דברי שאול עה"ת ומגילות שפד

אמת ארצ' אז גוזרת ומצלחת וזה שכתוב ותשלך אמת ארצה ודו"ק

ומ"ש עוד שם ואין אמת אלא תור' שנאמר אמת קנה ואל תמכור הכוונ' כי כל הדברים שייך לומר שיוכל למכור לאחרים ואינו שלו אבל דברי תור' אף לאחר שימכור דהיינו שילמוד לאחרים בכ"ז הם שלו וזה שכתוב אמת קנה ואל תמכור שלא שייך מכיר' בזה ודו"ק וגם הזכות של התור' א"י למכור וכמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר בשם תשובת רבינו האי גאון ז"ל באחד שמכר לחברו זכות עוה"ב וסעודת לויתן ע"ש שכתב שלאחר שלמד אי אפשר למכור אבל קודם שלמד יכול להשתתף עם אחד שיחלקו כדאמרו גבי שבנא והלל משא"כ לאחר שלמד ולפ"ז זה שכתוב אמת קנה ואל תמכור והיינו שאחר שזכה א"י למכור

שם ר"א פתח והמה כאדם עברו ברית לפענ"ד הכוונ' דהנ' כבר נודע מ"ש אחי אא"ז בעל גור אריה בספר החיים שלכך שאול באחת ועלת' לו משום שחטא בדבר שאי אפשר להתקיים ונתבטל המצוה מכל וכל ובפרש' ויקרא הארכתי בזה ולפ"ז כאן שכל ישראל חטאו הם דומין לאדם הראשון שבעת אכלו מעץ הדעת ומבואר במדרש שהאכיל אף לבהמות וחיות א"כ כל דעברו ולא היה מקום להתקיים המצוה בשלימות וגם הם כשחטאו כולם עברו כלם על המצוה והם דומים לאדם הראשון ולכך לא ניתן למחל'

ר"א פתח ואנו ואבלו פתחיה אנינה מבפנים ואבלה מבחוץ וכו'. הכוונ' כי אונן נקרא בזמן שהוא עדן לא נקבר המת ואז אינו בפרהסיא שאין בו שום היכר בחליצת מנעל וכדומ' משא"כ באבילות אבל בד"ת אסור ובכל המצות פטור וז"ש אנינ' מבפנים ואבילות מבחוץ וז"ש ונקה' לארץ תשב נקייה מדברי תור' ומצות וכדומ'

שם ר"י פתח כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו וכי יש אבנים בוכות. הא דלא דריש ממי שיושב בציון נרא' לפענ"ד דדייקי מהא דכתיב מציון ולא מן ציון דלשון מן יצדק על דבר נפרד משא"כ מ"ם החיבור משמע בדבר מדובק וחלק מחלקיו. ולזה אמר מציון משמע מגוף העיר ולזה דרש ממי שהשר' שכינתו בציון ונעש' גוף העיר קדוש' ועיין צהר התיב'. אמנם בגוף המקרא פירש הבינ' לעיתים כי לאשר לא נשמע מציון רק ילל' על כי שודדו והיינו על חסרון הגוף ולא על הנפש וז"ש בושנו מאד כי עזבנו ארץ והיינו שלא קוננו ע"ז כלל ודפח"ח. והמדרש כאן יתבאר עפ"ז דדרש ארץ על ד"ת ובהמ"ק והיינו שהם דברים רוחניים מה שהוא חסרון לנפש. אך לפענ"ד נרא' בכוונת המקרא דבאמת כשלא היו מטמאים את הארץ והמקדש אז לא היה אפשר שיכנס צר ואויב בירושלים וכמ"ש לא האמינו מלכי ארץ וגו' ורק ע"י שטמאו את הארץ והמקדש א"כ נעש' חולין וע"כ יכלו לנצחם ולכנס וז"ש כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו והיינו איך אפשר שיכנס צר ואויב בירושלים ובמקדש וע"ז אמר בושנו מאד כי עזבנו ארץ וכי השליכו משכנותינו והיינו שעי"ז שעזבנו ארץ וטמאנו אות' עי"כ גרמנו שיכלו לכנס ולשדוד אותנו וא"כ זה עיקר הנהי שאיך היה אפשר שיוכלו לשדוד וע"כ כי עזבנו ארץ ודו"ק

שם ר"י פתח ולא אותי קראת יעקב ע"ש שדרש הלואי לא הכרתי ביעקב למה כי יגעת בי ישראל, הנה היה לו לכתוב בהיפך ולא אותך קראת יעקב. והכוונ' לפענ"ד ע"פ מ"ש התוס' בקידושין דף ל"א דלכך גדול המצוה ועוש' שמפני כך יצרו מתגבר עליו וז"ש הלואי לא אותי קראת יעקב והייני שלא הכרתיך יעקב ולא הייתי מצוה וא"כ בודאי לא היית לואה בעבודתי וז"ש כי יגעת בי ישראל ודו"ק

שם ר"י דסכנין פתח וזכור את בוראך וכו' כי דמו בתוכו הי' וכ"כ למה להעלות חמה. הכוונ' לפענ"ד עפמ"ש במדרש רבה פ' ואתחנן על פסוק שופך דם האדם שכ"ז שההורג חי אותו דם הנהרג אינו שוקט וא"כ כל זמן שלא עשו משפט בהורגים את זכרי' הי' הדם תוסס להעלות חימ'

בפתיחה ר"י פתח תחת אשר לא עבדת וכו' אלו זכיתם הייתם קוראים בתור' וקראתם בעצם היום הזה ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים קראתי למאהבי לפענ"ד הכוונ' דהנה אמרו בירושלמי קראתי למאהבי אלו נביאי האמת שהוסיפו לי עוד יו"ט שני של גליות לאהבני לאבי שבשמים והנ' הב"י כתב באו"ח סי' תק"נ שאם היה אפשר לחול עשר' בטבת בשבת היו מתענים לפי שכתיב בעצם היום הזה דמשמע דוקא באותו היום ולפ"ז אם היו זוכים לא היה רק בעצם היום הזה אבל כל שלא זכו הוסיפו יו"ט שני לפי שלא בקיאין בקביעא דירחא שזה יו"ט שני של גליות ודו"ק

שם אילו זכיתם הייתם קוראים צדק צדק תרדוף ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי. והכוונ' כי צדק צדק הכוונ' להצדק היותר מובחר ומעול' כמאמרם הלך אחר ב"ד יפה והיינו שיהיו בתכלית הצדק וכשלא זכו הרי הם אומרים צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי והיינו שלא היו עושים כלל רק אדרבא מרופים

שם אלו זכיתם הייתם קוראים בתור' פתוח תפתח ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים פרש' ציון הכוונ' דפרש' הוא לשון פרוס' וכמו שדרשו מזה על פריסת האבל ועיין ב"י או"ח סי' קס"ז וה"ה בזה שפרשו פרוס' אחת: