דברי שאול עה"ת ומגילות שנא

(השמטה לפ' תצא) כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ. הנה נדפס בשם האר"י ז"ל שאמר בהספדו על רמ"ק הפרדס זלה"ה שאמר דחטא לשון חסרון והיינו שיחסר לו משפט מות והיינו שלא נתחייב מיתה ותלית אותו על עץ היינו מה שמת היה בשביל חטא עץ הדעת ע"כ דפח"ח ולבאר הדברים נפל קצת ברעיוני בחלומי בליל יום שני של ר"ח אדר שנת תרכ"ג עש"ק תרומ' דהנ' כבר נודע מ"ש הכוזרי דיש ארבע' מיני מיתות טבעיות אלקית בחריית מקריית והרד"ק אסמכיה אקרא או יומו יבא או ד' יגפנו או במלחמ' ירד ונספה והבחיריית לא זכר דמסתמא לא יבחר בזה ע"ש. והנה המיתה אלקית הוא שמת בעונו קודם זמנו. וזה לדעתי החטא של עץ הדעת דהנ' באמת כבר כתב הרמב"ן פרשה בראשית דגם קודם אכילתם מעץ הדעת לא היה האדם חי לעולם כי מי שמורכב בודאי יפסד הרכבתו. אמנם ההבדל היה לפענ"ד עפמ"ש בנדה דהנקב' גדולת' יותר מזכר דהנקב' בת י"ב שנים והזכר בן י"ג ומפרש הש"ס דבינ' יתיר' ניתנ' לנקיב' יותר מהאיש וברמב"ם בפירוש המשנ' כתב הטעם לפי ששנותיה קצרות יותר משל זכר וזה נגד טעם הש"ס. ואמרתי בחידושי דזה וזה אחת היא דהנ' הא דניתנ' בינ' יתיר' לנקיב' יותר מזכר הוא תמוה דלמה עשה כזאת והלא הזכר נצרך לבינה יתיר'. אך ביאור הענין עפמ"ש הקדמונים הטעם דהראשונים חיו יותר ואח"כ אמעיטו שני הוא משום דהזמן מספיק להוצאת האמת ונמצא הראשונים דהיו מחדשים הענין כמ"ש הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב לזה היה צריך אריכת ימים יותר ועכשיו שכבר נתחדש רק להוסיף על הדברים לזה א"צ אריכת ימים כל כך לפ"ז הנקב' ששנותיה קצרות היה השכל משלים מה שנתקצר בזמן כאמרם מה שיעש' הזמן יעש' השכל ולכך ניתנ' בינ' יתיר' לאש' יותר מלאיש. ודברי הש"ס עם דברי הרמב"ם אחת היא. ולפ"ז זהו הענין של העץ הדעת דבאמת גם קודם אכיל' מעץ הדעת היה המית' רק שתי' טבעית ולא אלקית ע"כ היו מאריכין ימים להוצאת דברים החדשים אבל כל שאכלו מעץ הדעת ובינ' יתיר' נתנ' בהם ולכך יכול להיות מיתה אלקית קודם זמנם שהשכל מספיק לחסרון הזמן ומעת' ז"ש כי יהי' באיש חטא משפט מות היינו שיחסר המית' האלקית שאין לו משפט מות ומכל מקום הומת לכך ותלית אותו על עץ שנחסר בשביל שאכלו מעץ הדעת. אמנם עד"ז אמרתי לבאר בדרך אחר דהכ' כבר נאמר לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות וחז"ל פירשו שקאי על יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה אמנם נרא' ע"פ פשוטו ע"פ מ"ש בקהלת ע"פ כי אין נעש' פתגם הרע' מהר' ע"כ מלא לב בני אדם לעשות רע וביאר רש"י שאם היה העונש תיכף כשעוש' חטא היו בני אדם מבינים שבסבת תחטא בא העונש ולא מלא לבבם לחטוא אבל משום שהקב"ה מאריך אף ע"כ שכחו ועושים רע והרב' הארכתי בזה במאמר ארך אפיים לצדיקים ולרשעים ומשה אמר רשעים יאבדו וכו'. ולפ"ז כשרא' הקב"ה שאדם חטא אף שהיה יציר כפיו של הקב"ה ע"כ אמר שביום אכלך ממנו מות תמות למען לא יכשלו בני אדם וישמעו ויראו וזה היה חמלה מהקב"ה ולפ"ז ז"ש כי יהיה באיש חטא משפט מות היינו שנתחייב מיתה והומת והיינו שהומת תיכף ותלית אותו על עץ דהיינו בשביל חטא עץ הדעת למען לא יוסיפו לעשות ודו"ק היטב:

תם ונשלם

בעזר האל אתחיל לכתוב חידושים על החמש מגילות מגלת שיר השירים

שיר השירים אשר לשלמה. במדרש איתא ד"א חזית איש מהיר במלאכתו אלו הצדיקים שהם עוסקים במלאכתו של הקב"ה לפיכך לפני מלכים יתיצב שמתיצבים בתור' שנאמר בי מלכים ימלוכו בל יתיצב לפני חשוכים אלו הרשעים וכו'. הכוונ' לפענ"ד ע"פ מה ששמעתי מפי דודי הרב הג' החריף החכם ושלם מו"ה יוסף ראטנזאהן הלוי נ"י שאמר בביאור המקרא חזית איש מהיר במלאכתו דהנ' עינינו הרואות שיש חכמים גדולים בתכסיסי המלוכ' ובעניני התנהגות כלליות מדינות ואם ישאלם בענינים אחרים אין אתם עד מה. והטעם כי האומנם הוא חכם גדול אבל זה במה שהוא מענין המדינ' שע"ז נתמכ' וזה כל פרי מלאכתו לא כן הענינים אשר לאלו אינו משים על לבו ולא ידע מה להשיב. והנ' לזה נמצא שבעוה"ר רבו היום המתפרצים ומלעיבים במלאכי אלקים