דברי שאול עה"ת ומגילות שסח

שברך שיהיה ניכר השגחת הבורא והשכינ' שור' בתוכינו כי"ר

ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם. עיין ישועת יעקב שנדפס במגלת איכה שהטיב לראות בזה דעפר הוא חלק החומר והוא חלק הגוף וראש מורה על הצורה והנה הצדיקים משעבדים חלק החומר אל הצורה וכל כוונתם אף בעניני הגוף הוא רק שיהיה לעבודת השם לחלק הצורה אבל בעוה"ר הם העלו עפר על ראשם והיינו ששעבדו הכח השכלי להעפר ע"ש ודפח"ח. ולפענ"ד זה היה ענין שאמרו בתענית דף ט"ז שנותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא והיינו שנחלקו שם חד אמר שנחשבנו לפניך כאפר וחד אמר שיזכור עקידת יצחק. ולפענ"ד הוא הדבר אשר כוונו שח"א להורות שנחשבנו לפניך כאפר והיינו אפר עצמות אדם כמ"ש התוס' ד"ה ונתנו שהיינו שכביכול החלק השכלי נעשה אפר וחד אמר שיזכור לנו עקידת יצחק שיצחק נעקד ע"ג הר המוריה ושעבד חלק הגוף להצורה. וזה לדעתי מ"ש למה נותנין אחרים משום שאינו דומה מתבייש עצמו למתבייש מאחרים והיינו שאם היו נותנין מעצמם היו אומרים שבענוותם מחשיבים עצמן כאלו שעבדו חלק השכלי להחומר אבל באמת לא כן הוא ולכך נתביישו מאחרים שאחרים חושבים ששעבדו חלק השכלי להחומר וזה בזיון וקצף וכדי בזיון וקצף ודו"ק

זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתיה עיין רש"י שפירש בשם המדרש שבארצם לא שמרו את השבת והשמיטה ואח"כ היו שומרים. להבין הדברים כבר נודע מ"ש המקובלים שכל ההשפעה הי' לישראל והאומות היו יונקים תמצית ההשפע' ועיין רש"י בפ' בחקותי ופניתי אליכם ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' ק"ז שפיר' בזה גלות השכינ' שכעת ההשפע' היא לאו"ה ואנו יונקים תמצית ההשפע' והנה השבת היה מורה על ההשפעה שהרי מהשבת נתברך כל ששת ימי החול כמבואר בזה וכן מהשמטה שהי' בשבעה שנים מזה הי' הברכה על כל השנים כמ"ש וצויתי את ברכתי לכם וגו' והנה ירושלים זוכרת בימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם והיה לה כל ההשפע' וממנה ינקו כל האו"ה ועתה בימי עניה ומרודיה העיקר ההשפעה להאו"ה ואינם מניחים אפי' תמצית ההשפעה לישראל וז"ש בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה דהיינו אף עזר מצד אין לה ולכך ראוה צרים שחקו על משבתיה והיינו שמי גרם לה שתסתלק ההשפע' ממנ' הוא מה שלא שמרו השבת שממנו נשתלשל ההשפעה על ישראל בימי החול ולכך רצו לשמור שבת בגול' אבל שם לא הועיל לה ודו"ק

עוד נרא' לי ע"פ מ"ש הרמב"ן בפרש' אחרי כי עיקר כל המצות אף חובת הגוף עיקר הוא בארץ ורק שאנו מצווים לעשותם בחו"ל כדי שלא יהי' עלינו חדשים בבואינו לא"י ע"ש ולפ"ז כל שלא שמרו בא"י ורוצים לשמור בחו"ל והאומות אינם מאמינים שיחזרו וסוברים כי ח"ו אבד' תקותה ולכך שחקו על משבתיה למה להם שמירת שבת ודו"ק היטב

שלח אש בעצמותי. במדרש אלו זכיתם הייתם קוראין אש תמיד תוקד על המזבח ועכשיו אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי. לבאר הדברים נראה לפענ"ד עפמ"ש האר"י דלכך אש שלמעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה משום שהוא אינו גשם ואינו מכלה אבל אש הגשמי פוגע בגשמי ומכלה וז"ש אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ומ"מ אינו מכלה כדאמרו סוף חגיגה ועיין תוס' שם אבל אם לא זכינו ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וכלה אותו אף שהיה אש רוחני מכל מקום כלה ודו"ק

באהל בת ציון שפך כאש חמתו. עיין רש"י שסירס המקרא ששפך חמתו כאש ולפענ"ד נרא' ע"פ מה דאמרו אשו משום חציו והענין הוא דיש שני ענינים דיש שהורג בחרב ויש שהורג באש שמצות אש והנ"מ בזה דבחרב כשרוצ' יוכל להפסיק אבל החץ כשמשליך החץ אף דבעי למהדר לא מצי הדר כדאמרו בכתובות דף ל"א וגם האש הוא כן כשכבר האש שולט קשה לכבותו וז"ש שפך כאש חמתו שכמעט קשה לכבותו ודו"ק

היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל ארמנותיה. הכוונ' שכבר אמרו ששפך חמתו על עצים ואבנים אבל באמת זהו כשישראל ניצולו אבל באמת בלע ישראל ובלע כל ארמנותיה נמצא שהיה כאויב מתנקם ולזה אמר וירב בבת יהודה תאניה ואניה ודו"ק

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אותי נהג ויולך חושך ולא אור אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום. לדעתי תפס מליצ' יקרה עד"מ התינוקות בבית רבם יש אשר רק אם הרב מורה להם השבט מוסר או אז ישתקו וישיבו לקחת מוסר לשמוע. לזה אמר אני הגבר אשר ראה עני בשבט עברתו תיכף ומיד הרגשתי בעצמי ובכ"ז לא הועיל לי אותי נהג ויולך וגו' אך בו ישוב יהפוך ידו כל היום ויכני מכת רצח אף כי כבר הרגשתי ודו"ק והבן

נחלתינו נהפכה לזרים. במדרש ירמי' אמר נחלתינו נהפכה לזרים ישעי' אמר בית קדשינו ותפארתינו וגו' אסף אמר אלקים באו גוים בנחלתך לא על נחלתינו ולא על בית תפארתינו אלא על נחלתך