דברי שאול עה"ת ומגילות שעח

כנס כל הממון א"כ לא יצר ויציק כל כך כי א"צ כל כך ולזה אמר הקב"ה שיהי' חביב כמו הבשמים והדמיון שלאחת משתי פנים יאכל האדם המאכל ויקנח כל מה שמצא בתוך הקדיר' והכלי אם שהוא רעב מאד וישביע נפשו או שהמאכל חביב עליו ומתובל בבשמים ורווחא לבסומא שכיחא ומעת' זה שאמר הקב"ה שיהי' חביב כמו בשמים שעולים בסעוד' וינקש לכל אשר להם ודו"ק

מי ירפא לך במדרש ריב"ל אמר ירפא לך נביאיך. והיא תמוה וכבר כתבתי בזה ולפע"ד הכוונ' דלע"ל גם הנביאי השקר אשר התעו את ישראל יתרפאו כי יכירו וידעו כח אלקי ויכירו נבואתו של הקב"ה וז"ש מי ירפא לך נביאיך היינו שהנביאים ירפאו ויגידו לך אמת

השבעני במרורים הרוני לענ': במדרש מה שהשביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענ' בליל ט"ב שמעתי בשם הגאון בעל או"ת שאמר בהיותו טליא בהיות בווינא בבית הגאון מו"ה שמשון מווינא ז"ל ע"פ מה דאמרו דלא לכרוך אינש מצת בהדי מרור דלא ליתי מרור דרשות ומבטל מצה דמצות ולכך אוכלין שתי פעמים מרור וא"כ זה שהרוני לענה בליל ט"ב עי"כ השביעני במרורים שני מרורים ודו"ק ודפח"ח

אמנם לי נרא' ע"ד פשט דהנ' בטעם שמרור בזמן הזה דרבנן נרא' לפענ"ד דהכ' ענין מה שנצטוינו לזכור יציאת מצרים נרא' לפענ"ד טעמים רבים לזה דהנ' עד"מ אדם שהי' עני ואביון והי' משרת בחבלי עוני ופתאום עזרו ד' והצליחו והי' אדם גדול קצין ושר והי' משפטו שביום שעל' לגדול' אותו יום עש' משתה ויו"ט והי' לובש אותו בגדים שהי' הולך לבוש בעת עניו למען הגדל שמחתו והנ' קרה אח"כ שהי' יורד מנכסיו ולא הי' עשיר כל כך הנה אם כי אמנם עוד עשה המשת' אבל לא הי' צריך ללבוש הבגדי צואה שיזכור ימי עניו כי כבר זכרם כי גם בלי זה לא זרחה עליו שמש ההצלח' כל כך. והנ' כי כן בימים שבהמ"ק הי' קיים ברצות הקב"ה להגדיל הנס ע"כ צוה להזכיר יצ"מ גם במרור למען שיזכירו ימי עניים ומרודה אבל אח"כ בזמן שנחרב הבהמ"ק לא היו צריכים להגדיל הנס במרור כי גם בלא זה מבינים הנס יען כי גם עתה עבדי אחשורוש אנן ע"כ מרור בזמן הזה דרבנן. וז"ש מה שהשביעני במרורים היינו שמה שמוכרח אני לאכול שתי פעמים מרור הוא משום שהרוני לענ' ואין המרור רק דרבנן ומבטל מצה דאורייתא וזה ע"ד הנכון. גם יש לומר כי המרורים שני פעמים הם זכר להנס וזכר להחורבן שהרוני לענה וא"כ לכך השביעני במרורים. עוד נר' לי דהנ' מה שקבע הקב"ה לזכור הנס הוא לפי שרא' הקב"ה שהגליות יגדל מאד ואולי יתייאשו מן הרחמים ומגאול' ע"כ צוה להם לזכור הנס שכימי מצרים יראנו נפלאות עוד וע"כ ציה לעשות זכר למרור ג"כ כי דרך האדם כך שבעת שפלותו וירידתו הוא זוכר שכבר הי' עוד מושפל יותר בימים הקדמונים וד' עזרו ובזה מקבל תנחומים שעוד ישיב ד' את שבותו ושב ורפא לו וע"כ מה שהשביעני במרורים שצוה לי לעשות מרורים שתי פעמים משים שידע הקב"ה שירוהו לענ' בלילי ט"ב ויהי' המקדש חרב ויגדל התמרורים מאד ע"כ קבע לחוק שיזכור שכבר המר לנו שדי ובכ"ז נגאלנו כן יגאלנו ד' צבאות

עוד נרא' לי דהנ' הקב"ה חשש שאולי שע"י שיהיו ישראל בגדולי ושרר' ישכחו עוד ימי ענים וישמן ישורון ויבעט ע"כ צוהו שבעת שמחתו יזכיר לו ימי עניו ומרודו למען ישפל גאוותו בזכרו שכבר הי' עני ואביון בימים הקדמונים וירא לאמר פן יקראהו עוד כזה וכזה וע"כ מה שהשביעני במרורים משום שהרוני לענ' וידע שישראל יחטאו ויגלו וע"כ צוה להזכירם בהמרור להיות שבט מוסר שלא יחטא ויגלו ובזה ישיבו מעין ולא יזידו לעשות כזאת ויגאלו גאול' השלימ' אמן במהר' בימינו

איכה יועם זהב ישנה הכתם הטוב תשתפכנ' אבני קודש בראש כל חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש הכוונ' לדעתי דהנה דברים יקרים אשר לא שכיחים יש להם מעלה וחסרון מעל' מצד יקרותם וחסרון כי מסתמא כשאינם שכיחים לא נצרכים כל כך כמ"ש החובת הלבבות שכל הצורך יותר לבריאת אדם הוא שכיח כמו האויר ששכיח יותר ואחריו מים ואחריו אוכל ולפ"ז אם הדברים הייקרים נתרבו עד שישנם רבים במציאות אז אינם נחשבים כי כל חשיבותם ומעלתם אינו רק מה שאינם שכיחים ולזה אמר איכה יועם זהב וגו' אם תשתפכנ' בראש כל חוצות אז אינם נחשבים לכלום ולזה אמר שגדול' מזאת מצינו שבני ציון היקרים המסולאים בפז אפ"ה נחשבו לכלי חרש ודו"ק היטב

בפתיחה בפסוק אפרים לשמה תהי' אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהוד' ובנימן והיו אומרים עשרת השבטים מפני מה הגלה אותנו והם לא הגלה מפני שהם בני פלטין שלו דלמא משוא פנים יש בדבר וכו' וכיון שחטאו הגל' אותם אמרו עשרת השבטים הא אלהינו הא אלהינו הא תקיף הא תקיף הא קשיט הא קשוט. להבין אלו הג' לשונות לפענ"ד דהנה כבר נודע מ"ש בעקרים דג' תקנות יש לנו תקות החסר שיתחסר עמנו ותקות הכבוד שאיך יעש' למען כבוד שמו והקוות ההבטח' והנ' כבר כתב שזכות תקות ההבטח' יגדל מעל כולם כי לפעמים יחרה אף ד' ולא ירצ' להתחסד כמ"ש וחטאתכם מנעו הטוב מכם וגם לא ישגיח על חילול השם וכבודו רק תקות ההבטח' זה נשאר לנו וכבר הארכתי בזה בכמה עקומות. והנ'