דברי שאול עה"ת ומגילות לז

הורג בנס וכבר אמרו במדרש שם שרודפין של אברהם הרוגים היו שנאמר ויכם וירדפם שקודם הרדיפה היו מוכים ולכך לא היה לו כח לעשות חיל בדן ונצטרף המחשב' ודו"ק

אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד במדרש כל מה שעשית עמי בעוה"ז בחנם עשיתי עמך שכרך הרבה מאוד לעוה"ב. הכוונה דהנה דרשו מי הקדימני ואשלם מי עשה לי מזוזה טרם שנתתי לו בית וביאור הענין כתבתי עד"מ דרך העולם העני שצריך להשיא בתו הוא שולח איזה מגדנות להנגידים למען יזכרו שישלחו לו איזה סך ותהי לו לעזר להוצאת החתונ', והנה קרה כי עשיר אחד נתעורר מעצמו ונתן להעני סך רב אשר יוכל להיות לו לעזר והנ' העני שלא השיג' ידו אף להוצאת החתונ' שלח מגדנות על ידיו ושלח גם להנגיד הזה אמר הנגיד היאך יעיז פניו לשלח לי הא אלולי שנתתי לו מעות לא הי' יכול לקנות מגדנות לשלח כלל כך הענין שהמצות שנתן ד' הכל אשר לכל לצורך עצמינו וכביכול אין הקב"ה צריך לזה כלל לזה כאמרו אם תצדק מה תפעל לו ורק כשהאדם קונה בית צוה הקב"ה שיעשה לו מזוזה להשלמת הבית וכן כשנולד בן צריך להשלמת הנפש והגוף להמול ואם כן זה שאמר מי הקדימני ואשלם היינו שלכך לא שייך שכר מצוה בעוה"ז שאיך שייך ליתן שכר על המצות אחרי שגוף הענין שהסב' המצו' הזאת מיד הקב"ה בא ולפ"ז בגר שמעצמו נתעורר להתגייר ומכ"ש אברהם אבינו שלא הי' אדם בעולם אז שהכיר הבורא יתברך אלא הוא כביכול הוא הקדים להבורא ובדין הוא שיטול שכרו וא"כ זה שכתוב אל תירא אברם אנכי מגן לך והיינו שכל מה שעשית היה בחנם ושכרך הרב' מאוד לעוה"ב והיינו שאלינו מגיע שכר בעולם הזה ושכרו לעולם הבא מונח שמור וקיים וזה לדעתי גם מה שפירשו בפנחס בדין הוא שיטול שכרו לפי שעשה דבר שאילו בא ושאל לא היו מורים לו כן כדאמרו בסנהדרין וא"כ בדין הוא שיטול שכרו ודו"ק היטב

ואני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. הכוונ' לפענ"ד דהנ' אברהם קודם שנימול אף שקיים כל המצות מכל מקום לא הי' רק הוא וב"ב אבל לא נקראו על שמו כ"ז שלא נימול אבל אחרי שנימול והית' הצווי כי כל מי שירצה להיות נכנס תחת צל כנפי השכינ' היצרך להיות נימול א"כ מתייחס ונקרא בן אברהם שהיא הי' ראש לגרים וא"כ ע"י המיל' נעשה לאב המון גוים שיתיחסו אחריו ויקראו בני אברהם וזה שלא נימול עד שנצטווה ורבים ישאלו למה לא קיים מקודם מצוה זו ולפמ"ש יש לומר כ' לאשר זה ניתן כח הכנ' להגוי אשר אף אם זקן הוא ובא להתיהד שלא יאמר איך יבא בן נכר ויכנס תחת כנפי השכינ' וע"ז לאות נתן אברהם אבינו שצ"ט שנים הי' בהמולו ולכך יצחק נימול לשמונה שהנה הי' בעת ההיא יליד בית ומקנת כסף ויליד בית נימול לשמונה ומקנת כסף נימול אימתי שנקנה לו זה היה לאות לאברהם וליצחק שיצחק היה יליד בית ואברהם בעצמו הי' לאות לכל המון גוים וזה שכתוב אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים ודו"ק

ונתתיך לגוים עיין רש"י שעשיו יוליד וכתב הרמב"ן כי כאן במילה למה הבטיח לו בעשו והוא לא נצטוה על המיל' ולק"מ לפענ"ד דזה שאמר לו דאחרי שתהי' אב המון גוים ויצאו ממך כל עמים לכך צריך שיהי' הבדל בין זרעך אחריך האוחזים בדרכך והינו ישראלים בין זרע שאר אומות כמו עשו והדומה ודו"ק

אבל שרה אשתך יולדת לך בן. הכוונ' לדעתי ע"פ מה שכתב הזהר דמה שבא מסטרא דנוקבא אין בו רוח חיים לכך אמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך כי חשב שישמעאל בא מסטרא דדכורא אבל יצחק בא מסטרא דנוקבא ולכך אמרה שרה האף אמנם אלד ואני זקנתי ולכך אמר הקב"ה אבל שרה אשתך יולדת לך בן ודו"ק

במדרש רבה פרשה מ"ו זמן היה לו לאברהם אבינו אימתי שנתנה לו מילה שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו והוא תמוה דמנ"ל מזה דזמן נתן לו. והנה עפ"י דרוש אמרתי דהנה ראיתי בלוית חן שהקש' דאברהם נימול ביום כיפור כדאיתא בפרקי ר"א והרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ויוה"כ ולכן כתב הוא לפרש המדרש דזמן ניתן לו לאברהם אבינו והו' מיל' בזמנה. ואם כי דבר חכמה הוא אבל אינו מרומז בעצם היום הזה וכתב דבפר"א דריש לה מגז"ש בעצם היום דכתיב ביוה"כ אבל לדעתי יש להוסיף עוד מהא דהביא הב"י באו"ח סי' תק"ן דעשר' בטבת אלמלא הי' יכול להיות חל בשבת לא היה נדחה משום דכתיב בעצם היום הזה סמך מלך בבל וביאור הדברים דכל דכתיב בעצם היום הזה כל שעישהו ביום אחר אינו מקיים הדבר כתיקונו דקפיד על עצם היום הזה ולפ"ז כאן דהתור' קפדה על עצם היום הזה בלי ספק היום זמנו וא"כ ממילא לכך דוחה יוה"כ וזה דיליף מעצם היום הזה שיוה"כ דוחה שבת וכל ענינים וזה נכון. אך לפענ"ד נראה ענין אחר דהנה עינינו הרואות בכל ענינים אם אחד יעשה מסחר עם חבירו שיעמיד לו לזמן זה ליום המוגבל אותו דבר אם יאחרהו או יקדימהו אין חבירו מחוייב לקבלו וכן אם א' יבטיח לחבירו שיעשה לו ענין מופלג בזמן יום או יומים והוא מחייב עצמו ליתן לו עבור זה כך וכך אז אם יעבור המועד שוב לא נתחייב זה דמה טובה עשה לו