דברי שאול עה"ת ומגילות שעב

המזוייפות ידמו עצמם לדת אלקית ויגביהו עוף כי אך בזה יעלו על מרומי השלמות והכ' בעינינו לא נוכל להכריע אותם כי בזמן הגלות הם מצליחים וידמו בנפשם כי אך דתם הוא העיקרי המצלחת אותם אבל לכשיבא העת יתרא' האמת והמופת החותך כל שהתכלית הפעולה ידמה יותר להפועל השלם וכל אשר יתדמה יותר להפועל השלם זהו המופת כי אך אליו שייך תהלת הדת והנ' לאשר אח"כ יתדמה יותר פעולת הנפש הישראלי להבורא יתברך ויתעל' אז יוודע כי אך דתם היא הדת האלקי. וזה אמרו כשאשוה לך היינו שאם נרא' תכלית הפעול' בכל מה שהרבו הדתות המזויפות להניח עקרים אשר בו יעלו במעלת השלימות וכאשר יענו אותם ענוים קשים בזה יתרצ' האל וכאשר יתרא' כי הם בסתר המדרגה ולא הגביהו עוף במעלות השלימות יודע כי לא בזה בחר ד' אבל נפש הישראלי תעצם ע"י המצות אלקי בתכלית השלימות ויעלו במעלות האושר ויתדמו להבורא כביכול וזה מורה שהדת האלקי הי' בידם והוא הביאם לכל זה ודו"ק היטב

קרא עלי מועד. במדרש הובא בפ"ד דרוש עצב כפוי טובה בני כפוי טובה אני אמרתי למענכם שולחתי בבלה ואתם אומרים קרא עלי מועד והיא תמוה והנרא' דהנה כבר נודע מ"ש על קרא עלי מועד דאותה שתא מלוי מליא והי' בט"ב וקבע הקב"ה בכיה לדורות דשני החורבנות היו בט"ב ובאמת כיון דיכולין לעבר השנה שוב לא הי' מגיע ט"ב באותה שנה מה שהי' בעת המרגלים וא"ל דאין מעברין בח"ל ובא"י לא הי' מי שמעבר ובפרט בחורבן שני לא הי' בא"י מי שמעבר דזה אינו דכבר אמרו בירושלמי פ"ו מנדרים ה"ח דכשאין מי שמעבר בא"י יכולין לעבר בחו"ל והטעם נרא' דעיקר הטעם דעיבור השנה בא"י הוא משום דמציון תצא תורה דשם השפעת השכינ' ולפ"ז כיון דכל מקום שגלו ישראל השכינ' גלה עמהם יכולין לעבר אף בחוץ לארץ

ומעתה זה שאמר אני אמרתי למענכם שולחתי בבלה וא"כ תוכלו לעבר השנה ושוב לא שייך קרא עלי מועד דהית' יכולה להתעבר והקב"ה אומר דעיקר הקביעות היא כפי שישראל מעברין ועיין רמב"ן במנין המצות מ"ע קנ"ג

ובפשיטות יש לומר דכבר אמרו במגילה דף כ"ט בא ורא' כמה חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינ' עמהם וכו' גלו לבבל שכינ' עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה וא"כ עכ"פ ניכר מזה שאינו חשוב לפניו מה שגלה את ישראל ואינו חפץ בגלותם והיאך אפשר שיהי' יום מועד לפניו שנאמר קרא עלי מועד ומזה למד המרדכי שיש לו דין מועד לענין תחנ' וע"כ שגם זה טובתן של ישראל ולא כאשר חשבו ישראל ולכך נקראו כפוי טובה ודו"ק

זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה ראו' צרים שחקו על משבתיה. לפענ"ד הכוונה בזה דהנה באמת השבתות והמועדים שניתנו לנו הנה אם באיכותם ובעצמותם אם ברוחניות אם בגשמיות הם בימי הגלות ובח"ל הורדו ממעלתם עשר מעלות אחורנית מאשר היו עת היינו בירושלים הלא נרא' בגשמי מה נהדר הי' המועד פסח שבועות וסוכות עת כי ישבנו בבתינו ובארצינו והיינו שמחים באכלינו על שלחנינו ועתה בבוא מועד אכתי עבדי אחשורוש אנן וזהו הגשמי וברוחני ירדנו פלאים כי בעת היינו מקריבים הקרבנות במועדו כמשפטו הי' היום מתקדש ועלה למעל' עד למרב' ואין אתנו יודע עד כמה הי' מעלת המועדים והימים ההמה והנה עת כי ירדנו פלאים והיו הצרים רואים כמה היינו מכבדין השבתות והמועדים והמה לא ידעו ולא הבינו מעלת המועדים והשבתים האלה ע"כ שחקו עלינו וזה שכתוב זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה היא זוכרת כל מחמדיה אשר היו מימי קדם והיינו שהיא זוכרת מה יקרו מעלת הימים האלה ושפע טובם אשר השפיעו טוב עלינו בימי קדם בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה ראי' צרים שחקו על משבתיה כי לא ידעו כלל טובם ומהותם ומה נשתנו אלה הימים משאר הימים והבן

היו צריה לראש אויביה שלו כי ד' הוגה על רוב פשעיה במדרש יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' הענין תמוה והאריכו בזה הקדמונים. ולדעתי נרא' דהנה כבר דרשו על קרא דהיו צריה לראש שכל המיצר לישראל נעשה ראש והטעם בזה נרא' לפענ"ד דהנה הקב"ה שהוא רחום וחנון כשרואה שפשעו בני ישראל רבו כמו רבו עד שכמעט אין די במספר המכות והיסורים חלילה מה עוש' הקב"ה מגדיל היסורים אשר יהי' הכפרה ע"י הגדלת היסורים וכבר אמרו חז"ל במדרש שוחר טוב והובא בילקוט על פסוק אל באפך תוכיחני אר"א למה"ד למלך שכעס על בנו וכו' ר' לוי אמר משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה הכאות אמר המלך אם ילקה בני מאה מלקיות כלום יש לו חיים מה עש' נטל החבל וכפלו על מאה נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו ועיין בינה לעיתים דרוש כ"ה ח"א מ"ש בזה. ומעתה גם כאן הנה נודע שהאדם יתפעל אם אויבו נעשה לראש יותר מהכאות שמכהו וע"כ הקב"ה מגדיל עלינו אויב ועי"ז נתכפר עונותינו ולכך כל המיצר לישראל נעש' ראש וז"ב

ולפ"ז הנה עינינו הרואות שהמיצר נעש' לראש אולי היינו חושבים לפי שאנו צריכים למי שיכה אותנו והמיצר בודאי יכה אותנו כי צורר הוא לנו ע"כ הקב"ה הגדילו לא למען שיהי' הוא הצר רק כדי שיצר