דברי שאול עה"ת ומגילות שס

ועכ"פ דברי הגאון נכונים ולפ"ז נרא' לי דגם כאן רבי ור"ב היו המחדשים זאת ור"י בר אבדימי הי' אחר הדור הזה וכיון ג"כ לזה א"כ עבדי' שמועה שאם הי' מכוין לפי' המקרא לא הי' תימה כל כך שזכה לכוין לדעת רבי ור"ב אבל הוא לא פי' המקרא רק כיון להמאמר הלז בסתם א"כ זכה לכוין כמפי השמוע' והיינו כהל"מ שאין לו שום רמז רק ששמעו וקבלו כן ודו"ק

ויהי בימי שפוט השופטים במדרש אמר ר' אבא כתיב האזכה במאזני רשע אפשר כן שדור שמדותיו שקר זוכה אלא ובכיס אבני מרמה והוא פלאי ועיין ביפ"ע מ"ש בזה ולפענ"ד נרא' דהנ' ההבדל שבין מאזני רשע לאבני מרמה הוא שבמאזנים תלוי השקר והרשע במאזנים עצמם שמצד אחד עב ומצד השני דק וא"כ יש הבדל רב ולא ישקול בשווי משא"כ באבנים שיש אבן גדול ואבן קטן ושיקל לעצמו בקטן ולאחרים בגדול או להיפך עכ"פ מצד עצם אבנים הי' יכול להיות המשקל יפה רק שמרמה בשתיהן לכך נקרא אבני מרמה אבל במאזנים נקרא מאזני רשע שבמאזנים עצמם הרשע ומעת' ק"ל לר"א בר"ב במ"ש האזנה במאזני רשע והדר אמר ובכיס אבני מרמה והא מאזני רשע הם גרועי' יותר מאבני מרמ' ולכך אמר שאדרבא שזה בדרך לא זו שלא יזכה במאזני רשע אף כי באבני מרמ' גם כן לא יזכה ודו"ק. ובזה נרא' מ"ס במדרש אף משה רמזה להם לישראל בתור' לא יהי' לך בכסך והוא תמוה דהכי צריך להביא ראי' דאסור לעשות אבני מרמה ומה לשון רמיז' שרמז משה ולפמ"ש אתי שפיר דמשה רבינו רמז שבכיס כתיב אבן ואבן ואינו כל כך גדול החטא כמאזני רשע וכמ"ש, עוד נרא' לי בדרך אחר בכוונת המדרש עפמ"ש בחידושי תורה לפרש המקרא הלז בפ' תצא לא יהי' לך בכיסך אבן ואבן וגו' כי תועבת ד' אלקיך כל עושה אלה דהרי כבר דרשו חז"ל שאסור להשהות מדה חסירה בבית אף שאינו שוקל ולכאור' לפמ"ש דאל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר אלא אפשי והתור' אסרת' אם הן הו"א להיפך הא דלא יהי' לו מדה חסיר' לא יגדל הזכות כל כך מאשר יש לו ולא הונה אך כבר נודע מ"ש רבינו הגדול בשמנה פרקים לחלק דדוקא במצות השמעיות יותר טוב להתאוות לעשות ולהמנע בשביל המצוה של הקב"ה אבל במצות השכליות כגון בגזיל' וגניב' וכדומ' המתאו' לעשות רע נפשו חולה מאוד ונפש רשע אותה רע ולכך הזהיר' התור' שאף בכיס לא יהי' אבן ואבן אף שלא ישקול בו: ומעת' זה שאמר האזכה במאזני רשע ודרש ר"ב אפשר כן שדור שמדותיו של שקר זוכה היינו אם באמת שוקל במדות רשע ושקר שהרי אם כל הדור עושין כן ושוקלין בו פשיטא שלא יזכה אלא ובכיסך אבני מרמה היינו שאף אם הם בכיס לבד ולא שקל בהם אפ"ה רע מאוד: וז"ש אף משה רמזת בתור' לא יהי' לך בכיסך לא יהי' לך בביתך היינו אף שאינו שוקל בהן אפ"ה שנאוי ומשוקץ הוא יען כי היא מהמצות השכליות וכדבר האמור ודו"ק

ותרא כי מתאמצת ללכת אתה ותחדל לדבר אליה שמעתי בשם הגאון אזולאי ז"ל שנדפס בספרו שמחת הרגל שאמר לפרש עפ"י מה דאמרו גבי ר"ל בב"מ דף פ"ו דמיד דקיבל עליו ללמוד חלש ולא יכול לעלות והנה כאן ברות מיד שקבלה עליה הגירות הית' צריכ' להתאמץ ללכת וז"ש ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל לדבר אליה שהבינ' שקבל' הגירות בלב שלם ואני אמרתי לפרש ע"פ מה דאמרו ביבמות דף מ"ז דאין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו ולמדו מזה דכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל לדבר ולא נודע מהיכן יצא לו זאת. אמנם נרא' דכל הטעם הוא שאם ירב' עליו שמא ע"י מורא יפרוש ונדח' מתחת כנפי השכינ' והנה ברות התחיל' נעמי לומר לה עניני עונשי המצות כדדרשו מאשר תלכי אלך והנה רות באמת כששמעה זאת נהפך עליה דעתה והוצרכ' להתאמץ שתתגייר. וז"ש ותרא כי מתאמצת היא ללכת והיינו שרעיוני' נבוכים וחפשה צדדים שתמצא עוז בנפשה להתרצות להתגייר ע"כ חדלה לדבר אליה. ויתכן יותר כי תיבת מתאמצת הוא על משקל מתעשר מתרושש והיינו שהית' נרא' כמתאמצת אבל תתחיל' לחזור ע"כ חדלה לדבר אלי' ודו"ק

לכנה שובנה אשה אל בית אמה במדרש רות מעש' באבטימוס הגרדי שמתה לו אמו וכו' ולא כתיב אשה לבית אמה א"ל יפה אמרת שאין אבות לגוי והוא תימה דביבמות דף ס"ב מבואר דיש אבות לגוי ומתייחס אחריו וקיים פו"ר וכן קי"ל ואיך קאמר דאין אבות לגוי ולכאור' רציתי לומר לפמ"ש הפרמ"ג בסי' ס"ב דבב"נ לא אזלינן אחר הרוב דדוקא בישראל גלת' התור' דאזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים להטות ולא בב"נ א"כ מכ"ש ברובא דליתא קמן וא"כ לכך אין אבות לגוי דדלמא לאו אביו הוא משא"כ אמו דהיא וודאית והש"ס לא קאמר רק דמתייחס אחריו וכל שבאמת הוליד קיים פו"ר וכשידע בבירור שכלו לו חדשיו שודאי בנו הוא קיים פו"ר וגם כשנתגייר אחריו יש לו דין ישראל וקיים פו"ר. אמנם נרא' דאף אם נימא דאזלינן בתר רובא מכל מקום לר"מ דחייש למיעוטא ועכ"פ ברובא דליתא קמן ודאי חייש למיעוטא ולכך ר"מ לשיטתו שפיר אמר דאין אבות לגוי דאף דהישראל היכא דלא אפשר מוכרח ללכת בתר הרוב אבל בגוי לא אזיל בתר הרוב ודו"ק אמנם אי קשיא הא קשיא דבסנהדרין דף נ"ח ובירושלמי דיבמות פרק נושאין ובמדרש רבת פ' בראשית פח"י נחלקו ר"מ ורבנן בב"נ