דברי שאול עה"ת ומגילות לו

טעם נפלא משום דבירושלמי בע"ז אמרו דאף א"ה מודים שאין ע"ז שולט בים וע"ש בפ"ג והארכתי בזה בדברי נועם ולפ"ז כאן כתיב וימצאה על עין המים וא"כ שפיר הית' יכולה לראות בפני השכינה כביכול וזה שאמרה אתה אל ראי ועל זה נתנה מופת שהקב"ה כביכול בעצמו ובכבודו נגלה אליה שהרי הגם הלום ראיתי אחרי רואי ירצה הגם הלום ראיתי מה שראיתי כבר לא היא ראיתי כביכול הקב"ה מה שלא ראיתי אז וא"כ ע"כ שאתה אל רואי שבמלאכים הית' רגיל' לראות בבית אברה' כמ"ש רש"י. ובזה נראה לפענ"ד לבאר דברי המדרש על פסוק כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי וז"ל לא די שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך אלא אפילו גברתי שהית' עמי לא ראתה והיינו שראיתי הקב"ה בעצמו מה שלא ראתה גם גברתי וכבר אמרו במדרש שמעולם לא נזקק הקב"ה לדבר עם האשה וזה שאמרו ד"א לא דיי שנזקקתי עם גברתי אלא ביני לבין עצמי ארשב"ן משל למטרוניא שא"ל המלך עברי לפני עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניו ולא ראתה המלך והשפחה ראתה. והכוונה לפענ"ד שהמדרש בא לתת פני המסוה על מה שנתפארה השפחה שהיא ראתה מה שלא ראתה שרה והכוונה לפענ"ד עד"מ עינינו הרואות באם מלך בשר ודם יצוה שיבואו עבדיו לפניו קטן וגדול הנה מי שהוא יותר מבין ומכיר רוממות המלך זה לבבו יותר נשבר ומתיירא פן ימצא בודאי בו איזה מום אבל הקטן שאינו מבין הולך לראות פני המלך בפנים שוחקות וזהו ענין כביכול כמה וכמה יחרד לב האדם באם הקב"ה יצוה לו שיעמוד לפניו ויחרד הלב וימס למים וע"כ שרה שהבינה מעלת האלקות וכל תקפו וגבורתו ע"כ צמצמה פניה ולא יכלה לראות כמו המטרוניא שצמצמה פניה אבל השפחה ראתה והבן בדברים כי לדעתי הם דברים יקרים ואמתיים וזה שכתוב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ולכך ויחזו את האלקים והיינו שלא הבינו כל כך במעלת האלקות וכמו שכתב המורה שלא שלח את ידו היינו שהשיגו מושכלות קצרות וקטועות

ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאוד מאוד ויפול אברם על פניו ולא נודע טעם נפילתו וכבר דרסו חז"ל כיון שאמר לו הקב"ה התהלך לפני והי' תמים אחזהו רעדה אמר אוי לי שמא נמצא בי דבר מגונה כיון שא"ל ואתנה בריתי ביני וביניך נתקררה דעתו כדאמרו בנדרים דף ל"ב והרבה כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה בטעם מצות מילה כתב הרב המורה ששם זכרון באבר התאוה רבה מהומה וכו' לבל ישתמשו בו רק במצוה ומותר והרמב"ן כתב שזה ענין ברית הוא ענין סוד ובסודו לא בא נפשי אבל לפענ"ד הוא כענין כריתת ברית שבזה כרת ד' הברית עם אברהם וזרעו שיהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלקים ומעתה זהו שחרד אברהם דכיון שצוה לו על המילה בלתי ספק חטא באבר התאוה רב המהומה ולכך אמר אוי לי שמא נמצא בי דבר מגונה וכבר נודע כי חוש המישוש חרפה מאד ולכך כשא"ל ואתנ' בריתי ביני וביניך והיינו כריתת ברית נחה דעתו והבן

והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך עיין רש"י מ"ש בזה למה כתיב כאן והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולפענ"ד הכוונה דהנה כבר נודע בקורות הדורות כי בעת אשר בא אויב להלחם עם יושבי הארץ אז אם יושבי הארץ חכמים צריכין להשלים זה עם זה ויהיו לאגודה אחת כ"א יהי' בקיעים בינותם מה ניקל לאויב להשלים עם צד אחד ולכבוש תחת ידו והנסיון הורנו כל זאת והנה א"כ איפוא מכ"ש האויב שבא ללחום שצריך שתהי' בינו ובין סיעתו שלום כ"א יהיו מחולקים. אז יאבדו כולם והנה כאן אברהם ולוט הלכו לגור בארץ לא להם כי אז הכנעני והפריזי יושב בארץ והנה נודע מה שכתב האבן עזרא כי נא שמושו בלה"ק עתה וז"ש אברם אחר שהכנעני והפריזי אז יושב בארץ א"כ איפוא אל נא תהי מריב' ביני וביניך ירצה כי עתה לא עת להיות מריבה בינינו כי אז יהפכו עלינו להשמידנו ע"כ הנח כעת מזה ודו"ק

אל תירא אברם בתנא דבי אליהו אמר שאין אומרים אל תירא אלא למי שיש בו יראת שמים לאמתו והובא בספר מילת ישרים והוא תמוה ולפענ"ד נראה דהרי אמרו בנד' דף ס"א אין אומרים אל תירא אלא למי שיש לו לירא וא"כ שוב יקשה דאיך שייך לומר אל תירא הא הוא מהדברים הנטועים בלב אדם שיש לו מורא ובמה יוסר מוראתו אם אומרים לו אל תירא וכעין שהקש' האבן עזרא על לא תחמוד שהיאך שייך האזהר' על הנטוע בלב וכתב דאם יהי' בלבו אימת השם כמורא המלך פשיטא שהכפרי לא יחמוד בבת המלך שכן הוא נטוע בלב כמו כן תהי' תורת ד' נטוע בלבו שלא יחמוד לדבר האסור אבל אם יאמין באומן אמוץ שהכל בידי שמים ואז אין לו לירא משום דבר וזה שאמרו אין אומרים אל תירא אלא למי שיש לו יראת שמים לאמתו שאז לא יפול בלבו שום אימה ופחד כלל וזה שכתוב אל תירא אברם אנכי מגן לך והבן

וירדוף עד דן שם ע"ז מכה מלפניה ומלאחריה. הכוונ' לפענ"ד כי אין הקב"ה מצרף מחשב' רעה למעשה רק בע"ז וא"כ כאן שהקב"ה כבר חשב לישראל ע"ז שבדן שעוד לא הי' בעולם ולכך אמר זה ע"ז שמכה מלפניה ומלאחריה ואף דהרא"ש כתב בפ"ק דר"ה דאף בע"ז בעוד שלא עשה אינו מעניש כבר כתבו האחרונים והבאתי בפרשת בשלח ובכמה מקומות דעכ"פ נס אינו עושה הקב"ה כל שיש כאן מחשבת ע"ז ולכך לא רדף אברהם רק עד דן ושם תשש כחו ואברהם הי'