דברי שאול עה"ת ומגילות שנב

אשר רוח אלקים מרחפת ע"פ מאמריהם ואומרים עליהם שבעניני העולם לא ידעו מאומ'. ולזה אמר אל תשיג גבול אשר גבלו הראשונים ולזה נתן טעם כי חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב ובכ"ז לא יתיצב לפני חשוכים ואינו בשביל שלא ישיג זאת רק לסיבת גדולתו אינו משים על לב לדברים הפחותים. כמו כן חז"ל לרוב חשקם ואמצם בתור' מה ניקל להם כל עניני העולם שלא נחשב בעיניהם למאומ' ודפח"ח כי ענין נחמד הוא. ולזה אמר גם כאן חזית איש מהיר במלאכתו אלו הצדיקים שהם עוסקים במלאכתו של הקב"ה לפיכך לפני מלכים יתיצב שמתיצבים בתורה היינו שעינינו הרואות אנשים אשר לא ידעו בהווית העולם כלום ויהי' כשחוק בעיני הרשעים ובכ"ז בתור' ידם להם רב ע"י שאינם משימים ללב דברי העוה"ז כי במה נחשב הוא והבן

נגילה ונשמח' בך במדרש אינו יודע אם בתור' אם ביום כשהוא אומר נגיל' ונשמח' בך הוי אומר בך ובתורתך. והכוונ' דהנה בבוא שבת ויו"ט העולם שמחים בשמח' החיצונית במאכל ובמשת' וא"כ לא כיכר במה שמחים או ששמחים מחמת שמצוה לשמוח או ששמחים מחמת שרוצים לשמוח אבל כשלומדים תורה ומקיימים מצות שבת מזה ניכר שהשמח' היא שמח' של מצוה ושמחים בך ובתורתך ודו"ק

אל תראוני שאני שחרחורת במדרש דרשו על פסוק הנה דמשק מוסר מעיר עזובות ערי ערוער אמר הקב"ה אליהו עד שאת' מקטרג את אלו בא וקטרג את אלו עיין בפתיח' לאיכה רבתי על פסוק ולא אותי קראת יעקב ובמתנות כהונ' שם. ולפענ"ד ע"פ מה דאמרו בסנהדרין דף נ"ו על ואת הבהמ' תהרוגו שלא יאמרו זו היא שפלוני נהרג על ידה וא"כ ע"י שישראל עבדו ע"ז שבדמשק ונענשו כשהיו רואין ע"ז שבדמשק היו אומרים זו היא שישראל נהרגו עליה ולכך דמשק נענש' וז"ש הנה דמשק מוסר מעיר בשביל שעזובות ערי ערוער

אני חבצלת השרון. במדרש אני הוא וחביב' אני אני הייתי רמוסה וחבוי' בצלן של מלכיות למחר כשיגאלנו הקב"ה מצלן של מלכיות אני מרטבת כשושנ' ואומרת לו שיר חדש הכוונ' לפענ"ד ע"ד מ"ש בכמה מקומות כי נפש הישראלי תקוע לו בלבו אמונתו ויהדותו ואף אם למרא' עינים אינו צדיק וישר בכ"ז זהו מפני עול הגלות ורוצ' לדמות עצמו לעכו"ם והמופת לזה היה גלות מצרים שהיו משוקעים בטיט ולבינים ולא היה להם שום מנהל ומור' והיו משוקעים בכל תאות הגשמיות וכל הרואם אז במעמד ומצב הלז לא הכיר בראותם כלל שהם זרע ברך ובכ"ז במעט הימים כאשר נגאלו הוכשרו והוצלחו לקבל הדת והקב"ה אמר עליהם ואשא אתכם על כנפי נשרים והמעיין בפיוט לשבת הגדול ומקורו מהמדרש רבה בפרש' שמות ובכמה מקומות ימצא כי המצרים התפלאו ע"ז איך היהודים האומללים הוצלחו במעט הימים כל כך עד שיהיו לעם סגול'. והנה הם דומים לשושנ' שהיא צמוקה ואם נשטחנה ע"פ השמש יתפתחו עליה ותרא' זהרה כאשר היתה וז"ש אני חבצלת השרון אני היא וחביב' אני היא שהיית חבוי' ורמוס' בצלן של מלכיות למחר כשיגאלנו הקב"ה מצלן של מלכיות אני מרטבת כשושנ' והכוונ' שאף שנראה בגול' שמדמים לעכו"ם וכמעט השחיתו התעיבו ופרקו עול התור' בכ"ז אם יתרא' הברק שיבריק עליהם כמעט קט הגאול' אז יוחזר כח הנפש הישראלי כי האמונה נשרשה בקרבו ורוח הדת יפרח ויוציא ציץ ופרח כשושנ' והבן בדברים

סמכוני באשישות. במדרש אר"ס אין הוא כן אלא בשכרו האכילו דכתיב וגם דלה דלה לנו ר"י ור"נ ורבנן ר"י אמר דלה לנו ולאבותינו ר"נ אמר דלה לנו ולרועים ורבנן אמרו דלה לנו בזכות אבותינו דלה להרועים בשביל להטיל שלום בינותם. עיין ידי משה שנדחק מאד. ולפענ"ד רבנן הם מפרשים דברי ר"י ור"נ והנה ק"ל בפירוש המקרא מה הורו בתיבת לכו. והנרא' דהנ' הם רצו להגדיל מעש' האיש משה בפני אביהם שיקרא לו ויאכל לחם. והנה באמת משה עשה דבר והפוכו שהושיע אותם מיד הרועים וגם דלה דלה להרועים ג"כ ולכאור' נרא' אהב' ושנא' ביחד אבל באמת משה רבינו לא עשה רק חסד וכשרא' שבנות יתרו נרדפות מפני הרועים קם והושיען ומכל מקום לא עזב חסדו לדלות גם לרועים כי חפץ חסד הוא. והנ' הבנות כשרצו להגדיל מעש' האיש הזה בפני אביהם רצו לומר שכל מה שעש' לרועים לא עשה רק בשבילם. וז"ש רבנן בא ורא' פעולת האיש הלז והיינו שדלה לנו בזכות אבותינו היינו הם בדעתם חשבו כי למעלת וזכות אבותם ששמע משה את שמעם שהיו פרתמים וכומרים מדור דור ע"כ דלה לנו וגם מה שדלה לרועים היה בשבילנו כדי להטיל שלום בינותם ודוגמת האורח טוב שאמר שכל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי וא"כ מפרשי דברי ר"י ור"נ דר"י אמר דלה לנו ולאבותינו היינו בזכות אבותינו ור"נ דאמר דלה לנו ולרועים היינו שאף מה שדלה לרועים היה בשבילנו וא"כ שוב יתרו לא עשה אלא בשכרו ומדוקדק תיבת לנו ודברי המדרש מזוקקים. אח"כ מצאתי שהמדרש הלז מובא בויקרא רבה פל"ד ועיינתי ביפ"ת שם ומצאתי כי במ"ש דרבנן מפרשי לדר"י ודר"נ כבר הקדימני אבל בכל ביאור כוונת המדרש לא פירש ולפענ"ד כוונתי האמת ת"ל ובש"ס דילן הובא מקצת מהמאמרים האל' בברכות דף ס"ג ע"ב בהרב' שינוים: