דברי שאול עה"ת ומגילות שפב

יוותרין מעוהי ומה גם שמקונן וע"ז אמרו רבנן שהתנצלו שכביכול לא עשו לו כביכול רושם וכמאמר אם חטאתי מה תפעל לו לאיש כמוך רשעך וז"ש נחנו פשענו ומרינו והיינו שלנו בעצמינו הורגנו וז"ש אינין דעבדין בישין למריהון קשיין לא להשם יתברך וז"ש אתה לא סלחת ולמה שמתנו למפגע לך חליל' ור"ה אמר שההתנצלות הוא ע"ד שכתב בעל עקיד' בפסוק כי עמך הסל ח' למען תורא הוא אמר שהאדם אחר שאינו אלוק א"י מה פשע ומה חטא רק מה שמעמיק בחטא ולא שב וז"ש כי עמך הסליח' למען תורא וכו' עיין בפרש' חקת שהאריך בזה וז"ש נחנו פשענו ומרינו כמדתינו אתה לא שלחת כמדותיך ור"ל אמר ע"ד מ"ש העקיד' פרשת תשא שיש הבדל בין נשיאת עון לסליח' דסליח' הוא שמוחל לגמרי ונשיאת עון אינו רק שנושא ממקום למקום ומזמן לזמן והנ' ז"ש אתה לא סלחת והיינו שלא סלחת לגמרי אבל מ"מ נשאת עונותינו ושפכת חמתך על עצים ואבנים וישראל מודים לד' שאף שחטאו נשא עונם והבן בדברים וגם רבנן דהתם נרא' שרצו לפרש המקרא אלא שלא הבנתי המליצה יפה ועיין מ"כ

תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ד'. במדרש ירמיהו אמר תרדוף באף וכו' ומשה אמר כי מחה אמח' את זכר עמלק מתחת השמים שמואל אמר וכו' כי מחה אמח' מחה בעוה"ז אמחה בעוה"ב מתחת השמים ולכל הדור ההוא עד סוף כל הדורות לפענ"ד שבא ליישב בזה מה שירמיהו אמר מתחת שמי ד' ומשה אמר מתחת השמים שזה היו קושיתו כמ"ש היפ"ע וע"ז בא לתרץ דבאמת בעוה"ז אינו ניכר רק שמים אחת ובאמת יש שבע' רקיעים והנ' כיון שאמר מחה בעוה"ז אמח' לעוה"ב א"כ יפה אמר ירמיהו מתחת שמי ד' היינו מכל השבע' רקיעים שנכרתין בעוה"ב ומשה אמר מתחת השמים אחר שאמר מחה אמחה לזה מפרש דקאי עד סוף כל הדורות והיינו מתחת שמים בעוה"ז ואתי שפיר. והיפ"ע נדחק בזה ולפענ"ד כמ"ש עיקר

קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם. הכוונ' לדעתי שאמר כי האוהבים רמוהו שבקשו אוכל בשביל הכהנים והזקנים אבל לא נתנו להכהנים וזקנים כי אם לקחו לעצמם וז"ש שרמוני כי כהני וזקני בעיר גועו ולזה נתן טעם כי בקשו אוכל למו והיינו שבקשו אוכל להכהנים וזקנים ולא נתנו למו וישיבו את נפשם וא"כ לא ידעו שאין לכהנים וזקנים אוכל וע"כ גועו בעיר ודו"ק

עשה ד' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם וישמח עליך וגו' קרן אויבך הכוונ' לדעתי ע"ד מה שאמר במדרש על פסוק ממרום שלח אש בעצמותי כי האויבים לא יכלו להחריב הבהמ"ק אם לא ממרום שולח אש וקורא אותם קמחא טחינא טחנית ע"ש ולזה אמר שעש' ד' אשר זמם שמאז רצה להרוס את בהמ"ק ומכל מקום וישמח עליך קרן אויב שאויב חשב שידו עשת' זאת ובאמת לולא ד' לשוא היה כל מעשיהם רק ששמחו לשוא וזהו שאמר מקודם פצו עליך פיהם ויחרקו שן ויאמרו אך זה היום שקוינוהו ויאמרו בלענו והיינו שהם חושבים שידם עשה להם תושיה וגם זאת מאת ד' שיחשבו כן ויקחו נקמתך מישראל ודו"ק

חשב ד' להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע. לפענ"ד הכוונ' כי לפעמים יקר' שהאדם בכעסו ישבור כלי יפה ואין לאל ידו לתקנ' אף שרוצ' לחזור לזה אמר שלא תחשוב שגם אלקים כביכול עשה בחרונו ולזה אמר חשב ד' להשחית בת ציון היינו שהי' בישוב הדעת ובמחשב' ולזה אמר שנטה קו והיינו שלא בא בפתע פתאום רק דנט' קו ע"ז וגם לא כמעש' בו"ד מעשי ידי יוצר שהאדם אחר שהתחיל לשבור אין בידו להשלים אבל הקב"ה אם אולי היה בא כביכול בחרונו היה יכול להשיב ידו וז"ש לא השיב ידו מבלע שאילו היה רוצה היה משיב ידו ותהי כבראשונ' ודו"ק

ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. זה רבות בשנים ראיתי במהרי"ל מה שאנו אומרים כרחם אב על בנים הוא לפי שידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. ולפענ"ד הכוונ' דהנ' יש הבדל בין אהבת אב לבן לאהבת האם לבן הוא כמו שחלקו בין אהב' לאהב' דיש אהב' עצמיות ויש אהב' החוזרת והיינו שהאדם אוהב פעמים היא אהב' עצמיות ופעמים חוזר עד"מ שאוהב לאכל מאכלים טובים לא יפול האהב' להמאכלים שאוהב עצמו להתענג במאכלים טובים ולפ"ז גם רחמנות הוא ג"כ רחמנות עצמיות ורחמנות החוזרת והנ' הנשים אינם מרחמים על בניהם בשביל בניהם להיות רחמניות עצמיות רק בשביליהן בעצמם שיש להם משען ומשענ' וכבוד והם בוטחות שיהי' להם חוטרא לידא ומרא לקבור' וכמאמרם ז"ל בעינא חיטרא לידא ומרא לקבור' וא"כ כיון שאינם רחמניות בעצם לכך בעת צרה שאין להם מה לאכול הורגות את בניהם בשבילם ולכך ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן משא"כ האב מרחם על בנו ונקרא רחמנות עצמיות וז"ש כרחם אב על בנו כן תרחם ד' אלקינו והיינו שהאב מרחם על בנו ולא רחמנות חוזרת וכן תרחם ד' אלקינו שודאי אינו רק רחמנות עצמיות שאם יצדק מה יפעל לו או כי ירשע מה לו להקב"ה בזה והבן בדברים

עוד יש להמתיק הדברים כי יש רחמנות מכח מורך לב וזה אינו רחמנות בעצם אבל מי שיש לו לב אמיץ ובכ"ז מרחם בזה ניכר שרחמניות עצמיות היא והנ' הנשים יש להם מורך בלב כמאמר הכתוב