דברי שאול עה"ת ומגילות שמח

שמעמיק בה יותר מבין כמה עמוק חכמת התור' וכי עד עתה לא הבין מעלת התור' כלל וזהו המליצ' הארון נושא את נושאיו והיינו שנושא עול התור' היא עוד תגדל על זה והנ' קרח טען כי כל העד' כלם קדושים א"כ לא הבין מעלת התור' וחכמת' שאם היה מבין הי' יודע מעלת משה רבינו והשגתו בתור' כמה גדל' וז"ש ומנושאי ארון היה ודו"ק היטב

וידבר ד' אל משה לאמר הבדלו מתוך העד' וגו' האיש אחד יחטא וגו' ויאמר ד' אל משה דבר וגו' הבדלו, כלם שאלו שזה נרא' כחזר' ח"ו ולפע"ד בפשיטות דלאמר היינו לאחרים וא"כ גם בתחל' אמר הקב"ה למש' ולאהרן לאמר לאחרים הבדלו מתוך העד' ואח"כ ביאר הדברים והבן הדברים

(השמט' לפ' חקת) במדרש רבה כל זה ניסיתי בחכמ' אמרתי אחכמ' והיא רחוק' ממני כתיב ויתן אלקים חכמ' לשלמ' וגו' מהו כחול וכו' אר"ל מה חול גדר לים כך הית' חכמ' גדור' לשלמ' מתלא אמרין דעת חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרה עיר פרוצ' אין חומ' איש אשר אין מעצור לרוחו. והנ' מה שאמר שהית' החכמ' גדור' לשלמה הוא משולל ביאור ומכ"ש מה שהביא המקרא עיר פרוצ' אין חומ' אין לו מובן כלל. והנרא' בזה דהנ' זה נודע כשם שהחכם אינו נקרא חכם אם לא הוציא כל מה שבכחו לדעת כמו כן לא יקרא החכם חכם כל שחוקר דבר שאין בכח שכל אנושי לחקור כמו הנמנעות שאי אפשר להשיג וכמו מה למעל' מה למטה וכדומ' שאין רשות לחקור שאם ירצ' האדם לחקור מה שאין בכחו יחלש שכלו אף מה שבכחו ניטל הימנו וכמ"ש המור'. והנ' זה שנשתבח שלמ' המלך ע"ה שברוב חכמתו אף שהי' רוצ' לעמוד על כל דבר חכמ' בכ"ז מדד שכלו מקודם אותו דבר חכמ' אם היא לפי ערך חכמתו ואם היה למעל' מכח שכלו לא רצה לחקור והנ' בהגיע לפרה אדומ' והבין שהוא למעל' מכח שכלו חוק שם לחכמתו לבלי לחקור וז"ש כל זה ניסיתי בחכמ' אבל בפר' אדומ' אמרתי אחכמ' והיא רחוק' ממני שהיא רחוק' מכח חכמת ע"כ לא רצה לחקור כלל וז"ש מה חול גדר לים אף כך הית' חכמ' גדור' לשלמ' וז"ש עיר פרוצ' אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו והיינו מי שאינו שם חק וגבול לחכמתו ומבקש לחקור במה שלא הורש' זהו משתבש מאד והוא כעיר פרוצ' אין חומ' ודו"ק

ודברתם אל הסלע לעיניהם וגו'. ויאמר משה שמעו נא המורים וגו' יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. כולם תמהו על חטא של מי מריב'. והנרא' בזה ע"פ מה שמצאתי בזהר פ' נשא בהאידרא דר' חזקי' אמר על מה שאמר ירמי' הנה לא ידעתי דבר וכי ירמי' לא היה ממלל עד עכשיו אלא מה בין דיבור לאמיר' אמיר' הוא דלא בעי לארמא קלא דבור בעי לארמא קלא ולאכרזי מילין דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האל' לאמר ותאנא כל עלמא שמעו האי דיבור ואזדעזא כל עלמא ולכך כתיב וידבר ולכך גם ירמי' אמר לא ידעתי דבר לאכרזא מלא ולאוכחא ברוח קודשא לעלמא ע"ש ודפח"ח. ובאמת שזה מסכים למ"ש חז"ל שדיבור הוא קשה. ובזה נרא' לפענ"ד מה דדרשו חז"ל משה ידבר והאלקים יעננו בקול שאין המתרגם רשאי לתרגם ולהגביה קולו יותר מהמברך ועיין ברכות ריש פרק כיצד מברכין ובתוס' שם והיינו משום דכתיב ידבר ומשמע בקול וכתיב סתם והאלקים יעננו בקול משמע ג"כ קול סתם וע"כ דאינו רשאי יותר להגביה קולו מהמברך. ובזה נרא' לפענ"ד מ"ש כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד והיינו שאף שאדבר בו בהרמת קול ומוכיח אותו בכ"ז זכור אזכרנו עוד והמו מעי עליו והנ' כאן אמר ודברתם אל הסלע הבין משה שירים קולו להוכיח אותם וע"כ צווח שמעו נא המורים אבל באמת כוונת הש"י היה שלהסלע יגביה קולו להראות לעין כל שהי' נס ודו"ק

שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים כלם תמהו מה היה החטא של מי מריב'. ולפענ"ד נרא' דהנ' מ"ש משה המן הסלע הזה נוציא לכם מים הוא תמוה דהא באמת השי"ת אמר שיתן להם מים מן הסלע. אמנם באמת משה רבינו רצה להגדיל הנס ולא יחשבו כי הסלע הזה יתן להם מים וע"ד שאמרו לא ערוד ממית וכו' וע"כ רצה לומר המן הסלע הזה נוציא לכם מים והיינו שהסלע בעצמו לא יתן להם מים רק השי"ת הוא שחידש זאת אבל מתוך הכעס שקצף עליהם שכח לומר להם הסיום וא"כ נשארו בני ישראל בטעותם שא"א שסלע יתן מים וא"כ כל שהכ' ונתן מים אז לא האמינו ישראל שהקב"ה חידש זאת וחשבו שהוא עפ"י טבע וז"ש יען לא האמנתם להקדישני ודו"ק היטב

והנה נרא' לי עוד בזה ע"פ מה שנודע מ"ש הט"ז באו"ח סי' תר"ע דהנס אי אפשר להיות בלי איזה ישות ואפיקי יהוד' כתב דזה דוקא גבי נביא אבל הקב"ה יכול לעשות מאין יש ע"ש והנ' זה שטע' משה רבינו שהקב"ה א"ל שיתן מימיו והבין שהמים שיש להסלע מצד עצמו זה די בדיבור אבל להוציא מים אח"כ חדשות לזה צריך הכא' וע"כ הכה אבל באמת הכוונה היה שיתן מימיו לחוץ והסלע בעצמותו יתן מים וא"כ ז"ש יען לא האמנתם בי להקדישני שאני יכול לברוא יש מאין ודו"ק כי קצרתי

אכלה ער מואב עיין רש"י שם אות' המדינ' קרוי ער בלשון עברי ולחיית בלשון ארמי עיין שפתי חכמים ולפענ"ד ק"ל לרש"י שכבר נודע שהתרגום לא ישנ' שמות העצמיים שבמקרא ואיך תרגם לחיית ולזה