דברי שאול עה"ת ומגילות שעד

לשלול הדת ע"כ בזו את התור' וכל שישראל לא ילמדו תורה ממילא יתקרבו וידמו לעכו"ם

וזה לדעתי מה שהזהיר' התור' בעמון ומואב שלא ידרשו שלומם וטובתם כי כל האויבים שאינם שונאים אותם בלב ונפש כי אם לקחת ממונם ע"כ לא תעבה התור' אותם כל כך כי באמת כן רצה הקב"ה שבני ישראל יהיו בשבי' הם וממונם ישתעבד לאוה"ע אבל עמון ומואב ידע הקב"ה כי אין נפשם ולבם על ממון של ישראל רק על אמונתם ודתם ע"כ הזהיר' התור' שלא תדרוש שלומם וטובתם כי ישללו ממך דתך ואמונתך ולכך בעת החרבן בזזו את התור' וזה שכתוב במדרש כדי לעקור מה שכתוב לא תדרוש שלומם וטובתם ודו"ק היטב והבן הדברים

במדרש להשיב נפש עד כמה מתיישבת הנפש רבי אמר ככותבת ר"ח אמר כגרוגרת תמהני דהרי ביוה"כ ביתובי דעתא תליא מלתא דשם בעינוי תלה רחמנא וכל דלא מייתבא דעתי' עינוי הוה ולפ"ז ביוה"כ שיערו חכמים בכותבת וא"כ משמע דאינו משיב נפש רק בככותבת והיאך אמר ר"ח דבגרוגרות תליא רחמנא דהיא שליש ביצה וכותבת הוה ב' זיתים דהוה כביצה פחות מעט וכ"ת, דר"ח פליג גם ביוה"כ מלבד שלא מצינו זאת אף גם דכבר נודע מ"ש רבינו דבהל"מ לא מצינו פלוגתא כלל ועיין שו"ת חות יאיר סי' קצ"ב וא"ל דמשיב נפש אינו יתובי דעתא ומשיב נפש הוה בפחות מיתובי דעתא דמלבד דכל דמשיב נפש שוב לא מקרי עינוי אף גם דאיך שייך שרבי ור"ח יחלקו בשיעור גודל כזה וגם רבי באמת ס"ל דיתובי דעתא הוה שוה עם משיב נפש ור"ח יחלוק כ"כ דמשיב נפש אף בשליש ביצה דהוא שיעורא זוטא וצ"ע ועיין מג"א סי' תפ"ו וסי' תרי"ב

אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום ארשב"ל מלמד שהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעולם הזה אבל חוזר ומרחם עליהם. נ"ל הענין עפמ"ש התורת חיים בביאור המאמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובים שבתחל' עלה בלבו לברא במדת הדין ולבסוף שיתף מדת הרחמים למדת הדין וא"כ מה עושה הקב"ה נותן הצדיק ביד מדה"ד והוא נושא כל מדת הדין של כל העולם עליו ועי"ז מדת הרחמים נתגלגל בעולם ולכך כל העולם ניזון בשביל חנינא שחנינא נשא כל מדה"ד והי' מתפרנס בקב חרובין יעו"ש ולפ"ז זה שקינן ירמיהו אני הגבר ראה עני אותי נהג וילך חושך ולא אור היינו שכל מדה"ד נתגבר עליו. לזה אמר אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום ולזה אמר שבעוה"ז הקב"ה מתייאש מן הצדיקים לפי שקיום העולם אינו יכול להתקיים בלתי חלק הצדיק למדה"ד, וכל העולם למדת הרחמים אבל לעתיד לבא ירחם על הצדיקים

נחנו פשענו ומרינו במדרש אמרו רבנן אינון דעבדין בישין אף למריהון קשין עיין יפ"ע מ"ש בזה ולפענ"ד ע"ד שאמרו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי והיינו מי שעוש' עובדין בישין אפי' למריה שיצוהו לעשות זאת ק' עליו עוד שם אמרו במדרש ר"ה בשם ר"י נחנו פשענו ומרינו כמדתינו אתה לא סלחת כמדתך ר' לוי אמר נחנו פשענו ומרינו והחרבת מקדשך והוא משולל ביאור ועיין מתנות כהונ' שאמר שסליח' מורה על הארכת העונש מזמן לזמן והיו מקום שלא יחרב המקדש ואעפ"כ החרבת מקדשך ולא סלחת. ובמח"כ אדרבא לפי שלא מחל לגמרי רק שהאריך הזמן ע"כ החריב המקדש ועיין עקיד' פ' תשא שער ארבע' וחמשים שפי' שלשון סליח' הוא נושא כל העון. לגמרי ואתי שפיר דברי המדרש שא"כ לא הי' לו להחריב את המקדש ולפענ"ד כוונת ר' לוי שכנסת ישראל קובלים שבעוונותם שפשעו החריב הקב"ה את המקדש. לזה אמרו נחנו פשענו ומרינו היינו אנחנו חטאנו ומה לך לבהמ"ק וזה שאמר אתה לא סלחת שזה לא נקרא סליח' שמה זה מחילה שגבה ע"י בהמ"ק שחרב ולזה אמרו שחטאתם גדול כ"כ עד שנגרם להם חורבן בהמ"ק

טומאתה בשוליה לא זכר' אחרית' ותרד פלאים אין מנחם לה ראה ד' את עניי כי הגדיל אויב. הכונ' לדעתי ע"ד שאמר חבקוק תחריש כבלע רשע צדיק ממנו ופי' הרב מוהר"י פדוא בדרשותיו דהתרעומות הי' דאף דבודאי לא חשיד קב"ה לעשות דינא בלא דיינא ובודאי חטאתינו גרמו אבל עיקר הצער שעכ"פ צדיקים אנחנו יותר ממה שעוש' אתנו רעה ולזה אמר למה תחריש כבלע רשע צדיק ממנו שעכ"פ צדיקי' אנחנו יותר מהם ע"ש ולזה אמר האמנם אמת נכון הדבר כי טומאתה בשוליה ולא זכרה אחרית' ולכך ותרד פלאים אין מנחם לה שבאמת חטאנו ונסכלנו. מאד אבל עיקר מה שמצער אותנו ראה ד' את עניי כי הגדיל אויב והוא בודאי גרוע הרב' ממנו

קראתי למאהבי המה רמוני במדרש רשב"י פתח בנביאי האמת שהיו מאתבין אותי להקב"ה המה רמוני שהיו מרמין בי ואומרים לי הפרישו תרומות ומעשרות וכי יש תרומות ומעשרות בבבל אלא בשביל לאהבני להקב"ה וכו' והדבר תמוה דא"כ מה הי' הרמאות ופשיטא דלא אמרו שחייבין מהתור' רק מדרבנן וא"כ מה זה רמאות. וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי ע"פ מה דאמרו בירושלמי עירובין שצוו להם להפריש שתי חלות בסוריא ושני ימים טובים ומסיים בזה שע"ז