דברי שאול עה"ת ומגילות שעא

כביכול הקב"ה קינן עליהם אוי לי על שברי היינו שכיון שאני גדלתי ורוממתי שיפשעו בי א"כ ל"ש לשון אוי עליהם ודו"ק

שם על פסוק מעד' בגד ביום קרה וכו' ד"א וכו' יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל העדה מהם שני לבושין בגדי כהונ' ובגדי מלכות וכו' ושר בשירים על לב רע אמר ר"ב כל דזמר זמרא לא עייל באודנא דרקדה כל דזמר זמרא ברא דטפשא לא שמע. הכוונ' לדעתי דהנ' כבר אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחל' והענין הוא דהנ' הקב"ה אינו חפץ במיתתן של רשעים כ"א בתשובתן והנ' שולח להם יסורים כדי שיתעוררו משינת האיולת וישיבו ואם אינם מתעוררים עדיין הוא מייסר אותם במוסר אכזריות ואם גם באלה לא יוסרו אז הוא מייסר אותם עד כלות הנפש חליל' וע"כ דימה הכתוב ענין הלז כמו אדם שרוצ' להראות לחברו רמז שירגיש בקרירות הוא מסיר ממנו בגד ומרגיש בקרירות כמו כן כשמזדווג להם נבוכדנצר העד' מהם שני לבושין בגדי כהונ' ובגדי מלכות כדי שישיבו ואח"כ כשלא נתעוררו אז הרא' להם רמז יותר חזק כמו חומץ על נתר שהנתר נמס ונשחת בבוא עליו החומץ והוא מרגיש מאד בבא עליו החומץ כך שלח עליהם יסורים רעים ונאמנים כדי שיתעוררו בתשוב' אבל הם לא הרגישו וע"ז אמר ושר בשירים על לב רע ולזה אמר ר"ב מליצה נפלאה שכל דזמר זמרה לא עייל באודנא דרקד' והיינו שמדרך כל איש משכיל שבשמוע האיש אך קול לבד של זמרה הוא רץ תיכף לשמוע אולי הוא מטיב נגן אבל הבן כסיל אף שישיר בשירים נעימים הוא מסיר אזנו משמוע ואינו מרגיש כמו כן היו הם בלתי מרגישים אף שהכם הכה ופצוע ולא שמו על לב עד שפגע בנפשם ודו"ק

איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפככ' אבני קודש בראש כל חוצות בני ציון הייקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש הכונ' שכל דבר השכיח ומצוי אינו חשוב כל כך לזה אמר שלפעמים ימצא שיועם זהב וישנא הכתם ולא יהיה חשוב כ"כ זה אינו מן התימ' בעת תשתפכנ' אבני קודש בראש כל חוצות א"כ הוא שכיח אבל מה שיפלא מאד בני ציון היקרים שיקר הוא בלה"ק שאינו במציאות כלל ואפ"ה נחשבו לכלי חרש זה פלא מאד

שם על פסוק השביעני במרורים ממה שהשביעני בלילי יו"ט הראשון של פסח הרוני לענ' בליל ט"ב הוה ליל' הראשונה של פסח הוא ליל ט"ב וע"ז אמר ירמיה איכה ישבה בדד הסיום משולל ביאור דמה שייך לזה שירמיה מקונן איכה ישבה בדד: והנרא' בזה דהנה אם אדם רוצה לעורר קינים על הצרות שקרה לו אז כשרוצה להראות לעיני העמים צער ופגע אשר קרהו הוא צריך מקודם להראות כמה יקר הדבר הלז כשהיה ועי"ז מובן ההפסד שקרה לו באבדו החמדה הלז וכן אנחנו בענינינו אם אנחנו רוצים לומר קינה ונהי על חורבן בית קדשינו אז צריכין אנו להראות מקודם מעלת העיר והקדש אז אנו צריכין לקונן על אבדן כלי חמדה כמוה ולכך כשירמי' רצה לעורר קינים אמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם והיינו כפי ריבוי עם שהי' בקרב' ועתה ישבה בדר וכמו כן הצרות שפגע אותנו בט"ב הוא בא בליל פסח להעריך הצרה מול הגדול' והכבוד שהיו לנו אז בצאתינו ממצרים ועתה נהפך לבלהות בצאתינו מירושלים וכמו שעש' המקונן פיוט בצאתי ממצרים בצאתי מירושלים להעריך האבל נגד השמחה. וזה מה שאמר זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדה אשר הי' לה מימי קדם היינו כשהוא זוכרת עני' ומרודיה היא זוכרת מקדם מעלתה אשר הי' לה מקדם למען עורר אבל כבד מאד

עוד נראה לי דהנ' מבואר בברכות דף י"ב דאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח וא"כ המרור שהוא זכר על השיעבוד של מצרים ע"כ שזה לא היה גאול' שלימ' שאל"כ אין מקום להזכיר עוד ובזה מובן המאמר

ואומר אבד נצחי ותוחלת ומד'. ירצ' שהכוונ' שהקב"ה הוא נצחונו של ישראל דהיינו שבטחונו תמיד על ד' אלקיו ושם כשנתייאש מבטחונו אמר שאבד נצחי דהיינו שאבד בטחונו באלקים ואין לו תקוה חלילה לד' אבל ראה אחר כך כי חסדי ד' לא תמנו

מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקור' וגו'. הכוונ' לפענ"ד עפמ"ש במאור עינים בהדרת זקנים בשאלה ג' שם ששאל המלך על מה יתאונן אדם חי והשיב על פגעי אוהביו וכו' כי על כל נפשות מת או שכבר שמו על משענתם אין משפט בכי ע"ש ולפ"ז זהו בעניני הגוף אבל על חטאיו כיון שיכול לתקן ע"י תשוב' לזה בודאי צריך להתאונן לזה אמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ואמר הטעם משום דנחפשה דרכינו ונחקור' ונשוב' אל ד' והיינו כי יש תקוה ודו"ק

או יאמר שאם כל אדם לא ירצ' להתאונן רק על עצמו בלבד לא יועיל רק להשתתף ולעמוד על נפשם כל הציבור ואל כביר לא ימאס וז"ש מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו דהיינו חסרונותיו שלו לבדו רק נחפש' דרכינו ונחקור' ונשוב' כמשפט אם ניקב הספינ' וכל אחד לא ירצ' לתקן רק מקום מושבו שאז יעל' בספינ' מים וישטופוהו ויעבורו משא"כ באם ישתדלו ביחד ודו"ק היטב

ומי ישוה לך ואנחמך. במדרש לכשאשוה לך אנחמך כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' הדתות