דברי שאול עה"ת ומגילות שסט

הכוונה לפענ"ד כי בבהמ"ק היו מקומות מקודשות אחת גדולה מאחרת עד"מ היה עזרת נשים ועזרת לוים ועזרת כהנים וכדומה ההיכל אשר רק ד' לבד היה בה ולא בא בה שום אדם רק הכה"ג בא לפני ולפנים והנה ירמי' קונן על נחלתינו שהיה ג"כ קודש ונהפכה לזרים וישעי' הוסיף בית קדשינו ותפארתינו אשר הללוך אבותינו אבל אסף הוסיף אלקים באו גוים בנחלתיך היינו מה שהוא נחלתך לבד דהיינו לפני ולפנים והבן

בפתיחה דר' יצחק אילו זכיתם הייתם קוראים בתור' במסיל' נעל' ועכשיו אתם קוראים סלה כל אבירי ד' בקרבי הוא משולל ביאור ולפענ"ד נרא' דהנה ביאור ההבדל שבין מסל' לדרך הוא שהדרך הוא דרך כבוש' לרבים ומסיל' הוא מעבר קטן וצר והנה בדרך הכבוש' עולה כל איש בין ביום בין בליל' שמוצא תמיד עוברים ושבים וגם לא ירא משום דבר כי היא דרך כבוש' לא כן מסילה לזה צריך שיהיה האיש גבור חיל ובוטח ואינו מפחד והנה אז בצאתם ממצרים אז בקשו שדרך המלך נלך ובאה התשובה שלא ילכו וע"ז בקשו שעכ"פ במסלה נעל' שבטחו בכחם הגדול כי גם במסילה לא יקרם שוד ושבר ועכשיו הם קוראים סלה כל אבירי ד' בקרבי והיינו שאף בביתם סלה. או ירצה שסלה כל אבירות שהיה להם בקרב לבם ויראו מקול עלה נדף

שם אלו זכיתם הייתם קוראים ונזכרתם לפני ד' אלקיכם ועכשיו אתם קורים זכר' ירושלים ימי עניה ומרודיה. הכוונ' לפענ"ד כי דרך האב להזכיר תמיד את בנו ולפרוש עליו כנפי רחמיו אף כי אין הבן מתעורר לבקש ממנו ומכ"ש באם שומע קול בכייתו לאמר הושיעני והנ' גם אנחנו כשהיינו בנים למקום ובא' עת צרה או מלחמ' אם זכינו היינו קורים ונזכרתם לפני ד' אלקיכם אף שלא היינו מעוררים כלל ועכשיו אנו קורים זכר' ירושלים ימי עניה ומרודיה ומכל מקום לא זכתה שתבנ' ותושע

שם אלו זכיתם הייתם קוראים והתהלכתי בתוככם ועכשיו שלא זכיתם אתם קורים ויצא מן בת ציון כל הדרה עיין יפ"ע שהקש' דניהו שגלה השכינה מציון מכל מקום אינו סותר למאמר והתהלכתי בתוככם דבכל מקום שגלו שכינ' עמהם. ולפענ"ד נרא' דהנה הרמב"ן מפרש ולדבקה בו ע"ד שכתב הכוזר שהצדיקים הם בעצמם כעשו מעון לשכינ' וכביכול הקב"ה בקרבם וז"ש אלו זכיתם הייתם קורין והתהלכתי בתוככם היינו שלא זו שקדושתו היה בציון אלא אף אתם תזכו שתהיו בעצמכם מעון לשכינ' ועכשיו קורים ויצא מן בת ציון כל הדרה היינו של"מ שאינו בקרב אנשיה אלא אף מציון עצמ' הלכ' כל הדר' ודו"ק

שם ר' חנינא בר פפא פתח מעדה בגד ביום קרה וגו' עיין כל המאמר לפענ"ד ביאור הענין דהנ' אמרו בב"מ דף ע"ג דכל דהחמיץ היין קלקולו בתוכו ופרש"י שמתחל' היה חומץ רק שלא ניכר ולכך כל שהוא כעת חומץ גם מעיקרא היה חומץ. והנ' כבר נודע מה שאמרו ביומא ראשונים שנתגל' עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלו עונם לא נתגל' קיצם וביאור הענין ביארו המפורשים שכ"ז שהחולי בתוך הגוף ולא יצא לחוץ להתעפש ולהתפשט בכלה אבל אם כבר החל' לצאת ע"פ החוץ אז יוכל הרופא לרפאותו ולהוציא חלאתו מתוכו. וזה לדעתי מה שאמר יחזקאל כ"ד הוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחי' לנתחי' הוציאה. ולפענ"ד הוא הדבר אשר דברתי כי אם היו מכירין החולי וכבר התחיל החול' לצאת ע"י אבר בגלוי אז היו הרופאים יכלו לרפאות' ולהוציא כל המחל' ע"י אותו אבר ששמה לה מקום והיו נרפא מצרעתו אבל אם לא יצא' לחוץ נתעפש כל הגוף וקשה להוציאו כמו כן חלי הנפש אם היו מכירים עונם היו יכולים להרפא מזה אבל אם היה טינא בקרב לבם ובפיהם ובשפתם כבדו ד' ולבם רחוק ממנו אז כתעפשו עד אשר חטאו כלם ולא היה להם מקום להרפא מחטאתם וז"ש עיר אשר חלאת' בה וכדדרשו לעיל מיניה בפתיח' דר' אביתו והיינו דזוהמא בתוכ' כמ"ש המ"כ וחלאתה לא יצאת ממנ' ע"כ לנתחי' לנתחי' הוציא' מטלית מטלית היו גולים ע"ש ומעת' ז"ש שישראל בשע' שאמרו אלה אלקיך ישראל הנה חטא העגל כבר נתנו הכוזרי והאבן עזרא מסוה על פניהם שכוונו לכבוד שוכן בתוך גויה והנ' עוד לא ניכר אם היה טינא בלבם אבל לאחר שעבדו ע"ז בימי נבוכדנצר אז כבר ניכר שעובדי ע"ז בפרהסיא היו ושוב יכול להרפא וז"ש שהעד' נבוכדנצר מהם לבוש מלכות וכהונ' והיינו שגל' חרפתם מה שעד עכשיו היה עצור' בקרב לבותם. וז"ש ביום קרה על שהיו קוראים לעגל אלה אלהיך ישראל והיינו שאז ניכר שמתחל' רעים היו. וז"ש חומץ על נתר שבדק חביות ראשונ' ומצא חומץ וכו' אמר הא מסתייעא דכולה בישא והיינו שהחומץ נגל' שהי' קלקולו בתוכו כמו כן גם ישראל ניכרו עי"ז וזה מה שדרשו בפתיח' שם ויגל את מסך יהוד' דגלי כסיא ועיין ביפ"ע שגיל' מה שהי' מכוס' והיינו שגיל' קלונם לעין כל

שם ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים כפר' זו שהיא מלחכת בפיה. הוא משולל ביאור לאיז' צורך דימו אות' לפר' אמנם נרא' דהכ' הפר' בשע' שאוכלת ומלחכת בפיה עי"ז נעש' מגואל ומשוקץ כמ"ש רש"י בפסוק כתבנית שור אוכל עשב וכבר כתבתי בח"כ כאן ונמצא לא ניכר בעת שפר' מלחכת שרוצית לעשות מגואל