דברי שאול עה"ת ומגילות שמז

רשעים גמורים היו בפני עצמן שהוצרכו להענש בשביל השכינות יותר היה שייך הדרש על ר"ן האנשים ראשי סנהדראות שהיו כשרים לא כן דתן ואבירם. והשבתי בזה דהנ' גם ברשעים יש מינים חלוקים יש רשע בעל תאוה אבל אינו מתכוין למרוד בד' וכמו שאמרו חז"ל לא עבדו ישראל לע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא אבל יש רשע שהוא פוקר ומין ומתכוין להכעיס לבורא והנ' קרח ועדתו היו מהכת הפוקרים ובהחבולות של אפיקורסית ולצנות פקרו בד' ובמשה ולכך נענשו בעונש הגדול הלז שנבלעו שאול חיים אבל דתן ואבירם היו רשעים עוברי עביר' לתיאבון והם לא היו ראויין לעונש כזה רק דאוי לרשע אוי לשכנו ודו"ק

כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' ויאמר משה בקר ויודע ד' וגו' זאת עשו קחו לכם מחתות וגו' והיינו דהם טענו שכל קדושת הכהנים וגדולתם הוא אך מקדושת כל הקהל וע"כ טענו מדוע תתנשאו על קהל ד' וע"ז השיב כי באמת אדרבא אתם תלוי בנו שהרי אתם אסורים לעבוד ואנחנו נצטוינו לעבוד ולכך בקר ויודע ד' את אשר לו והיינו מי הנבחר לעבודתו ודו"ק היטב

אם כמות כל האדם ימותון אלה עיין בבעל הטורים ב' כאן והשני והארץ כבגד תבל' ויושביה כמו כן ימותון ע"ש מ"ש בזה. ולפענ"ד הדבר פשוט דהנ' הלשון כמות כל אדם ימותון היינו שיהי' מית' טבעיות דהיינו אפיסת כחות זהו מיתת כל אדם שבעת שמת נחלש ואפסו כל כחותיו וז"ש והארץ כבגד תבל' והיינו כמו הבגד שאפסו כחות המחזקים הבגד ונתבלה וז"ש ויושביה כמו כן ימותון והיינו שבני אדם ג"כ ימותו באפס כחותם אבל באנשי קרח נבלעו בעודם חיים וקיימים וז"ש וירדו חיים שאול' ודו"ק היטב

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וקדשי בני ישראל לך נתתים למשח' ולבניך לחק עולם זה יהי' לך מקדש הקדשים וגו'. המעיין בכל הפרש' כאן ימצא לדעתי ענין והער' חדש' דהנ' באמת כבר נודע כי כל ענין אשר האדם מקבל מחבירו אם במתנ' יו בקבלת פרס על עבודתו אשר עובד אותו זה נחשב לנהמא דכסופא כי לעיני האדם נרא' שזה עיקר מחיותו תלוי ביד זה והוא המחי' אותו והנ' הכהנים שהיו מקבלים מישראל כ"ד מתנות כהונ' היו נראים כמקבלים מתנ' או לכל הפחות כמקבלים שכר מאת בני ישראל והקב"ה רצה שיהיו הכהנים מקודשים וחשובים ובני ישראל יכבדו אותם וחייבים לקדשם ולהדרם וע"כ נכתב כל הפרש' הזאת. והנ' באמת כל מי שמהנ' לחברו אם ע"י מתנ' או שנותן לו לעבוד באמת שזה נקרא אדון וזה עבדו ומשרתו אך זה אם עכ"פ האדון יכול לעשות בעצמו זאת אם היה רוצ' ועכ"פ ע"י אנשי ביתו וקרוביו אבל דבר שאינו יכול לעשות וגם אינו יכול לאכול והוא מוכרח לתת אותו לזה שיעבוד ויעש' ויאכל הלזה יקרא עבד ומשרת והרי הוא נכבד יותר ממנו שהוא היה רוצ' מאוד לעשותו ואינו יכול. והנ' גם בעניני העולם אם נבחר אחד לעבודת המלך אף שמקבל פרס מהעם והיינו שאנשי מדינ' נותנים להמלך מס ומזה ינתן לכל אחד מהשרים פרס הנאמר שזה השר יקרא עבדו של אנשי המדינ' והנ' כי כן היו בהכהנים שאחרי שהם עובדים עבוד' ומקבלים כ"ד מתנות כהונ' היה מקום לחשוב שהם עבדים לבני ישראל וזאת להם חלף עבודתם וע"כ אסר' התור' התרומ' לבני ישראל וכן הזרים אסורים לעבוד וכמו זר נחשבו וא"כ אין מקום לבני ישראל לחשוב כי הם עבדים להם ואדרבא הכהנים המה השרים והם מקבלים פרס מהמלך כי הקדשים והתרומות הם שייכים להקב"ה והם משלחן גבוה קא זכו וזהו ההבדל שבין כהנים ולוים שבלוים שניתן להם מעשר ראשון שמותר לזרים זה באמת רק שכר חלף עבודתם אבל הכהנים שלוחי דרחמנא הם ולא עבדי ושלוחי דישראל וז"ש בכל מקום השמר לך פן תעזוב אה הלוי כי הלוי באמת הוא עני ומקבל פרס משא"כ הכהן והמעיין בכל הפרש' כאן ימצא שהוא ענין נכבד וז"ש אני חלקם והיינו שאת' מקבל ממני כל המתנות וא"כ הוא גדול' ושרר' לא כמתנת בו"ד שחרפתם מרוב' ומתנתם מעוט' כ"א משח' לשרר' ולגדול' ודו"ק

במדרש קרח שפקח היה ומנושאי ארון היה: והוא תמוה דמה מעל' היא זו. ושמעתי מפי א"מ הגאון נ"י דאמר דהנ' בארון כתיב ולבני קהת לא נתן עגלות כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו וביאור הענין דכל מה שיש קדוש' יתיר' זה צריך עבוד' יתיר' לשאת בכתף ולזה אמר שאחרי שבקשו כהונ' אמר להם שילמדו מארון שכל שקדוש' יתיר' יש טרחא יתיר' ולזה אמר אחר שמנושאי ארון היה ועבודת הקדש עליהם ע"כ בכתף ישאו ודפח"ח. ואני אמרתי בזה דהנ' הם טענו שלמה לא ניתנ' כהונ' גדול' להם שיעבדו והנ' זה היה שייך אם כביכול היה צריך לעבודתינו וצוה שישמשו זה דוקא שייך לומר למה לא בחר בנו אבל אם כביכול א"צ לזה כלל והרי הארון היה נושא את נושאיו א"כ מה שייך להתלונן למה לא נשא הקב"ה אותם שמה זו שאל' לאלקים שלא רצה לבחור בו וז"ש מנושאי ארון היה וידע היטב שארון נשא את נושאיו א"כ איך שייך לבקש כהונ' הא הקב"ה לא רצה בו ולשאת אותו וז"ש כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו היינו שהם נשאו את נושאיהם ודו"ק

עוד נרא' לי כוונ' עמוק' דהנ' יש הבדל בין חכמת התור' לשאר חכמות שכל החכמות האדם מעמיק ומגדיל החכמ' ע"פ שכלו אבל חכמת התור' כל מה