דברי שאול עה"ת ומגילות שנט

ולפענ"ד נרא' עפמ"ש המקנא אתה לי וביאור הענין דהנ' כבר אמרו קנאת סופרים תרבה חכמ'. וביאור הענין כשם שיש אהב' עצמיות ואהב' החוזרת כמו כן יש שתי מיני קנאות אחת שמקנא על שחבירו הוא גדול ממנו וזה נקרא קנא' החוזרת ויש קנא' שמקנא על שהוא אינו כמוהו וזהו קנא' נכונ' ולכך קנאת סופרים תרב' חכמ' וז"ש ויקנא ד' לארצו וכן קנאתי לציון קנא' גדול' והיינו כביכול שלא הי' הקנא' החוזרת רק שקינא לציון ולארצו וז"ש המקנא אתה לי והיינו שהקנא' היא בשביל שלא יגדל מעלתם על מעלת משה זה אינו נכון והמופת לזה הוא כך דקנאת סופרים הוא קנא' בלי שנא' ואדרב' הם אוהבים זה לזה אבל אם הקנא' היא בשביל עצמו זה בא מצד שנא' וז"ש כי עזה כמות אהב' היינו שאוהבים זה לזה ומכל מקום קש' כשאול קנא' זה רשפיה רשפי אש שלהבת יה ודו"ק. חסלת חידושים על שיר השירים. מגילת רות

ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט שנאמר וגם אל שופטיהם לא שמעו. עיין בכתנות אור פרשת במדבר שתמה דמהקרא אין ראי' לזה ששופטיו צריכין להשפט ולפענ"ד נרא' ע"פ מה שפרשתי הא דכתיב לא יסור שבט מיהוד' ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים ופרשתי ע"פ מה ששמעתי לפרש הפסוק במשלי תחת גער' במבין מהכות כסיל מאה דהכוונ' דהמשכיל יפעול יותר בגערתו ממה שהכסיל מכה את בנו ורגז ושחק ואין נחת דבאמת אם צריכין להכותו אז אין תקוה כל כך כמו מי שדי לו אם גוערין בו. והנ' במשרת המלך יש ג"כ שתי ענינים כי המלך המשכיל די לו במה שמזהיר העם שלא יעבטין אורחותם ויש שאין לו כח להנהיג המדינ' בזה רק שהמדינ' חוטאים ועברו ונענשו והנ' גם אנו בעבדותינו אף שהיו לנו ראשי הגול' בבבל ונשיא בא"י אבל לא הי' להם שבט המשר' כ"כ עד שיהי' די בגער' שלא יעשו רק כשחטאו הי' שבט מושל בידם להעניש וז"ש לא יסור שבט מיהוד' ומחוקק מבין רגליו כדדרשו חז"ל בסנהדרין דף ה' דקאי על ראשי גליות שרודין בשבט עד כי יבא שילה זה א"ל לייסר בשבט כמ"ש בישעי' סי' י"א למשמע אזן יוכיח והכה בשבט פיו וז"ש ולו יקהת עמים היינו שישמעו לעצתו כל העמים. וזה לדעתי מה שאמרו בברכות שמור רגליך באשר תלך אל בית אלקים מתת הכסילים זבח אל תהיו ככסילים שחוטאים ומביאין קרבן והיינו שישמור רגליו שלא ימעדו אשוריו כלל ולא יחטא. וזה יותר טוב מאם יחטא ויצטרך לקרבן ומעת' ז"ש שיש הבדל גם בענין משרת הדת שיש אשר א"צ כלל לייסר החוטאים רק שע"י שהם יודעים כי להם כח לייסר ע"כ ישובו מחטא ויש אשר אין בידם כח להיות עומד על משמרת רק שהם צריכים לייסר במשפט היסורים. וז"ש אוי לדור ששפטו את שופטיהם והדמיון בזה למי שהוא מלמד לבני ישראל הנ' כל זמן שהמלמד בעצמו שומר ידו מעשות כל רע אז יבוש התלמיד מפני שלא יפול אור פניו ומוסרו אבל באם המלמד בעצמו ירד להשתקע בתאוות הגשמיות אז לא יבוש הנער מפניו ולא ירצ' ללמוד ממנו אף את הטוב והנ' כמו כן אם השופטים צדיקים ולא עשו כל רע אז העם שומעים לקולם אבל כשהם בעצמם עושים כל רע וכשדיין אומר טול קיסם מבין עיניך הוא משיב לו טול קורה מבין שיניך וכדדרשת חז"ל בב"ב דף ט"ו הנה העם שופטים את שופטיהם וז"ש ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט שאל"כ הי' די להם בהיותם גוערים בעם שלא יחטאו וז"ש וגם אל השופטים לא שמעו והיינו שבשביל שהשופטים בעצמם צריכים להשפט ע"כ צריך הדיין לשפוט את העם וליסרם בעונש בעבור כי חלפו חוק וז"ש ויהי בימי שפוט השופטים

ויהי בימי שפוט השופטים וגו' במדרש רבה שאל רבי לרבי בצלאל מ"ד כי זנתה אמם אפשר שרה אמנו הית' זונה א"ל ח"ו אלא אימתי ד"ת מתבזין בפני ע"ה בשע' שבעליהן מבזין אותם אתא ר"י בר אבדימי ועבדי' שמועה אימתי ד"ת נעשין כזונות בפני ע"ה בזמן שבעליהן מבזין אותן. הנה מה דאמר ועבדי' שמועה היא תמוה ועיין מ"ש ביפ"ע. ולפענ"ד נרא' דהנ' שמעתי בשם הגאון בעל סמיכת חכמים על ברכות שכתב לפרש הא דאמרו בברכות דף כ' דרש ר"ע זמנין א"ל משמי' דר"א וזמנין משמי' דר"א אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתיב בתורתיך לא ישא פנים וגו'. ודקדק מ"ש זימנין משמי' דר"א וזענין משמי' דר"א וכתב ע"פ הא דאמרו בב"ב דניתנ' נבוא' לחכמים ומפ' הש"ס דזמנין א"ל משמי' דהל"מ כמו זה האמורא וע"כ שזכ' לכוין בנבוא' הנה נרא' דמלתא דתלוי בסברא או פי' המקרא יכול להיות שיכוין הקטן להגדול אף שאינו נביא אבל דבר שא"ל רמז בקרא כל ששניהם מכוונים זה לזה ע"כ שהיא נבוא' דאל"כ במה היו יכולין לכוין והנה שם המאמר הוא דבר שאין לו שום רמז ולכך א"ל זמנין משמי' דר"א וזמנין משמי' דר"א להורות שזכו לכוין כמו נבוא' ודפח"ח ואני מוסיף דכן יתפרש גם כאן המאמר בפסחים דף קי"ט המאמר הארוך שאין לו שום רמז וד' יודע שגם לי הי' קשה הדקדוק הלז ופרשתי בשביל דר"א ור"א היו חברים גרסו ביחד לא הי' נודע לפעמים מי ומי האומר וע"כ נתחלף לפעמים בשביל זה או בשביל