דברי שאול עה"ת ומגילות שפה

שם אילו זכיתם הייתם קוראים בתור' בכל הדרך אשר הלכתם ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים לא אליכם כל עוברי דרך הכוונ' כי יש דרך כבושה ודרך המלך ויש ארחות עקלקלות ומסילות מן הצד והנ' הדרך המובטח הוא דרך המלך והכ' אז לאשר היה ענין מישור לפניהם הדרכים והיו כל הדרכים טובים וז"ש בכל הדרך אשר הלכתם אבל כל שלא זכיתם אתם קוראים לא אליכם כל עוברי דרך והיינו שאין עוברים בדרך הישר ויוכל לבא מכשול כמו שבא להם וכפי דרשת חז"ל דקאי על דרך התור' היא ג"כ כן דיש דרך מקובל וישר ויש דרכים אחרים אשר נוכל לבוא למחוז השלימות אבל יש להם אחריות וז"ש לא אליכם כל עוברי דרך

עוד שם אילו זכיתם הייתם קוראים בתור' לא יחמוד איש את ארצכם ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ידו פרש צר על כל מחמדיה הכוונה למ"ש האבן עזרא שהכתוב מבטיחם שהקב"ה ימנע שיחמדו אבל באמת היא ארץ חמוד' רק שנטע בלבבם המורך והפחד שלא יחמדו. ולזה אמר שכל שלא זכיתם ידי פרש צר על כל מחמדיה והיינו שבא לפני ולפנים אף במקום שהי' הפחד על כל ישראל לבא שם ואפ"ה פרש צר ובא שם ולקח מחמדיה

שם ר"ח פתח מעד' בגד ביום קרת וכו' ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ר"א בר כהנא כפר' זו שהיא מלחכת בפיה עיין מ"כ ולפענ"ד הכוונ' ע"פ מה שדרשו הפסוק כלחוך השור שהשור שלוחך לא ישאיר אחריו ברכ' ע"ש והנ' כאן אמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים וכו' עד עלות חמת ד' בעמו עד לאין מרפא והיינו שהית' ההלעב' כל כך עד שלא היה להם שום תרופ' וא"כ היה דומה לפרה שמלחכת בפיה שלא נשאר ברכה

שם ובטלו הטוחנות ארשב"נ למה נמשלו ישראל לטוחנות מה טוחנות אינן בטלות לעולם כך ישראל אינן בטלות מן התורה לא ביום ולא בלילה. הכוונ' לדעתי דכבר נודע מ"ש הרמב"ן על פסוק כי ציד בפיו שיכנו את האדם למה שהוא רגיל תדיר וכמ"ש ואני תפל' וא"כ לכך נקראו ישראל טוחנות לא טוחנים לפי שהם רגילין תדיר בתורה ויתכנו בשם טוחנות ודו"ק היטב

אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור למה לנצח תשכחנו עיין רש"י שאת' באמת לעולם תשב אבל למה לנצח תשכחנו. ובזה פירשתי מ"ש בנוסח התפל' של מעריב המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד היינו שבאמת שהמלך בכבודו תמיד ולא נגרע כביכול ממלכותו דבר אבל אנחנו מבקשים ימלוך עלינו לעולם ועד ועיין מג"א סי' רל"ו שהביא דיעות אי תמיד סובב למעל' או למט' ולפמ"ש הדבר מבואר דקאי למעל' ודו"ק

היה צריה לראש. לפענ"ד הכוונ' במ"ש כל המיצר לישראל נעש' ראש משום דהקב"ה עושה זאת כדי שיכפול צרתם כי הצרים שלהם נשאו ראש ועצבותם מסתייע להקל מעליהם היסורים כי ע"י שהצרים מתנשאים ראש עליתם עי"ז צרתם כפול' ומכופלת ובזה ינצלו מעונש המר וגם זה לטוב'

אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיתם סבלנו. לדעתי הכוונ' ע"פ מ"ש המגיה במלמ"ל פכ"ה מהלכות מלוה שהקש' דהיאך שייך ערבות בנים והא יכול להתפרע מהאבות. ולפענ"ד ל"ק דאם האבות אינם בעולם יהי' ערבות של בנים להתפרע בעוה"ז ודו"ק. וגוף קושייתו לא הבינותי דבאמת לא דמי לכל ערבות דלהלוה אינו מגיע הפסד אם יתפרע מן הערב בזה אמרינן דכל שיכול להתפרע מן הלוה אינו משתעבד הערב אבל כאן שהבנים נענשו בעון האב א"כ גם האב מרגיש מעון של הבנים ובכה"ג לא שייך כל הדברים ומיהו כל זה אינו רק דרך דרש ואין משיבין ועיין מדרש רבה שיר השירים על פסוק משכני אחריך נרוצ'

בפתיחה מי האיש החכם ויבין זאת אימת המלכות גוזרת גזיר' וגזירת' מצלחת כל זמן שישראל משליכין דברי תור' לארץ המלכות גוזרת גזיר' ומצלחת ע"ש. הכוונ' נרא' לפענ"ד ע"ד שאמרו בזמן שהקול קול יעקב אין ידי עשו שולטות. ושוב ראיתי שהמדרש בעצמו אח"כ הביא מימרא זו

שם ר' אבא פתח וכו' נגע' בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד וכו' נגע' בי ידך בדד ישבתי. כבר כתבתי בזה: וכעת נרא' ע"ד מה שאמרו בע"ז דף ח"י אלמלא אני נשרפתי לבדי קשה הדבר ועכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שיבקש עלבונ' של תור' הוא יבקש עלבוני ע"ש וה"ה כאן אם ישראל מקיימין המצות אז אף שנגע' בהם ידו של פרעה לא בדד ישב והקב"ה ינקום נקמת תורתו ויבקש דם עבדיו אבל כשחטאו ונגע' בהם יד ד' מי יתבע עלבונם. וזה לדעתי מ"ש לעיל וכן בפרקי אבות שבכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונ' של תור' והיינו דאם ישראל חוטאין שוב אין להם מקום לבקש נקמתם ע"י עלבונה של תורה דהתור' בלא"ה מקבלת עלבון ואם הם מקיימין אוי ואבוי למי שנוגע בהם וא"כ בין כך ובין כך אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שעי"ז יבקש גם עלבון יריאיו

שם ר' אבהו פתח והמה כאדם עברו ברית זה אדה"ר עיין כל המאמר. והכוונ' לפענ"ד דהנה אדם הראשון כל עיקר חטאו היה שלפי שהקב"ה השפיע עליו רב טובו וחסדו ע"כ מלא לבו לעשות רע כמו כן ישראל