דברי שאול עה"ת ומגילות שנו

הראב"ד כי כל לבבות דורש ד' יש ת"ח הנודדים שינה מעיניהם כל הלילות ויש הלומדים ביום וישינים בלילה. וכוונתם למען יוכלו לעמוד ביום בזריזות בלימוד גם אם הם לומדים לשמה גם הם השינ' להם טוב להם ומקבלין שכר כי כן יתן לידידו שנא ע"ש שהאריך בזה והנה כבר נודע מה שאמרו במדרש על אמונתך בלילות שבני אדם כשהם ישינים מפקידים נשמתם ביד הבורא והוא בחסדו יתברך מחזיר להם נשמותיהם וזהו בבקר חסדך ואמונתך בלילות מה שמאמינים בהשי"ת ומפקידים נשמתם אליו וז"ש בבקר חסדך ואמונתך בלילות היא על משכבי בלילות היינו אותם ששוכבים בליל' לישן כדי שיעירו ביום לעבודת הבורא ויש אשר עומדים בבית ד' בלילות והם איש חרבו על יריכו מפחד בלילות כמו שדרשו חז"ל שחרידים מגיהנם והם גבורי כח להיות נעורים בליל' בבית ד' מפחד שלא יתחייבו גיהנם וכמאמר ר"ז לבתו דא"ל מי לא בעית למינם פורתא והשיב אתי זמן ונינם טובא וזה מפחד בלילות שמפחדין שישנו טובא בלילות והבן

מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהב' אני הכוונ' לדעתי כי זה דרך בני אדם כשחושק אוהב חשוקתו גם אם יכוהו ויפצעהו לא יחוש רק על מה שלא השיג את חשקו וזה מופת חותך שאהב' שלימ' הוא והנ' כאן אמר שאף שנשאו את רדיד' לא חשה רק על מה שלא מצא' את אוהבי וזהו שאמר' אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהב' אני איני חושש על מה שהכוני פצעוני ונשאו רדידי כ"א על שלא מצאתי את אוהבי וז"ש כי חולת אהב' אני להבדיל בין אהבת' לאהב' זולת שאם ימצא איזה מקרה ופגע שאז הוסר האהב'. ומה מאד תגדל המליצ' היקר' על כנסת ישראל לאביהם שבשמים שאף שנלקו על ידו בכ"ז מקבלים יסורים מאהב' ומסרו נפשם על קידוש השם שזה מופת חותך שהם חולת אהב' לאביהם שבשמים שאף שנלקו על ירו בכ"ז מקבלים יסורים מאהב' ומסרו נפשם על קידוש השם שזה מופת חותך שהם חולת אהב' לאביהם שבשמים ולא יחושו על כל והיא אהב' בלתי תלוי' בדבר ודו"ק ולדעתי יש להעמיק דבאמת שיטת הרמב"ם דבשאר דברים שאינם מהשלשה ג"ע וש"ד וע"ז דיעבור ואל יהרוג אסור להרוג עצמו ועובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם ובכל זה גדול הדור מותר למסור עצמו וכמ"ש בשם ספר חסידים ועיין באו"ח סי' ק"ד

אך זה לא יתכן רק אם באמת מוסר נפשו למען קדושת שמו הא אם אינו מכוין באמת לזה שוב עובר בלאו וחובל נפשו וז"ש אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהב' אני וכבר הביאו בשם המכילתא מה לך יוצא לצלב בשביל שמלתי בני כמ"ש מה המכות האלה בין ידיך אשר הוכית בית מאהבי והן הן הדברים אשר אמר שחולת אהב' אני ודו"ק

מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי הכוונ' לדעתי דהנ' כבר אמרו במדרש כל נשיק' של תפלות לבר מנשיק' של גדול' ושל קורב' והנ' הנשיקה של גדול' צריך להיות עכ"פ אנשים שווים במדרג' כמעט שאין דרך ארץ שישק הקטן לגדול המינו הרב' מעלות אבל נשיק' של קריבות קטן וגדול שווים והנ' התקרבות האדם הקטן לגדול ניקל מאד חבל הגדול קש' מאד שירצ' להתקרב אל אדם ניקל ופחות ולזה אמר מליצ' נפלא' מי יתנך כאח לי היינו שאתה תרצ' להתקרב אלי כי אז אשקך בחוץ גם לא יבוזו לי שלא יחשב לו לבזיון ולעזות ודו"ק

קול דודי דופק במדרש שיר השירים הובא שלשה מאמרים ר"י אומר שהקב"ה אמר שמדלג על ההרים והיינו על כל החשבונות ור"נ אמר שישראל שואלין שאין להם מעשים טובים וא"ל שהקב"ה מביט במעש' הצדיקים ורבנן אמרו שאמר שמלא' מטינופת של עכו"ם ואמר משה שאינו מביט בזה ועיין בהקדמת הגאון מוהר"ש לנדא במהד"ת של הנוב"י מה שכתב בזה. ואמרתי בזה עפ"י מה שהביא שם דברי הראב"ד בעדיות ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שיש שני קצים קץ לגלות ולשיעבוד וקץ להשבת בנים לגבולם וזה יהי' לדורות ע"ש והוא מקש' דבמכילתא הובא בילקוט פ' בא מחלק דאם יעשו תשוב' נגאלין לדורות ואם לא יעשו תשוב' תלוי בשנים ע"ש ואני הראיתי דבתוס' שנזא שנדפס על עדיות שם מבואר הקושיא על הראב"ד והנרא' בזה דהנ' פרשתי מ"ש אעלה אל ד' אולי אכפר' בעד חטאתכם והקשו דהא כבר אמר וינחם ד' על הרע' אשר דיבר לעשות לעמו ופרשתי עפמ"ש אספת כל עברתיך השיבות מחרון אפך שובינו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו וביארתי שיש שתי בחינות במי שהי' כועס על חברו יש שנשתכח כעסו ברבות הימים אבל מכל מקום אינו עמו בטוב לעשות לו טוב' ויש שנתרצ' אח"כ ושכח אשר עשה לו ומטיב עמו וע"כ ביקש אסף אמת אספת כל עברתיך אבל שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו והיינו שתתרצ' לנו שלא תהי' עוד עלינו בכעס אף שלא תעש' רעה אבל עוד תוסיף שתעש' עמנו טובות וזה לדעתי מ"ש הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור דור הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך הראנו ד' חסדך וישעך תתן לנו והיינו ע"ד מה שפירשו חשבתי דרכי ואשיב' רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמאתי והיינו שאמר שחשבתי דרכי שבודאי יהי' סופי שאשיב' רגלי אל עדותיך לכך חשתי ולא התמהמהתי מה שיעש' הזמן יעש' השכל. וז"ש כאן הלא אתה תשוב תחיינו והיינו שבודאי