראות סותרין זה את זה ועיין דרוש נ"ג בבינ' לעיתים שעמד בזה ע"ש בעת קץ. ולפענ"ד נרא' עפמ"ש בחידושי לתור' פרש' וילך על פסוק בן מאה ועשרים שנה שיש קץ ויש תכלית והבאתי דברי היפ"ת על מה דאמרו בירושלמי דיגע ר"ב בכ"ח שנים מה שלא יגע אחר במא' שנים והקש' הא לא שייך נבון בתור' וחכמ' והביא בשם הר"ש סביע דיש גבול וקץ לשכל אנושי עד פה יבא ע"ש. והנ' לפענ"ד זה היה ההבדל בין שלמה לשאר חכמים דשאר חכמים כל זמן שמזקינים מתוספים חכמ' ודעת שהשכל מתחזק בכל יום וכבר אמרו הזמן מספיק להוצאת האמת אבל שלמ' ע"ה מעת שבקש החכמ' והמדע נתן לו הקב"ה מדע וחכמ' כל מה שיוכל להשיג ברבות הזמן נתן לו הקב"ה תיכף ומיד ולפ"ז באמת הקב"ה נתן לו החכמ' והמדע רק כיון שנתן לו אז חכמ' ומדע אשר כמותו לא היה לפניו ואחריו לא יקום כמותו א"כ ממילא השיג כל החכמ' אשר אפשר להיות כפי שכל אנושי וא"כ ז"ש החכמ' והמדע נתון לך והיינו שכל החכמ' והמדע שיוכל להיות לעולם הכל נתון לך דהיינו לא שתוסיף חכמה ומדע בסבות הזמן רק שכל החכמ' והמדע נתון לך שא"א שתרב' שהרי הקב"ה נתן לו כ"כ חכמ' אשר אי אפשר להיות כמוהו בתבל א"כ היאך אפשר שישיג עוד והרי ניתן קץ לשכל אנושי וא"כ מה יוכל להוסיף אחר שכבר היו לו. וזה שאמר החכמ' והמדע דהיינו מקור החכמ' והמדע שאילו היה יכול להוסיף לא נתן לו כל החכמ' והמדע והי' רק מגודר בשם חכם ויודע אבל כאן כל החכמ' והמדע נתון לו וז"ב

וזה לפענ"ד מה שאמרו במדרש שמשל לבלווטוס שהי' גדל בפלטין של מלכים א"ל המלך שאל מה אתן לך אמר אותו בלווטיס אם שואל אני כסף או זהב או מרגליות טובות הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך בגבעון נרא' ד' אל שלמה ויאמר וכו' והיינו ששם אם היה שואל כסף וזהב הוא אחת מפרטי הדברים ששייכים לאדם אבל לא מקור הדבר שממנו מסתעף כל הדברים אבל אם שאל הבת אז ממילא הכל מסתעף ממנו. וזהו שנקרא חכמ' ומדע לא חכם ויודע ועיין רש"י במשלי ט"ז על פסוק וניר רשעים חטאת. וזה לדעתי מ"ש במדרש שם ויקץ שלמה והנ' חלום אמר ר"י עומד על כנו צפור מצייץ ויודע מה שצייץ חמור נוהק וכו' והיינו שלא בא לו בהרגל בחכמ' כדרך שאר החכמים רק תיכף הרגיש בכל החכמות עד לתכליתן כפי שכל אנושי וז"ש ויעש משת' אמר ר"י מכאן שעושין סעוד' לגמר' של תור' והיינו שכבר גמר כל התור' דאל"כ לא שייך גמר בהתור' וזהו מ"ש במלכים א' סי' יו"ד שאמר' לו מלכת שבא אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצך על דבריך ועל חכמתיך ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראנה עיני ולא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמוע' אשר שמעתי ועיין קול יעקב מ"ש בזה ריש מגלת אסתר. ולפענ"ד נרא' דהנ' גם בדורינו נמצא שנולד ילד משכיל והוא עילוי גדול והנ' עם כל חכמתו אינו מגיע לערך הפחות שבחכמים בדורו אלא שבעת קטנותו מפליגין חכמתו והנה שלמה שהיה נולד חכם גדול וכששמעה מלכת שבא שמרבים העם להביא גדולת חכמתו היתה סוברת שהחכמ' היא בגדלות לפי ערך שנותיו וחכמת בני ארצו אבל חכמת בני ארצ' שהיו חכמים גדולים כמ"ש רש"י בד"ה שם הית' סוברת שאין חכמת שלמה מגיע להם אבל כשראת' אותו הבינ' שהוא חכם לא לפי ערכו רק לערך כל החכמים וזקנים הבאים בימים