דברי שאול עה"ת ומגילות שנח

שהצדיקים גלו ראשיהם. וזה יתכן עם מ"ש כאן ועיין בקול יעקב בשיר השירים מ"ש בזה ועיין בכל המאמרים שם ותמצא מה ששייך לזה

והנה דברי בבנן הנ"ל יש לפרש ע"פ מה שמצאתי במדרש רות על פסוק כי שמעה כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם וז"ל כתוב אחד אומר כי לא יטוש ד' את עמו ונחלתו לא יעזוב וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ד' את עמו בעבור שמו הגדול ארשב"נ פעמים שעוש' בעבור עמו ונחלתו ופעמים שהוא עוש' בעבור שמו הגדול א"ר איבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו וכשאין זכאין בעבור שמו הגדול ורבנן אמרו בא"י בשביל עמו ונחלתו בחו"ל בעבור שמו הגדול שנאמר למעני למעני אעש'

ולדעתי מבואר פה שני הקיצין מ"ש הראב"ד מ"ש במכילתא שהרי מה שעוש' בחו"ל בעבור שמו הגדול שלא יחולל א"כ סגי במה שגאלם מיד או"ב אבל שיבואו לארצם זה לא יהי' עד דור רביעי ישיבו הנה דהיינו לא"י ומ"ש במכילתא הוא מה שאמר רשב"ן ור' אייבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו וכשאין זכאין בעבור שמו הגדול ולכך כשעשו תשוב' נגאלים לדורות דהיינו בעבור עמו ונחלתו ודור רביעי יהיו צדיקים וישיבו הנה דהיינו עמו ונחלתו וכשאין זכאין יעש' בעבור שמו הגדול נגאלים לשנים

ובזה יתיישב דברי רבנן שישראל שואלים היאך אנו נגאלים והלא מלא' טינופת ולא עשינו תשוב' כלל וע"ז משיב שהואיל והוא חפץ בגאולתכם יעשה בעבור שמו הגדול ודו"ק היטב

והנה במ"ש למעל' דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף הקשו התוס' מהא דאמרו אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין וכתבו דהיו יולדת ששים רבוא בכרס אחד וכתב המהרש"א דבזה יתיישב מה שאמרו זכו אחישנ' והיינו שהיו יולדות הרב'.

ובזה פרשתי מ"ש אני ד' בעת' אחישנ' ודרשו זכו אחישנ' והקשו כלם א"כ הי' לו לכתוב אחישנ' קודם. ולפענ"ד נרא' ע"פ מה שאנו רואים שבו"ד אשר עוש' חתונ' הוא מכין עצמו הרב' שבועות קודם לצרכי הסעוד' וכדומ' אבל הקב"ה כביכול א"צ להכין מקודם ובעת' אחישנ' ובזה פרשתי מ"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון אלקים והיינו שהאות הי' שתיכף שיוציאם ממצרים מעבודת חומר ולבנים והיו מגושמים מאד והיו מוכשרין תיכף לעבודת אלקים וזה לא יוכל לעשות רק השי"ת כי האדם כשירצ' ללמוד חכמ' ומלאכ' הרב' שנים צריך ללמוד עד שיכשר לזה אבל הקב"ה יוכל לעשות תיכף ודו"ק

והנה במ"ש למעל' על האי שופרא דבלי בארעא פרשתי במקום אחר מה דאמרו כל דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב והיינו שירגיש תיכף ופרשתי עפמ"ש האר"י ז"ל על מ"ש הידעת כי היום לוקח אדוניך מעל ראשיך והיינו שתיכף הרגישו בחסרון הנפש וז"ש במליצ' מאן דאמר נח נפשי' דרבי והרגיש תיכף בחסרונו ידקר בחרב והיינו מליצ' שראוי למות בחייו שתיכף מרגיש החסרון ודו"ק היטב אבל לפמ"ש למעל' ל"ק קו' התוס' וקו' המהרש"א דאם ישיבו בתשוב' ממילא יכלה הנשמות שבגוף ודו"ק והיינו כל הנשמות שנתגלגל בגוף.

אם חומה היא דרשו למדרש ע"פ ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז וגו' מה צור' זו אעפ"י שהיא מטושטשת מקומ' ניכר כך אעפ"י שחרב בהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם עכ"ל. מזה מבואר שעלו ישראל לרגל גם אחר חורבן בהמ"ק וכ"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר"א ורמז להמדרש הלז וכן מצאתי במדרש שיר השירים בפסוק הנך יפה רעיתי שאמר בפירוש אף על פי שחרב בהמ"ק לא בטלו ישראל שלש רגלים בשנה. ואני תמה דבש"ס גיטין לא משמע כן בדף ד' דאמרו כיון דאיכא עולי רגלים משכח שכיחי וקאמר תינח בזמן שבהמ"ק קיים בזמן שאין בהמ"ק קיים מאי איכא למימר ומשמע דלא עלו אח"כ ואף אם נימא לדחוק דעכ"פ משכח שכיחי אכתי יקש' בהא דאמרו בנדרים דף ל"א אלא ממצווין על השבת והא אימא סיפא מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים והא מצווים נינהו ומאי קושיא היא דלמא מיירי התנא לאחר החורבן דגם ישראל אינם מצווים לעלות לרגל רק שמכל מקום עולים לרגל ונקראו שעולי ירושלים אבל כותים שאינם הולכים לכך מותר בהם וא"ל דא"כ היאך נקראו מצווים דזה אינו דאטו מחוייב התנא לומר שאיירי דוקא ממצווין ורק דקודם החורבן באמת היו מצווים ואז גם הכותים מצווים אבל לאחר החורבן אינם מצווים הן אמת דגם הא דקאמר לעיל אילימא במקיימי שבת מאי אריא בכותי אפי' נכרים נמי קש' לי דלמא באמת ממקיימים מיירי ורק דנכרי כיון דגוי ששבת חייב מית' א"כ לא נקרא מקיים שבת דהא אדרבא מצו' שלא לשבות ואינו מקיים מצות שבית' שנצטוו' ויש לדחוק דמכל מקום שובת ונקרא בלשון בני אדם מקיים השבת וצ"ע

כי עזה כמות אהב' קש' כשאול קנא' רשפיה רשפי אש שלהבת יה. הוגד לי בשם העיקרים שפירש דהנ' בו"ד אי אפשר לו להשתמש בשני הכחות דהיינו למשל אם הוא אוהב לאדם ורוא' בו דבר ערוה שישנאהו על דבר המגונ' ויאהב אותו על הדברים טובים כי אחד מכבה את חבירו לא כן בהקב"ה הוא האהב' והקנא' שניהם בשוה וז"ש כי עזה כמות אהב' ובכ"ז קש' כשאול קנא' משום שרשפיה רשפי אש שלהבת יה ודפח"ח