דברי שאול עה"ת ומגילות שסד

ישלם ד' פעלך וגו' תחת אשר באת לפענ"ד נרא' דהנה אם האדם מקיים המצוה או הרב' כפי שחשב לעשות ועשה כך מקבל השכר אבל זהו באיש הישראלי אבל בגר שבא להתגייר א"י איזה מצוה שיזדמן וא"כ מחשב שיקיים כל המצוה ואז כל מצוה שמקיים משלמין לו בעדה ובעד כל המצות שרצה להתחייב וז"ש ישלם ד' פעלך והיינו מה שעשית וגם תהי משכורתך שלימה בשביל שבאת לחסות והי' בדעתך לקיים כל המצות שיזדמנו לך וזה שהוסיף ר"ח תחת אשר באת והיינו בשביל זה תהיה משכורתך שלימה ודו"ק היטב. במדרש על פסוק גשי הלום ד"א מדבר במנשה וכו' אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהעמיד צלם לפניך בהיכל אתה מקבלו בתשובה א"ל אם איני מקבלו בתשוב' אני נועל דלת בפני כל בעל תשוב' מה עשה לו הקב"ה חתר חתיר' מתחת כסא כבודו במקום שאין מלאך יכול לשלוט. להבין הדברים נראה דהנה כבר נודע דתשובה מתוך יסורים וצרות זו היא תשוב' גרוע וכבר האריך בזה הר"ן בדרוש ואתחנן. והנה כאן אמר מנשה זכור אני קרה אותי בצר לך ומצאוך והיינו שאף תשובה גרועה מתוך יסורים והעמל ותלאה מכל מקום הקב"ה מקבלו. והנה הטעם שהיא נקראת תשוב' גרוע' הוא שע"פ הרוב אין שב בתשוב' שלימ' רק בשביל צרות ויסורין אבל אם באמת שב בתשוב' שלימ' אזי מועיל והנ' המחשבות שבלב אינו נודע אף למלאך ולכך כתיב בצר לך ומצאוך הדברים האלה ושבת עד ד' אלקיך היינו שבזה אין לו תקנ' רק שישוב בתשוב' שלימ' לפני ד' אלקיך שהוא היודע מחשבות. וזה שאמרו גדול' תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית המהרש"א ביומא דף צ"ח ע"א בהא דנחלקו בפסוק שובה ישראל עד ד' אלקיך אם תשוב' מגעת עד כסא הכבוד והקש' למה לא נחלקו בפסוק שבתורה ושבת עד ד' אלקיך. ולפמ"ש אתי שפיר דשם ודאי צריך להגיע לכסא כבודו שהיא תשובה מתוך הצרות ותשובה גרועה היא והנה גם כאן במנשה אחר שבאו עליו היסורים והוא שב ולכך לא רצו המלאכים לקבלו אבל הקב"ה יודע מחשבות שבלב ע"כ חתר חתירה במקום שאין מלאך יכול לשלוט דהיינו שתם אינם יודעים מחשבות שבלב והוא יודע ולכך כתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפלתו שהקב"ה ידע כי תשובתו באמת

הלא שמעת בתי וגו' ואח"כ כתיב ברוכ' את לד' בתי ועוד כמה פעמים כתיב בתי: לדעתי ירמוז למ"ש באבות דר"נ שדרך החכמים לקרוא לכל הנשים בשם בתי למען לא יגרו היצר כמו שאין אדם מרגיש בבתו כן אינן מרגישים בכל הנשים ולכך קראם בשם בת ע"ש. וא"כ בועז כי ראה אותה ושאל עליה כמ"ש הראב"ע כי הצורות משתנות לפי האקלימים והית' יפ"ת ע"כ קראה בשם בת ולא היה מרגיש בה. וזה שהעיד הכתוב על צדקת וקדושת האיש בועז כי עד שנשא אותה לאשה לא קראה בשם אשה כ"א בשם בת ואח"כ כתיב קניתי לי לאש' ודו"ק היטב. וז"ש תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז והיינו שיוסף הרגיש בה ובועז לא הרגיש כלל וגם אז קרא' בשם בת ולכך תקפו של בועז ענותנותו של פלטי שהוא לאחר שנשאה לא הרגיש בה. ובפשיטות יש לומר כי יוסף עכ"פ היה נחשב לו לבגידה באדוניו כמ"ש הן אדוני לא ידע אתי מה בבית ויוכל להיות כי גם זאת עמדה נגד פניו אבל בועז לא היה לו מה לירא וזה בועז בערך פלטי לא נחשב עוד יען כי בועז היה מתיירא כי אולי ישחית נחלתו כי בתורת יבום היה צריך לשאול את פלוני אלמוני וגם כי הית' מואביה וביבום הותרה ואולי עשה כן מפני הבושה שישחית נחלתו אבל פלטי ששאול השיאה אליו ואפ"ה לא בא עליה זה לא עשה רק מפני יראת ד' ודו"ק היטב

וישלוף בעלו עיין רש"י רבותינו נחלקו בדבר מי שלף למי יש אומרים בועז לגואל ויש אומרים גואל לבועז. ובאמת שכן הוא בב"מ דף מ"ז אבל לא זכיתי להבין דמה ענינו לקונה ומקנה הא בועז והגואל היו צריכין לקנות השדה של נעמי וגם את רות ומה שייך לומר שבועז הקנה לגואל או להיפך והא הם לא קנו זה מזה רק שגואל סלק כחו שהיה יכול לקנות ומסרו לבועז והיכי בזה שייך קנין הא הוה דבר שאב"מ וגם קנין דברים בעלמא וצע"ג

ויאמר לקוצרים ד' עמכם ויאמרו לו יברכך ד' הנה הם עשו כהוגן שהקדימו יברכך קודם השם כמו דאמרו לא יאמר לד' עולה שמא ימות אבל הוא אמר להיפך משום שיקר בעיני ד' המותה לחסידיו

לא אוכל לגאול פן אשחית נחלתי. לפענ"ד הכוונ' ע"ד שכתב באהל יעקב בפסוק מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והקשה דלא מצינו בכל התורה שיתן התורה הבחירה לאדם שאם לא יאב' לקיים מצוה זו שיעשה מצוה אחרת ומה נשתנה מצות יבום שאם לא רצה שיוכל לחלוץ והתורה אמרה שיוכל לקיים בזה ואמר הוא דהכוונה שבאמת אמר אבא שאול כל הכונס לשם נוי כאילו פוגע בערוה וא"כ לפעמים שלא יוכל האדם לכוין לשם מצות יבום ואז פוגע בערוה וע"כ התורה אמרה שאם לא יוכל לעמוד על נפשו לכוין לשם מצוה אז עכ"פ יחלוץ. וז"ש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל היינו שאין בכחו לייבם לשם מצוה להקים לאחיו שם בישראל ע"כ לא אבה יבמי ודפח"ח. ולפ"ז