דברי שאול עה"ת ומגילות שפא

עשה ד' אשר זמם בצע אמרתו פשורי מפשר ר"י וכו' בזה פורפרין שלו ושמח עליך אויב וכו' ברעה משמח הוא אחרים הענין לפענ"ד ע"פ מה שפרשתי כל המיצר לישראל נעשה ראש כי הקב"ה ברוב רחמיו כשרוא' שנתחייבו שונאיהם של ישראל כליה ח"ו כביכול הרבה מגדיל היסורים עד"מ שמגדיל האויב שלהם שזה יסורים קשים ומכופלים שאויב שלהם מתגבר עליהם ומכל מקום יכלו לסבול עצם המכה וז"ש המדרש משעה שאמר הקב"ה ואם עד אלה לא תשמעו לי והלכתי עמכם בחמת קרי שמא כך עשה והיינו שח"ו שיעשה כך שלא יכלו לסבול אבל מה עשה ד' בצע אמרתו דהיינו שמפשר פשורי והיינו שמגדיל היסורין כענין שאמרו במדרש שכופל החבל למאה ומכל מקום הם יכולים לסבול וח"א שבזע פרפרי' שלו והיינו ששפך חמתו על בהמ"ק וז"ש וישמח עליך אויב ובזה גדל היסורים והחרפה אבל מכל מקום לא עשה בך רושם כל כך המכות והבן בדברים וזה מה שדרשו במדרש תקרא כיום מועד מגירי מסביב מה מגורי וכו' בני אדם שעשו קסיפרפיראן שלו ועיין מ"כ שפירש בני אדם שהיו אוכלי שלחנו והכוונ' שבזה הגדיל היסורים שמי שגר בביתו ואוכלי שלחנו היו שמחים עליהם וכבר צוות דוד גם איש שלומי כו' אוכל לחמי הגדיל עלי עקב דזה ירגיש האדם ויצר מאד ואלקים חשבה לטובה למען יתכפרו בזה ודו"ק

איכה יעיב ד' באפו את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו. הכוונ' לדעתי כי באמת אמרו מזמור לאסף קינה לאסף מבעיא ליה אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים וע"ז קינן המקונן שבאמת יעיב ד' באפו את בת ציון והיינו שהיה באף ובחימ' שהרי השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו שהוא הבהמ"ק כמ"ש רש"י ביום אפו היינו שלא נח ושכך כעסו ע"י הדום רגליו וע"כ שהיה באף גדול ולא בחסד והנה האבן עזרא פירש יעיב יגביה עד עב ולפי דרכו יתפרש איכה יעיב ע"ד שאמר כי נשאתני ותשליכני וכפירש"י שזה יותר גרע שהגביהו והשליכו וז"ש איכה יעיב ד' באפו דהיינו שההגבהה היה באפו כדי להשליך משמים ארץ תפארת ישראל ועיין במדרש שאמר משל למלך וכו' ולא הות מתחותי' כמסיקיתי' מסיקיתי' צבחר צבחר מחותתי' כלא חדא ע"ש ולפי דרכו יתפרש היטב שהאדם עולה לגדולה פתאום ולפתע פתאום נפל ממדריגתו מכלה הנה לא יקשה כ"כ כי בין לילה הי' ובין לילה אבד ועוד לא הורגל בעשרו אבל כשהאדם עולה מעלה מעלה ומתרגל בעושר וכבוד ולפתע פתאום יבא שברו יקשה עליו מאד וזה מאמר המדרש ודו"ק היטב

במדרש אני הגבר אנא הוא דילפנא יסורים אני עלי מה דאני לך משל למלך וכו' כך אמר הקב"ה לישראל אקשיתן אפיכן א' לפניו רבש"ע כך יפה לנו וכך הגון לנו שלא קבל' אומ' אחרת תורתיך אלא אני. ביאור הדברים לפענ"ד עפמ"ש במעשי ד' לפרש הא דאמר משה ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה עורף הוא אלמא דמעל' הוא והרי הקב"ה אמר להיפך לא אעל' בקרבך כי עם קשה עורף הוא וכתב דבאמת קשיות עורף הוא חסרון שלא נקבל שום מדה טובה ומקש' ערפו אבל זהו כל שלא התרגל בזה אבל לאחר שקיבל הוא מעל' טוב' שאף כל הרוחות שבעולם לא יזיזו ממקומו וישאר באמונתו עומד וזהו שמשה רבינו החשיבו למעל' וזה שאמרו מפני מה ניתנ' תור' לישראל מפני שהן עזין והיינו שהם קשי עורף שלאחר שקיבלו שוב לא יסורו מהם לעולם ודפח"ח. והנ' כבר אמרו כי ההרגל טבע שני' ומזה נרא' מה שישראל נהרגים ונשחטים על קדושת שמו משום שהורגלו להיות קשי עורף ולהיות עומדים על משמרתם משמרת הקודש וז"ש במדרש אנא הוא דילפנא יסורים והיינו שהתרגל ביסורים וז"ש אני עלי מה דאני לך היינו מה שאני על משמרתי אתיצב' לשמור משמרת הקודש הוא משום שאני התרגלתי עצמי להיות קשה עורף ולא לחוס על נפשי ונעשיתי אכזר וקשה עורף ולכך יכולתי לקיים אמונתך היקר' ונמצא שמידו בא לו קיום תורתיך. וזה שכתוב אני הגבר ראה עני והיינו שהתרגלתי לראות עני ולא לחוש להיות ח"ו כאותן שנאמר בהם והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ואני לא חסתי על נפשי וז"ש במשל אקשיתין אפיכן והיינו שאתם קשה עורף ולזה אמרו כך יפה לנו וכך נאה לנו והיינו שהקשיות עורף הלז היא מעל' גדול' וז"ש אני הוא שפרשתי כל האומות בשבילך והיינו שנתתי בלבך עזות לקיים מצות תורתי וע"ז השיבו שתחלת עבודתי היה מעצמי שכל אומה לא רצו לקבל שהיה קשה עליהם לקבל המצות אף שאם היו מתרגלים בעבוד' לא היה קשה עליהם כ"כ ואני הוא שתורגלתי בעבוד' ונמצא שאני עשיתי זאת מעצמי ודו"ק היטב כי נעים ונחמר הוא וז"ש אנא הוא איוב והיינו שהרגיל עצמו ביסורים כמו איוב ועיין מ"כ ויפ"ע

נחנו פשענו ומריני אתה לא סלחת במדרש רבנין אמרין אינון דעבדין בישין למריהון קשיין ר"ה בשם ר"י נחנו פשענו ומרינו כמדתינו אתה לא סלחת כמדתך ר' לוי אמר נחנו פשענו ומרינו והחרבת מקדשך. להבין הדברים נרא' לפענ"ד דקשה לי' מה זה שאמר נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת ולמה יסלח ד' אחר שפשעו ומרו וכל האומר הקב"ה וותרן