דברי שאול עה"ת ומגילות שנ

הנה אחת מהם הוא כי במצרים ישראל לא לחמו לחם וד' נלחם להם במצרים אבל לעתיד ישראל ילחמו וגם בימי דוד כבר לחמו ישראל וד' היה בעוזרם והנ' כי כן ז"ש אל מוציאו ממצרים וז"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל והיינו שעד כה יאמר מה פעל אל היינו שהקב"ה לוחם עבורם אבל עוד יגדלו שהמ' בעצמם ילחמו וז"ש הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף והיינו שהם בעצמם ילחמו ועיין באלשיך על פסוק ואשר חרב גאוותיך והנ' כאן הקדים לביא קודם לארי ואח"כ כתיב כרע שכב כארי' וכלביא מי יקימנו ועיין בבעל הטורים. ולפענ"ד עפמ"ש התוס' ר"פ האיש מקדש בו ובשלוחו שלא שייך לומר לא זו אף זו בשתי תיבות סמוכים ע"ש ולפ"ז באמת הלביא עז יותר שכח בחרותו גדול' מאד והנ' כאן כתיב הן עם כלביא יקום והיינו לא זו שיקימו בבחרותם כלביא אלא אף כארי יתנשא אבל להלן כתיב כרע שכב כארי וכלביא ולכך הקדים ארי ללביא דהיינו זו ואצ"ל זו דהיינו שיקימו כארי וכלביא שיהיו חזקים ביותר

וקסמים בידם ערש"י כיון שאמר לינו פה הליל' אמרו שאין ממנו תועלת. הענין מכוון למ"ש המדרש לית חרשא מצלח בליל' והיינו שהכישוף אינו מצליח בליל' וא"כ כל שאמר לינו פה הליל' שוב אין בו תועלת דהם ידעו שכל קללתו הוא אך עפ"י כישוף

וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי ע"פ מה שנתחדש בזמנינו שמצאו לאיש שנרצח ומת ולא נודע מי הכהו ורופא מומח' אחד ראה היטב בעין הנרצח על פרגרעספרונגס גלאז ומצא צורת הרוצח נחקק עליו ומתוך זה הכיר מי רצחו והנ' כי כן נרא' לי שבלעם היה לו עין רעה ארסיי והי' כחו כי נחקק על מי שרא' אותו עינו הרע והזיקו בארס שלו ועיין ברמב"ן פרש' חקת על פסוק נחש נחושת וע"כ כאשר שת על המדבר פניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ורצה להזיקם בעינו ע"כ היה עליו רוח אלקים ועינו נהפך לטוב ולא יוכל להזיק ודו"ק

אל מוציאם ממצרים וגו' כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף וגו' וירא את ישראל שוכן לשבטיו: ודרשו חז"ל שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה הנה אמרו חז"ל מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו וכלם חזרו לקלל' חוץ מב"כ ובה"מ. להבין הדברים נרא' לפענ"ד דהנ' בלעם היה לו עין הרע וכל מה שעיניו מביט בגדולת זולתו היה מציץ עליו לרע' וגם פיו שלח ברע' לקלל. ולכך נרא' לפענ"ד שזה שפתח הקב"ה פי האתון ואח"כ כתיב ויגל ד' את עיני בלעם והיינו שהראה לו כנגד פה ועין שיש לו לרע' לעומת זה פתח פי האתון וגל' עיניו של בלעם לראות המלאך שהאתון הכירה מקודם להורות נתן בלבו שהפה שקלל יברך ועינו ירא' בטובתם והנ' העין הרע כל מה שרוא' יותר בגדולת האיש יותר ישלוט עינו לרע' והנ' הקב"ה לקח ממנו פיו והוכרח לברך שלא ברצונו כמאמרם שעקם לפיו והנ' בלעם חשב כי עוד נשאר לו העין הרע שלו והנה חשב הרשע כי הקב"ה לפעמים לא ידע מה במחשבתו וכמ"ש רש"י בפסוק מי האנשים האל' עמך וחשב בלבו אחרי כי מוכרח אני לברך אדרבא אגדיל המדור' ואצייר גדולתם וטובתם ועי"ז תשלוט בם עיני הרעה וז"ש מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה בלבו שהי' מברכם ומרב' בטובתם כדי שישלוט עינו הרע' בהם וזה לדעתי מ"ש וישא משלו והיינו כמו שהמשל הוא דרך דמיון לצייר מהם הנמשל ולפעמים מגדיל הענין במשל כדי שיובן כח הנמשל כמו כן הוא הרב' בברכ' כדי שיובן הקלל' ביותר והנ' כבר נודע מ"ש במדרש גבי רבי דר"ל התפלל עליו ואמר לו לא תיסב מן בר נש כלום ולא יסבו מינך. והענין הוא שכפי מעש' האדם לאחרים כן ימודו לו ולכך כשישראל לא הצילו באהלי חבריהם לכך לא היה יכול העין הרע לשלוט בהם ולכך כלם חזרו לקלל' חוץ מבתי כנסיות ובתי המדרשות ודו"ק היטב

והנה בתרגום ובמדרש אמרו וישת אל המדבר פניו שהסתכל בעון העגל והנ' באמת הכוזרי נתן מסוה ואמר כי רצו לעשות כבוד שוכן בתוך גויה שמתוך שהורגלו במצרים בדמותים וכמו היום שאנו עושים. בה"כ ובה"מ כמו כן היו הם מורגלים בזה וע"כ רצו שיהי' כבוד שוכן בתוך גויה ולדעתי ז"ש מה טובו אהליך יעקב והיינו ב"כ וב"מ. שזה מסוה על עון העגל ודו"ק

עוד נרא' לי בדרך רמז עפמ"ש האר"י ז"ל הובא במג"א סי' ס"ט שיש י"ב שערים למעל' וכל שבט יש לו שער ונוסח התפל' שלו וז"ש שרא' שאין פתחי אהליהם מכוונים וז"ש וירא ישראל שוכן לשבטיו והיינו שכל שבט יש לו שער בפני עצמו לכך אמר מה טובו אהליך יעקב והיינו ב"כ וב"מ ששם מתפללים כל שבט ושבט בלבד

עוד נרא' לי דהנ' עין רעה כל מה שיוכל לראות יותר כל הגוף יותר יוכל לשלוט עין הרע והנה אם אין פתחי אהליהם שווים לא היה יכול לראות כ"כ והנ' כבר אמרו בזהר ע"פ בתוך עמי אנכי יושבת שלא רצת' שתוציא מן הכלל שבפרטי יוכל לשלוט יותר מדת הדין לכך כיון שרא' שאין פתחי אהליהם שוים ומכוונים והם בכללות כמ"ש שוכן לשבטיו לכך אמר ראוי שתשר' עליהם השכינ' והבן: