דברי שאול עה"ת ומגילות שעו

שהיו מתקנים להם תרומות ומעשרות בגול' ובמקום אחר מפורש שהיו מתקנים להם שני ימים טובים של גליות וישראל קראו תגר שסבורים מקבלים שכר על שניהם וכדאמרו בירושלמי פ"ג דעירובין ובמדרש שיר השירים על פסוק בני אמי נחרי בי והנה האבודרהם כתב דאם הי' עשר' בטבת יכול לחול בשבת היו מתענים בו משום דכתיב בעצם היום הזה ולפ"ז כל דכתיב וקראתם בעצם היום הזה לא הי' יכול לעשות שני ימים טובים וא"כ אילו זכו היו קורים בתור' וקראתם בעצם היום הזה דהיינו דוקא בעצם היום הזה אבל כיון שלא זכו תקנו להם נביאים שני יו"ט וז"ש קראתי למאהבי המה רמוני שסבור' לקבל שכר על שניהם ודו"ק

בפתיחה ר' אבהי פתח דרכך ומענלך עשו לך וכו' זאת רעתך כי מר כי נגע אל לבך זו סנהדרי גדול' שהם קרויין לבן של ישראל שנאמר לבי לחוקקי ישראל וכיון שהם מכעיסים אותי לית לבי לחוקקי ישראל אמר הקב"ה כי נגע אל לבך זה בהמ"ק שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים הכוונ' לדעתי כי למה שלמדנו רבינו זקנינו הח"ץ ז"ל סי' ע"ג שכל חיות של אדם ובע"ח הכל תלוי בלב כמו שהאריך שם מפי ספרים וספרים שזאת היא מקור החיות ועינינו הרואות שהלב לא יכול לסבול שום ענין שנוגע בו ואם יגע בלב שום דבר המעכבו או אז יגוע וימות כמ"ש הח"ץ שם בשם הזהר וז"ש זאת רעתך כי מר כי נגע אל לבך והיינו שבבוא איזה דבר אל הלב או אז לא יוסיף עוד לחיות והכ' לבן ישראל הם הסנהדרין שהם מקור חיות הנפש וכן הבהמ"ק שמשם נשתלשל שפע קדוש' וחיות בכל ישראל אבל אם הסנהדרין נתבטלו והבמ"ק נחרב אז אין רעה גדול' מזו. וזה שדרשו ד"א כי נגע אל לבך זה הקב"ה אר"ח היכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם והיינו כשם שהגוף אינו יכול לחיות בלי הלב כמו כן הנפש הישראלי חם אין לי שרש חיות מד' אינו יכול לחיות ומטעם זה נקרא הקב"ה לבן של ישראל כמ"ש דודי זקני הגאון מו"ה שאול ז"ל בספר בנין אריאל פ' האזינו יעו"ש ודו"ק

שם ר' אלכסנדר פתח והצרוע אשר בו הנגע וכו' וראשו יהי' פרוע הוא שנאמר ויגל את מסך יהוד' גלי כסיא ועל שפם יעט' כיון שגלו ישראל לבין האומות לא יכלו להוציא דבר תור' מפיהם. מ"ש גלי דכסיא נדחקו בזה המ"כ ויפ"ע ע"ש ולפענ"ד נרא' ע"פ מה דאמרו בנדרים דף פ"א על מה אבד' הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשו עד שבא הקב"ה ופירש' בעצמו על עזבם את תורתי וביאר הר"ן בשם רבינו יונ' שבאמת שמרו התור' רק שלא חשבו אותה וזה לא נגל' לשום בן אדם עד שגל' הקב"ה והנ' אח"כ כגל' לעין כל שבעת באו לארצות גוים ואז לא יכלו להוציא דבר תור' מפיהם שאם היו לומדים לשמה והי' בחשיבות אצלם אז לא עזבו את התור' אף בארצות הגוים וגם הית' תורתם משתמרת אבל כיון שלא למדו רק משים גאות והתפארות וכיון שגלו ולא היו להם שום תועלת וכבוד המדומ' בזה לא הי' תורתם משמרת בקרבם וז"ש ויגל את מסך יהוד' גלי דכסיא היינו שגלי מה שהי' נכס' עד הנ' ולא ידע שום אדם מה בלבם יאתה נגל' לעין כל כי לא חשבו את התור' ולכך על שפם יעט' שלא יכלו להוציא דברי תור' מפיהם ודו"ק

שוב מצאתי תשלום זה המדרש בפתיח' שם בפתיחתא דר' יוחנן דפתח במשא גי חזיון שם דרשו ויגל את מסך יהוד' גלי דכסיא ותבט אל נשק בית' יער תני רשב"י כלי זיין היו להם לישראל בסיני ושם המפורש חקוק עליו וכשחטאו ניטל מהם הה"ד ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כיצד ניטל מהם ר"א ורבנן ר"א אמר מאליו הי' נקלף ורבנן אמרי מלאך הי' יורד ומקלפו. ולדעתי ביאור הדברים כי ישראל בעת שקבלו התור' בהר סיני זה הי' חרבם ומגינם וכלי זיינם שנבחרו לד' מכל האומות והקב"ה הבדילו לו לעם וז"ש כלי זיין ניתן להם בהר סיני ושם המפורש חקוק עליו והכוונ' ששם מפורש יוצא מפי ד' כי ישראל עם סגולתו והוא להם לאלהים אבל כשחטאו ניטל מהם ששכחו

וזה שדרש למעל' שכשבאו בין האומות לא היו יכולים להוציא דברי תור' מפיהם ששכחו ואמרו חז"ל שאלמלא לא נשתברו הלוחות היו לומדין תור' ולא משכחין ואז בעת שחטאו ירד שכח' להם וז"ש ר"א מאליו הי' נקלף ורבנן אמרו מלאך הי' יורד ומקלפו והיינו שהקב"ה נטלו מהם בחטאם ודו"ק

שם בפתיח' בפסיק על ההרים אשא נהי אמרו שהי' ירמיהו בחזירתו מצא אצבעות מקוטעים מושלכים והי' מלקטם ומגפפם ומנשקם וכו' ונותנן לתוך טליתו וצ"ע הא כהן הוה ועצם כשעור' מטמא במגע ובמשא אולי כיון שהי' מת מצו' הי' מותר לטמא להם. ובזה מיושב מה דאמרו במדרש איכ' יועם זהב שהי' ירמיהו נטל שני רביעית של דם מיאשיהו וק' הא רביעית דם מטמא. ולפמ"ש אתי שפיר דהי' מת מצוה וגם הי' מלך והי' מותר לטמאות לכבודו ואף דמת מצוה קונ' מקומו כל מקום כאן אפשר דהי' בתוך התחום דמוליכין אותו לעיר כמבואר סי' שס"ג ודו"ק

מקרא עלי מועד לשבור בחירי במדרש והובא בפרשת דרכים דרך עוצב קרא עלי מועד לשבור בחורי אמר הקב"ה כפויי טובה אני כתבתי עליכם אשר תקראו אותם מקראי קודש ואתם אומרים קרא עלי מועד. והנרא' לפענ"ד בפשיטות דהנ' אמרו בתענית דף כ"ט תמוז דהאי שתא מלויי עליא דכתיב קרא עלי מועד