דברי שאול עה"ת ומגילות שסא

וס"ל לר"מ דב"נ הנושא אחותו מן האב יוציא ורבנן ס"ל דיקיים דאין אבות לגוי ע"ש וקשה הא ר"מ ס"ל בעצמו דאין אבות לגוי וכ"כ טעמו של ר"מ וצ"ע כה יעשה ד' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני וביניך במדרש אמרה לה בתי כל מה שאת יכול' לסגל מצות וצדקות סגלי בעוה"ז אבל לעתיד לבא כי המות יפריד ביני וביניך והוא תמוה דהא זה מאמר רות והמדרש דרשו על נעמי והנרא בזה דהנ' המקרא כה יעשה ד' לי הוא תמוה ורש"י פי' שאמרה כאשר התחיל להרע כה יוסיף והוא תמוה למה קלל' עצמה ללא צורך ונרא' דהנה במדרש דריש כי אל אשר תלכי אלך שזה תשוב' אל מה שאמרה לה נעמי אסור לנו לצאת חוץ לתחום ועל זה השיב' רות אל אשר תלכי אלך כמו שפי' רש"י וק' להו מה הוא מה שאמרה כה יעשה ד' לי וכה יוסיף וע"ז דרשו דלפי שנעמי אמר לה שתסגל מצית ומעשים טובים בעוה"ז לפי שבעוה"ב אין שייך עשייה כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם. וזה לדעתי הענין שאמרה כי המות יפריד ביני וביניך כי כל אחד לפי מה שהכין לו בעוה"ז יהיה לו בעוה"ב וכמאמרם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ולכך ע"ז שאמרה לה נעמי שתסגל מצות ומעשים טובים בעוה"ז ע"כ השיבה כה יעשה ד' לי וכה יוסיף היינו שבקש' שהקב"ה יעזור לה להוסיף מצות ומעשים טובים וע"ז אמרה כי המות יפריד ביני וביניך וא"כ ראוי לי שאסגל הרב' כדי שיהי' לי על עוה"ב. ובביאור המקרא נרא' לפענ"ד כי לפמ"ש כי המות יפריד בין האנשים וכל איש לפי מה שהבין ופעל מצות ומעשים טובים בעוה"ז יהי' לו שכר בעוה"ב ע"כ רות בענות רוחה בקש' באשר תמית אמות היינו שבקש' שתמות במקום חמות' הצדיקת ולזה נתנ' הטעם באמר' כה יעש' ד' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני וביניך היינו שאף שזה יהי' בודאי הפרד' בינה ובינה עכ"פ תזכה שעכ"פ תמות ותקבר ביחד עם חמות'

כי המות יפריד ביני וביניך לפענ"ד הכוונ' על מ"ש במדרש רות פ"ג במעש' דר"ש בר חלפתא דאמרה אשתו לרבי שלא יוכל למלאות לו שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בפ"ע ע"ש וא"כ זה שאמר' שהמות יפריד ביני וביניך שלא יוכל האחד למלאות לחבירו לעוה"ב ודו"ק

כי המות יפריד ביני וביניך הכוונ' כי כל כך היתה אדוק' בה וחביב' עליה כל כך עד כי היו דומות לנפש אחת בשתי גופות אשר לא ניכר ההפרד' רק בהמות שאז תתפרד החבילה כי לאחר שימותו שתיהן שוב יתלכדו הנפשות ורק המות עושה הפרדה שאחד נשאר בחיים עוד

וה' ענה בי במדרש ד"א וד' ענה בי כל ענינו לא הי' אלא בי לפי שבעוה"ז וד' ענה בי אבל לעתיד לבא מה כתיב וששתי עליכם להטיב אתכם והיא משולל ביאור והנרא' בזה דהנ' בצל"ח פסחים דף מ"ט הביא בשם הרב המוכיח ר' אפרים רישר זלה"ה שאמר הביאור בעוה"ז על הטוב' מברך הטוב והמטיב ועל הרע' דיין האמת ובעוה"ב מברכין הטוב והמטיב ואמר שהכוונה שבעוה"ז יש דברים שאדם חושב שהם רעות עצמיות ולבסוף נצמח טובות גדולות עי"ז ולכך נחלק הרעות והטובות אבל לעוה"ב נזכה שנבין שכל הרעות המה לתכלית הטוב וגם הרעות אינם מוחלטות כי אם טובות ע"ש ודפח"ח

וזה הכוונ' שהיא הבינ' שהם רעות ובאמת ד' חשב לטוב' וזה אמר לפי שבעוה"ז וד' ענה. בי אבל לעתיד לבא כתיב וששתי עליכם להיטיב אתכם שיהי' כל הענינים אך לתכלית הטוב

ויאכל בועז וישת ויטב לו. במדרש למה ויטב לבו שבירך על מזונו. והוא פלאי השאלה והתשוב' והכוונ' לפענ"ד דהנ' כבר נודע ההבדל שבין שמחת הגוף לשמחת הנפש ששמחת הגוף הוא רק בעודו עוסק בהשמח' עד"מ בעת אכלו ושתו ואח"כ הקיץ ונפשו ריקה אבל שמחת הנפש כל עוד שיזכור כי עשה מצוה ישמח לבבו וכבר המליץ הבינ' לעיתים ע"ז וצדיקים יעלצו וישישו בשמוח' היינו שישישו על אשר שמחו כבר ע"ש. והנ' גם בשמחת הגוף אם אוכל ושותה למלאות כריסו אזי אין השמח' רק בעודו אוכל אבל אם אוכל ושותה למען יוכל ללמוד ולעבוד את ד' ע"ד המבואר באו"ח סי' רל"א אז הוא מגודר בשם שמחת הנפש ולכך כאן שכתוב ויאכל בועז וישת ויטב לבו הי' קש' ולמה ויטב לבו כאומר אם כבר אכל ושתה מה הטיב לבו וע"ז אמר שבירך על מזונו היינו שבזה האות והמופת כי אכל לשם המצוה ובירך לד' כי הכין לו מזון וזהו כל שמחת הנפש ודו"ק. ולכך אמר אח"כ שעסק בתור' והיינו שבזה שמח על שהגוף נהנה כבר ויוכל לעסוק בתור' ועבוד'

במדרש רבה רות שמע' עמי ואדברה מאין זכיתם שתקראו עמי מואדברה ממה שדברתם בסיני ואמרתם כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע והוא תמוה דואדברה משמע שאני מדבר והמדרש פי' ואדבר' מה שישראל דברו. והנרא' דהכוונ' שישראל הקדימו נעשה לנשמע והכוונ' שאף שלא ידעו מה יצוה להם אפ"ה הם היו נכונים לכל אשר יצוה וזה שבח גדול להם עד שאמרו מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו. וז"ש מאין זכיתם שתקראו עמי ממה שהסכימו למה שאמר שישמעו ואדבר' היינו שלא ידעו מה שידבר ובכל זה הסכימו לשמוע ויהיו ואדבר' כפשוטו ודו"ק

כי שמעה בשדי מואב כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם ואמרו במדרש ששמע' מהרוכלין המחזירין בעיירות ומה שמעת כי פקד ד' את עמו וכו' כל אחד