דברי שאול עה"ת ומגילות שעה

קאי ואני נתתי להם חקים לא טובים והענין נרא' לי ע"ד מה שעינינו הרואות שכל אדם שנתקלקל אצטמכתו הוא מואס במאכלים ערבים ומתוקים אף שהם טובים בעצמותם רק שהוא אינו מרגיש כעת טעם בזה. והנה כמו כן ענין המצית שלנו בעת שהיינו בבהמ"ק וכבוד קדושתו חופף עלינו היינו מרגישים טעם המצות וכמו שתקנו לנו בברכת התור' והערב לנו את דברי תורתך בפ בפינו והיינו שנרגיש בהם טעם ערב וא"כ אם היינו מרגישים בהם טעם היינו עושים משמרת למשמרת כי הרגשנו טעם המצוה וכמה טובה כפול' ומכופלת למקום עלינו והיינו מוסיפים סייגים וגדרים כמאמר הכתוב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אבל בעוה"ר לאחר שחרב הבהמ"ק פסק' הרגשת הנפש בהמצות והי' הכל למעמסה עלינו ולכך היו עלינו השני חלות והשני יו"ט למעמס' גדול'. וזהו שאמר ואני נתתי להם חוקים לא טובים היינו שלהם הם חוקים לא טובים שנתקלקל אצטומכתם ונכבה תשוקת השכל ואור נשמתם וזה שמקונן כנסת ישראל קראתי למאהבי היינו לאותם החכמים והנביאים שתקנו להם תרומות ומעשרות והבינו מה טובים ומה יפים ורצו לאהבני כמשפט האב שרוצ' להלעיט לבנו מהמאכלים ערבים שקץ בהם התינוק לחולשת שכלו ולזה אמר המה רמוני שאני חשבתי שרמוני בזה כי לא הרגשתי בתם וכמו שאומרים לתינוק שאם תלמוד יקנו לך מנעלים ואח"כ כשלומד ואינם קונים לו אז אומר שרמוהו ואז מבין שהלימוד יקר יתר מהמנעלים והבן בדברים

על זה הי' דוה לבינו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים. הכוונ' לדעתי ע"ד מ"ש הרב בעל קול יעקב על הפסוק בני יצאוני ואינם אין נוטה עוד אהלי ומקים ירועיתי דהכוונ' עד"מ איש אומן נפלא במלאכת הציור וכדומה ופתאום עזב את אשתו והיא לא ידעה איה איפוא וחקרה ודרש' ואין קול ואין עינה ותהי אלמנה חיות כמה שנים לימים רבים בא איש אחר מארץ מרחק והגיד לה כי ראה בעל' באיזה העיר ותשאל אותו מתי יבוא לביתו ויאמר לה מי יודע אם ישוב עוד לראות את ארץ מולדתו ותאמר לו איך יוכל לעשות מלאכה על האבנים אם כל כלי מלאכתו היקרים נשארו בבית ויצחק האיש לקראת' ויאמר מה תחשבי כי בעלך עוד עושה מלאכה פתוחי האבנים הוא שם נושא סבל על כתף וכבר שכח כל המלאכ' ויהי כשמעה זאת ותתחלחל מאד ותאמר עתה אבדה תקותי כי עד הנה חשבתי כי בודאי יבא לביתו כי לא יוכל לעשות מלאכ' והוא אומן בלא כלים אבל אחרי כי שבת ממלאכתו אפס תקותי והנה כי כן כל עוד שבני ישראל היו עוד בתכונת יקרתם אז הי' מקום לאמור כי ישוב ויבקש מאת ד' ויעתר להם לשוב אל נוהו לא כן אחרי כי אינם עוד על מתכונתם ויבקשו כל תאוות הגשמיות וא"כ מאין יבא עזרם וז"ש בני יצאוני ואינם וא"כ אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי עכ"ד כפי העול' על זכרוני והנ' בעקבותיו נלך לאמר כי זאת גם בני ישראל בוכים ואומרים אהה אוי לנו על שברינו כי כל תקוותינו הית' כי ד' לא ינוח את הר קדשו בציון וירושלים וא"כ עוד ישוב לראות בבנית ציון ולרעות את צאן קדשו ולזה אמר ע"ז הי' דוה לבנו אחרי כי ראינו כי הר ציון ששמם שועלים הלכו בו כי זה מופת כי סלק שכינתו מכל וכל עד כי השועלים מצאו קן להם בהר ציון וא"כ אחרי כי עזב את הר קדשו וסילק שכינה למרום ומה לו עוד בבית יתודה לזה אמר אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור אבל למה לנצח תשכחנו היינו כי מי יודע אם יעש' עוד שכינתו בתחתונים ולזה נבקש השיבנו ד' אליך ונשוב' היינו אם לא נזכה. כי תשוב אלינו עכ"פ השיבנו ד' אליך ונשוב' חדש ימינו כקדם בעוד לא עשיתי מעון בתחתונים ולזה אמר כי מאס מאסתנו היינו שתמאס ודי בזיון וקצף וכבר לקחנו כפלים כעל חטאתינו בזה שרק מאס מאסתנו עכ"פ נזכ' לשוב אליך והבן בדברים

לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לו אסר הוגה ד' ביום חרון אפו ממרום שלח אש בעצמותי וירדנ' הכוונ' לדעתי דהנה כבר אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלי והענין הוא דאין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים כ"א בשובו מדרכיו וחיה ולכך שולח עליו יסורים שירגיש בחטאו וישוב וזהו ההבדל שאמרו בע"ז שבישראל נפרע מעט מעט ובאומות העולם נפרע בבת אחת משום שאוה"ע אין העונש למען ישובו רק ע"ד נקמה ולכך מניח הקב"ה שיעשו כעבות עגלה חטא' ואח"כ יעניש אותם לכלותם בבת אחת אבל הקב"ה לגבי ישראל עמו פורע מהם מעט מעט למען ירגישו בחטאם אולי ישובו וגם כי ניקל להם שיענשו מעט מעט כמו הפורע חוב במעט מעט שניקל עליו ועיין פ' אחרי מ"ש בזה ולפ"ז זה שאמר לא אליכם כל עוברי דרך ודרשו חז"ל דקאי על עוברי דת תורה והיינו שלא יתנהג בכם בחרון אף כל כך כמו שנהג בי שפתח במדת הדין בגופי וז"ש אשר עולל לי אשר הוגה ד' ביום חרון אפו וז"ש ממרום שלח אש בעצמותי וירדנ' והיינו שפתח תיכף בגופי. ולזה אמר נשקד עול פשעי בידו היינו שלא נפרע ממנו מעט מעט כי אם נשקד עול פשעי בידו

בפתיחה אילו זכיתם הייתם קורים בתור' וקראתם בעצם היום הזה עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קורים קראתי למאהבי הכוונ' לפענ"ד דהנ' במדרש דרשו קראתי למאהבי דקאי על נביאי האמת