דברי שאול עה"ת ומגילות שסה

זהו שטען פלוני אלמוני שלא יוכל לגאול שאין בכחו לזה פן אשחית את נחלתי דהוה כאילו פוגע בערוה והו"ל ח"כ וישחית נחלתו וז"ש בועז שאני מתכוין לשם מצוה כי קניתי היום את כל אשר לאלימלך ולא נתכוונתי דוקא בשביל לישא אחרת. וז"ש וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי להקים שם המת על נחלתו וא"כ מזה מופת חותך שלא נתכוין לשם נוי רק בשביל שקנ' כל הדברים קנה גם את רות המואביה וגם הוא ידע בנפשו שאין בלבו רמיה שהרי אמר חי ד' שכבי עד הבוקר וא"כ מופת גדול שיכול לכבוש את יצרו ולא נתכוין רק לשם מצוה וכבר אמרו שנשבע ליצרו שהיצה"ר רצה להשיאו לדבר עביר' והוא כבש את יצרו ולכך המתין עד למחר למען הראות אותותיו אותות כי לא נתכוין לשם נוי חלילה רק לשם עצות יבום וז"ש הזקנים שיהיה ביתו כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה דהיינו שגם היא כוונה לשם מצות יבום ויתודה קיים מצות יבום תחלה

עוד היה נרא' לי בביאור כל הענין דהנה כבר אמרו חז"ל במס' יבמות דף ע"ז שנחלקו בועז ופלוני אלמוני אי עמוני ולא עמונית ובועז הכריע דעמוני ולא עמונית ולפ"ז קשה דהא אמרו שם דת"ח שאמר דבר אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו וא"כ כאן שנשאה למה נאמן וא"ל דכל שנימא עמוני אף עמונית בכלל שוב לא היתה אשת מחלון כלל ולא שייך לאסור משום שהיא אשת מחלון: דזה אינו דניהו דלא הוה ערוה דלא תפסי קידושי מחלון כלל אבל עכ"פ לבועז אסור' משום דלא תפסי בה קידושין. וראיתי במהרש"א בחידושי אגדות ביבמות שם דברים תמוהים לפענ"ד שכתב דלכך לא הביאו ראיה מהא דנשאה בועז וע"כ דעמוני ולא עמונית משים דיש לומר דמצות עשה דיבום דוחה הלא תעש' דעמוני ועמונית ע"ש שהאריך בזה ודבריו תמוהים מאד דאם נימא דעמונית ג"כ אסור' שוב לא תפסי קידושי כלל ואין מ"ע דיבום כלל דהא לא היתה אשת מחלון כלל ופשיטא דמ"ע דיבום לא שייך במקום דלא תפסי קידושין ולר"ע דאמר דח"ל לא תפסי קידושין לא שייך מצות יבום כלל כדאמרו ביבמות דף ט' ודף פ"ד וע"כ לפענ"ד דבריו תמוהים ועכ"פ מה שהקשיתי קשה. אך נראה ע"פ מה דאמרו בדף צ"ח שם דכל דהת"ח אמר עוד דבר אחד בהדי הך שוב לא שייך לומר דנוגע הוא דהרי ניכר שקיבל כך. ומעתה יש לומר דזה שהסמיך כאן וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. ומעתה יש לומר דאף דידעו מחליפין מכל מקום נסתפקו במה שנחלקו רב ולוי אי בכליו של מקנה או בכליו של קונה וז"ש ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו לכל מר כדאית ליה וא"כ חידש לו דין דקנין חליפין וגם אמר שקנה אשת המת בחליפין דאף דאשה לא מקניא בחליפין אבל כאן קנה אותה אגב הנכסים שקנה וגם יבמה שאני וא"כ חידש דין אחר בזה ובזה נאמן הת"ח וז"ש עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך וגו' וגם את רות המואביה קניתי ודו"ק היטב כ' אף שהיא ע"ד דרוש לא נמנעתי לכותב' ולהקושיא היאך היה נאמן בועז העירני אחד מליטא הרב החריף מו"ה אברהם ראש ישיבה נ"י ד"ק הורדנקא והשבתי לו ת"ל תיכף כזה וכזה ודו"ק: חסלת מגלת רות בעזה"י מגלת איכה

בפתיחה למגלת איכה רבתי בפתיחה דר"י דסכנין בשם ר"ש בפסוקי קהלת דריש שם ותשבר כד על מבוע תרין אמוראי חד אמר כד של ברוך על מבועו של ירמי' וחד אמר כדו של ירמי' על מבועו של ברוך הה"ד מפיו יקרא אלי וכן הוא במדרש קהלת על פסוק הזה ואין לו מובן ועיין מ"כ. ולפענ"ד הכוונ' דהנה ירמי' היה הנביא וברוך היה הכותב והאומר מפיו והנה זה נודע בחוש שכשם שהאומר אי אפשר לומר דבר בלתי שמוע מפי הנביא האומר לו כמו כן להיפך גם הנביא בעצמו אם יש לו להשפיע על הנשפע והוא מגיד דבר נבואתו אז יש לו כח להשפיע אבל אם אין שומע ואין מי יגיד דבר נבואתו גם הנביא בעצמו אין לו כח להשפיע נבואתי וכבר דרשו חז"ל על משה רבינו לך רד מגדולתך שכל זמן שהיו ישראל נזופין לא נתגל' עליו השכינה וכלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל והענין כי כח הנבואיי הוא רק בשיש שומעים הנבואה וזה שנחלקו כאן חד אמר כד של ברוך על מבועו של ירמ' והיינו דאם ירמי' לא היה נובע מעייני נבואתו אין לברוך כח לאמר ע"ד שאמרו אם רבי לא שנה ר"ח מנין לו וחד אמר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך והיינו דהעיקר הנבואה הוא להשמיע לעם הנבואה ואם ברוך לא היה יכול להגיד כי בני ישראל לא אבו שמוע אז נפסק כח הנבואה של ירמיה וזה שכתוב מפיו יקרא אלי והיינו שברוך היה המגיד והכותב והמשמיע לעם וכיון שלא שמע נפסק הכח הנבואיי והבן

וגם בפשיטות יש לומר כי כל זמן ששכל האנושי חוקר עם תלמידו אז שכלו מתחדר יותר ויוכל להשכיל עי"ז יותר לא כן אם אינו רק בפני עצמו אז השכל האנושי לואה וזה אמרם ומתלמידי יותר מכולם שהשכל מתחדד יותר ולכך ותשבר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך וזה גלוי בעליל לכל מבין ומשכיל שכל עוד שילמדו