דברי שאול עה"ת ומגילות שעט

לדעתי גם עשרת השבטים פחדו מזה כי יתחסד עם בני פלטין שלו דהיינו יהוד' ובנימין ונשאר ההבטח' קיימת לקצת השבטים וכמו שאמר הקב"ה ואעש' אותך לגוי גדול וכפרש"י שם וא"כ ישאר הבטחתו וכבודו וחסדו קיים ע"כ אמרו שלכך לא גלה בנימין ויהודה מפני שהם בני פלטין שלו ומשא פנים יש כאן והיינו שרוצ' להערים כביכול על שבועתו והבטחתו ולקיים בבני פלטין שלו ולא נשאר להם תקנ' ואח"כ כשראו שגם הם גלו א"כ ידעו שיתקיים כל התקוות וז"ש הא אלהינו דהוא תקות החסד שאל הוא מדת החסד הא תקיף שהיא תקות הכבוד למען כבוד שמו הגדול והנורא הא קשוט תקות ההבטח' וח"ו לא ישא פנים ולא יערים על שבועתו והבטחתו כי הוא אל אמונ' ודו"ק היטב

בפתיחה בפסוק הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד קריה שחנ' בה דוד קרי' דלא חנה בה אלא דוד קריה שעש' אות' דוד לקסריקיטין שלו והוא משולל ביאור. ולפענ"ד דהנ' אריאל קאי על בהמ"ק ועיין רש"י ישעי' כ"ט וכבר נודע דאין ישיב' בעזרה אלא למלכי בית דוד וא"כ זה שאמר קריה דלא חנה בה אלא דוד היינו שמלכי בית דוד יש להם ישיב' וחניה בה וז"ש שעש' אותה דוד לקסריקיטין שלו והיינו כפירוש מ"כ חדר ומשכן לקיסר וזה קאי על בהמ"ק ודו"ק כי זה כיון אמת ת"ל

בסוף הפתיח' על ההרים אשא בכי אמר שם שהי' ירמי' מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים והי' מלקטן ומגפפן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ותמהני דירמיה הי' כהן והיאך נטמא ואף אם נימא דמת מצוה הי' קש' הא מת מצוה קונה מקומו וכבר אמרו לר"ע דעל כל פסיע' ופסיע' כאילו שופך דמים ובאמת יש מקים לומר דאבר שחסר אינו מטמא אבל אכתי אין הדבר ברור וגם עכ"פ מת מצוה קונה מקומו וצ"ע כעת

במדרש היא ישבה בגוים לא מצא' מנוח ר"י וכו' בשם ר"ל אמר חלו מצא' מנוח לא הית' חוזרת ודכוותה ולא מצא' היונ' מנוח ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח עיין יפה נוף דבשלמא בישראל קמ"ל שלא מצאו מנוח דאי מצאו מנוח אפשר שנטמאו ביניהם אבל ביונה מה נ"מ בזה. ולפענ"ד כיון המדרש למה שאמר במדרש רבה פ' לך לך פל"ט כל העופות כשתן יגיעין נוחין ע"ג סלע והיונ' כשהיא יגעה פורחת באחת ונוחית באחת והתוס' הביא' בשבת דף מ"ט וכנסת ישראל נדמ' ליונ' וא"כ כפי הראות שהיונ' אין לה מנוח אף שהיא נוחה וכן ישראל אין להם מנוח אף שנרא' שיושבת שקט' וז"ש היא ישבה בגוים ונדמ' שהיא יושבת שקט' וכ"ז לא מצאה מנוח וז"ש המדרש ודכוות' ולא מצאה היונ' מנוח כי היונ' בטבע' אינ' מוצאת מנוחה שלימה ודו"ק היטב כי היא כיון אמת לדעתי

ולפמ"ש בחידושי לפרש המדרש הלז שהיונה כל מנוחת' היא אך עומדת על מנת לכתף וכל העיפית עומדים על מנת לפיש כמו כן ישראל בגלות מה שמוצאין מנוח' הוא רק למען יוכלו לסבול עול הגלות וז"ש נוחין באחת ופורחין באחת וא"כ גם כאן הכוונ' שאינו מנוח' שלימ' ודו"ק היטב

במדרש חטא חטאה ירושלים וכי אומות העולם אינם חוטאין אלא אומות העולם חוטאין ואינן כלום אבל ישראל חטאו ולקו: הכוונ' לפענ"ד דנרא' ההבדל שבין בגד משי לבגד פשתן ניכר אם נפל עליו כתם שבמשי יוכר החסרון מאד משא"כ בבגד פשתן וז"ש חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה הית' היינו שניכר הקלקול והשחת' מאד עד שהי' לנדה לברר ולקנח הכתם אבל או"ה הם אינם כלום והם כבגד פשתן אשר הכתם אינו ניכר משא"כ נפש הישראלי הזכה בכתם קטן ניכר השחתה וצריך כיבוס רב לנקות הצחן ודו"ק

שם ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב אמר ר"ל כשהפורעניות באה אין מרגיש בה אלא יעקב מ"ט ויבער ביעקב כאש להבה וכשהטוב' באה אין מרגיש בה אלא יעקב הה"ד יגל יעקב ישמח ישראל הכוונ' לדעתי כי העניני העוה"ז אם לטובה אם לרע' חלילה אינו מרגיש כל כך האיש השלם והצדיק כי בעת הטוב' הוא האוהב הסתפקות ואינו אוכל רק לשובע נפשו וכן בכל תאוות העוה"ז אינו מרגיש כ"כ ורק איש ההמוני הוא ברבות הטוב' מרבה להתענג וכמו כן להיפוך חליל' בעת צרה האיש השלם שמעולם לא הרוה בתענוגים לא יצר וירגיש כ"כ בעניו כי אם יש לו פת במלח ומים די לו אבל ההמוני אשר לבו הלך כפעם בפעם לאכול ולשתות הרב' עתה יצר לו וירגיש בחסרון וכבר נודע כי יעקב ישראל יעקב היא כינוי על ההמון האנשים וישראל הוא שם חשוב וז"ש כשהפורעניות בא לעולם אין מרגיש אלא יעקב וז"ש ויבער ביעקב כאש להבת אכל' סביב והיא מליצת נפלא' כי מי מרגיש יותר האש בלי ספק היותר קרוב למאכולת אש וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר יגל יעקב ישמח ישראל וכבר נודע מ"ש הר"י גאנח הבדל שבין שחוק לשמחה כי שמחה היא מלשון הסתפקות ושחוק הוא עודף כמו טפח שוחק ע"ש ולפ"ז גילה היא ג"כ יותר משמחה ששמחה היא הסתפקות ודו"ק

דרך קשתו כאויב ניצב ימינו כצר במדרש דרך קשתו כאויב זה פרעה שנאמר אמר אויב נצב ימינו כצר זה המן שנאמר איש צר ואויב לדעתי קשיא למדרש דצר ואויב הם שני ענינים וכבר נודע מ"ש הברבנאל