דברי שאול עה"ת ומגילות שסב

אומר כי לא יטוש ד' את עמו ונחלתו לא יעזוב וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ד' את עמו בעבור הגדול שמו אמר רשב"נ פעמים שהיא עושה בעבור עמו ונחלתו פעמים שהוא עוש' בעבור שמו הגדול והוא תמוה דמה בעי הכא בזה. והנרא' ע"פ מה שפרשתי גוף הפסוק כי לא יטוש ד' את עמו ונחלתו לא יעזוב בהקדם מה שנשאלתי בהבדל השמות של נטיש' ועזיב' ואמרתי דעזיב' נופל בדבר שהאדם עוזב הדבר והדבר אינו נעתק ממקומו ונטיש' הוא ענין נפיצ' שנפוצו ונטושו והבאתי ראיות מהמקראות והנה ענין הגלות הוא אם שהשי"ת משלח את עמו לארצות אחרות או שכביכול הוא עזב אותם והולך לו. וזה כי לא יטוש ד' את עמו היינו שיפוצו אם שנחלתו לא יעזוב שהוא כביכול יעזוב את העיר והנה המופת אם פוקד את עמו או שעושה בעבור שמו הגדול הוא אם שנותן שובע בא"י ואין ישראל צריכים למצוא מחייתם בארצות אחרות ששם יש שובע או שבא"י באמת רעב ורק במדינות אחרות יש שובע כמו שהי' שבר במצרים ומשם מוצאין להם מזון והנה כאן כתיב כי שמעה כי פקד ד' את עמו ולזה אמר המדרש דמהיכן ידעה כי פקד ד' את עמו ולזה אמר ששמע' מהרוכלין המחזירין בעיירות היינו לא שהיו מחזרין למצוא מזון בעיירות אחרות רק אדרבא הביאו הרוכלין בשמים ותמרוקי הנשים למדינות אחרות ואמרו לה כי יש שובע בא"י וידע' כי הוא בשביל עמו והדמיון בזה לאב כי ימרוד בנו בו ומגרשו מאתו אם ישוב בתשוב' שלימ' אביו מחזירו אצלו ואם ישיב בתשובה אף כי רחמיו על בנו בכ"ז יצווה לאחד במקום שבנו שם שיזונו למען לא ידע כי אביו ניחם עליו וכן בזה כשישראל זכאים מרא' להם חיב' יתיר' ופוקד אותם במקומם בשובע וכל טוב לא כן אם הם רעים וחטאים חליל' אז נותן השפע במדינות אחרות והם יונקים מתמצית ההשפע' וז"ש ר' איבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו וכו' ובאו רבנן וביארו כשישראל זכאין בא"י ואם לאו בח"ל בשביל שמו הגדול ע"ש במדרש ועיין ביפ"ע ובמשנת דר"א מ"ש בזה המאמר שנדחקו ולפמ"ש אתי שפיר כמין חומר ועיין אלשיך בירמי' על פסוק מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי שפי' דהנה במקדש הי' הקב"ה מגלה את העם מעל אדמתם מפני שהמקום קדוש וז"ש מי יתנני במדבר ואני אעזב' את עמי והיו הם יושבים במקומם ואני עוזב אותם לא כן אם המקום קדוש בהכרח להגלות אותם לפ"ז יתפרשו הכתוב כי לא יטוש ד' את עמו והיינו שיגל' את עמו וגם הוא נחלתו לא יעזוב ודו"ק

ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלימ' וגו' תחת אשר באת. במדרש א"ר חסא תחת אשר באת והוא תמוה וכבר כתבתי כמה פעמים. וכעת נרא' לי עפמ"ש ביבמות גרים דווים וסחופים בעוה"ז על ששיהו לבא תחת כנפי השכינ' שנאמר אשר באת ופרש"י אשר מהרת והתוספות תמהו עליו ובאמת שהוא תימה דמנ"ל מאשר באת דמיהרת ולפענ"ד נרא' דהנה באמת כבר דרשו על קרא דאשר ישנו פה ואיננו פה דקאי על נשמת הגרים שהיו גם כן במעמד הר סיני וא"כ אותו שמתגייר והי' בקרבו הנפש השכלי שעמד על הר סיני והי' מתנוסס בקרבו רוה אלקי ולא יכול לעמוד על נפשו ולהתגייר ויחר עד כה מה ראו שיהיו דווים וסחופים על ששהו לבא תחת כנפי השכינ' והי' להם למהר בשביל שכבר ממרום הופיע עליהם ממאור קדשו ולפ"ז ברות דדרשו במדרש על קרא דאשר באת שהיום נתחדש' ההלכ' דעמוני ולא עמונית ואלמלא באת אתמול לא היו מקבלין אותה א"כ שוב מגיע לה שכר' ובאמת הי' מתנוסס בקרב' רוח אלקים מאז הוכן לה הנפש הזאת אלא שלא קבלו מאתמול שלשום אותה ומעת' יפה אמר דכתיב אשר באת והיינו דלכך מגיע לה שכר אף ששהתה לבא משא"כ שאר גרים וז"ב ומעת' יפה דייק ר"ח אשר באת והיינו דלכך ישלם ד' פעלך ולא תהי' דווה וסחוף משים דלא היו מקבלין אותך עד כה ודו"ק

ובפשיטות נרא' לי דהנ' בקרא כתיב ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלימ' מעם ד' אלקי ישראל ובתחל' לא כתיב ד' אלקי ישראל משום דמה שעשת' את חמותה טרם שנתגייר' לא שייך לייחס עליה שם ד' אלקי ישראל ואחר שנתגייר' שייך לייחס עליה שם ד' אלקי ישראל. וע"ז בא ר"ח לומר שמ"ש ד' אלקי ישראל הוא תחת אשר באת ודו"ק והבן

ישלם ד' פעלך ותהי משכירתך שלימ' מעם ד' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו הנ' מה שקראו פעול' ומשכורת צריך ביאור. ולפענ"ד נרא' דהנה עינינו הרואות בפועלים המתחנכים במלאכ' שנוסעים ממקום למקום להתרגל בעבוד' הנה זה דרכם בבואם לעיר הולכים איש איש לבעל מלאכתו לצורפים ולחורשים וכדומ' והמה עושים מתחל' מלאכ' אחת למען הראות פעולתם וכאשר ייטב לפני הבע"מ אז הוא שואל אותו מה שירצ' לקחת בשכירות כי ישב עמו איזה חדשים והנה בראשונ' נקרא' פעול' כי לא יאות לקרוא בשם שכירות יען כי לא שכרו עוד אבל אח"כ כי הוטב פעולתו אז שוכרו ונקרא בשם משכורת והנה כי כן ברות היא הית' גיורת והנ' מה שעשת' את חמות' טרם שנתגייר' זה נקרא פעול' אבל אח"כ בבוא' לחסות תחת צל כנפי השכינ' אז המחיר אשר ייטיב ד' לה יקרא בשם שכירות כי נשכרת למלאכתו כביכול וז"ש הוגד הגד לי את אשר עשית עם חמותך ותלכי אל עם אשר לא ידעת א"כ איפוא שתים הנה מעשיך ועל הראשון אמר ישלם ד' פעלך ועל השני אמר ותהי משכורתך שלימ'