דברי שאול עה"ת ומגילות שעז

ועי"ז נקבע בת"ב והרי כבר נודע מ"ש במדרש פרש' ואתחנן על פסוק אשר לו אלקים קרובים אליו כי הקב"ה ופמליא שלו שואלין לב"ד של מטה אימתי נקבע החדש וז"ש אשר תקראו אותם מקראי קודש ולפ"ז מה שמלויי מליא ונתגלגל חוב' ליום חייב ישראל בעצמם עשו זאת שקביעות החדש תלוי בב"ד של מטה ונמצא שהקב"ה כביכול שולח למטה והמה גרמו זאת והם אומרים קרא עלי מועד והם באמת קראו עלי מועד ודו"ק

בפתיחה אילו זכיתם הייתם קוראים אש על המזבח תוקד לא תכב' ועכשיו שלא זכיתם אתם קורים ממרום שלח אש בעצמותי: הכוונ' לפענ"ד דהנ' אמרו סוף חגיג' דפושעי ישראל אין אש של גיהנם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב וכתבו התו' דבמדרש יש שהי' משה מתמי' איך לא תשרף והשיבו לו דאש שלמעל' אש אוכל' אש ואינו נשרף. ולזה אמרו אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה דמכל מקום אינו נכוית ועכשיו אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי וירדכ' ושלט' אש שלמעל' לרדות אותו ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' ק' ובאו"ח סי' ח' מ"ש בזה דפושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת ויש להמתיק עוד ע"פ דברי המהרי"ט ואין להאריך. ובשם כבוד דו"ז הגאון אבד"ק לבוב זצ"ל שמעתי כי אמר דאעפ"י שאש יורד מן השמים מצות להביא מן ההדיוט ונמצא בחר השי"ת באש הדיוט יותר מאש שמים וכאן ממרום שלח אש בעצמותי ורצ' בשל שמים יותר מאש של הדיוט ודו"ק

שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום וגלה על חטאתיך הכוונ' לפענ"ד למ"ש הראב"ד פ"ז מהלכות תשוב' בקושית הרמב"ם ממצרים שנפרעו על שנשתעבדו בישראל והשיב אף שגזר הבורא יתברך שיעבדו אך הם הוסיפו להשתעבד ועוד שהבורא נפרע ברע ע"י רע ממנו וכשנשלם רעתו נפקד גם ממנו וז"ש לו שישי ושמחי בת אדום היינו כי רעתכי אז תעלוזי ומזה נגלה כי בחפצך להרע ולכך גם עליך תעבר כוס וגם תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך ולכך פקד עונך בת אדום כי הקב"ה נפרע ברע ע"י רע ממנו ואח"כ נפרע ע"י אחר הרע ממנו כדבר האמור בראב"ד

במדרש על פסוק כל היום דוה יומו של הקב"ה אלף שנה נגזר שיהי' בגלות כן מבואר במדרש אם בפתיח' או בגוף המדרש ואין הזמן מסכים כעת לחפש להיות כי היום עיוה"כ שנת תר"ג בהתפללי תפלת מנחה נפל בדעתי במה שתקנו לנו אנשי כנה"ג את צמח דוד עבדך מהר' תצמיח וקרנו תרום בישועתיך כי לישועתך קוינו כל היום דהנ' קרן דוד תלוי כביכול בישועת ד' שכל זמן שאין הכסא שלם ואין השם שלם לא יצמח קרן דוד ולכך נבקש וקרנו תרום בישועתיך שאתה תעזור לך בעצמך כביכול וזה שאנו מסיימים כי לישועתך קוינו כל היום היינו שיומו של הקב"ה נגזר עלינו שנהי' בגלות וגלינו מעל שלחן אבינו והנה בעונינו שרבו יצאו עה שיצאו ויה"ר שיושיע למען שמו וירם קרן דוד אמן

במדרש על פסוק מחוץ שכלת חרב בבית כמות ז"ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה והוא תמו' דמה מביא ראי' מפסוק על פסוק ולפענ"ד נרא' דהנ' למית' ההכרחיות אין מנוס ממנו בין בבית בין בשדה ומלאה"מ מ"ל הכא ומ"ל התם אבל המיתה מקרית ע"י חרב וכדומ' יש לו בית מנוס לבא בחדר סגור ומסוגר וז"ש הנביא שכל כך גדלי הצר' והאימ' שאף שמחוץ שכל' חרב הי' נחשב בבית כמות שהוא כולל שאי אפשר להמלט ממנו וז"ש המדרש זה שאמר משה רבינו מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה שכל כך גדלה האימ' אף בחדרי חדרים ודו"ק

סלה כל אבירי ד' בקרבי הכוונ' לדעתי דהנה הכוזר כתב כי הצדיקים כשזוכים למעל' גדול' נעשים בעצמם מעון לשכינ' ועיין רמב"ן על פסוק ולדבק' בו והנ' בעת שנחרב הבהמ"ק הי' מקום עוד שהשכינ' תהי' שרוי' בקרב הצדיקים ולזה אמר סלה כל אבירי אותן שהי' אדני בקרבי היינו בקרב האבירים האלה. וזה שאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי ודו"ק

במדרש גדול סילוקן של צדיקים יותר משריפת בית אלקינו ובש"ס ר"ה אמרו בדף ח"י דשקול' כשריפת בית אלקינו וכבר תמהו בזה וכבר כתבתי בזה כמה דברים.. וכעת נרא' לי ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא בתוס' יבמות דף ק"ד שכתבו דהא דאמרו במדרש דחכמ' וענוה שקולים אף שענוה יותר גדולה היינו דזה בלא זה לא סגי והוה כשקול ולפ"ז גם כאן ניהו דסילוקן של צדיקים קשה יותר אבל שריפת בית אלקינו בלי מיתת צדיקים לא סגי ולכך שם דנחרב בית אלקינו הי' צריך עוד מיתת צדיקים וזה שהזכיר שם כל ארבע' צומות בהדדי ודו"ק

בפתיחה בפסיק לכן כה אמר ד' הוי עיר הדמים ע"ש שדרש לפי שהיו כל ישראל אומרים נבוכדנצר כנס כל ממון שבעולם ולממון שלנו הוא צריך אמר הקב"ה חייכם שאני עוש' ממונכם חביב עליו כמו בשמים הללו שהן עולים בסעוד' והוא משולל ביאור. ולפענ"ד ע"פ מה שפירשו מ"ש בתוכח' ועבדת את אויבך וגו' ובעירום ובחוסר כל והכוונ' שאף זה מן התוכחה שהאויב שאין לו כל הוא דוחק יותר וינקש לכל אשר יש לו להשבוי כי הוא בעירום ובחוסר כל וכמדומ' שהבינ' לעיתים פירש כן ולפ"ז זהו שישראל יתנחמו נבוכדנצר