דברי שאול עה"ת ומגילות שמב

מה הועיל הכפייה הא יש להם טענת מודעא. אך באמת נרא' דטענת מודעא הוא שהיו מוכרחים והם נבראים שיהי' להם בחיר' והנ' כבר אמרו כי בעת נתינת התור' נעקר יצה"ר מקרבם וא"כ לא היה להם בחיר' כמלאכי מרום וכמ"ש אני אמרתי אלקים אתם וגו' ולכך אז היה טוב להם הכפייה ואח"כ כשחטאו וחזר הבחיר' היה להם טענת מודעא ומעת' זה שטענו כלום כפית עלינו היינו אם אנחנו במדרג' הזאת כאשר היו ישראל בעת שכפו עליהם ההר כגיגית שלא היה להם בחיר' כלל ודו"ק והבן בדברים

ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העוש' בה מלאכ' ונכרת'. כבר כתבתי בזה דהך כי אינו משמש בד' לשונות. ולפענ"ד נרא' ע"פ מה שמצאתי בכוונת האר"י ז"ל בדפוס לבוב דף ס"ט לפרש מ"ש ואת' תדבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו והקש' מה לשון ואת' תדבר וכתב כי באמת יש בענין שביתת שבת שתי בחינות אחד למען ינוח מעבוד' אשר עמל בכל השבוע והב' לשבות לשם ד' שיהיה מורה על חידוש העולם

והנה מבואר במדרש שמשה רבינו אמר לפרעה שינוחו בשבת וע"ז נאמר ישמח משה במתנת חלקו ולזה אמר ואת' תדבר היינו שאף שאמרת השבית' כדי שימצאו מנוח לגופם אתה בעצמך תדבר אך את שבתותי תשמורו והיינו לשם ד' שיהי' אות ביני וביניה' ע"ש ודפח"ח. ולפ"ז ז"ש ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם היינו שלא תחשוב שהיא אך לתועלת גופך בלבד והנ"מ אם הוא רק למצוא מנוח לגוף א"כ אם אין רצונו לנוח ואמר אי אפשי בתקנתי הו"א דשומעין לו לזה הזהיר שלא כן הוא שתשמרו כי קודש היא לכם ולזה אמר מחלליה מות יומת. ולזה נתן טעם שהרי כל העוש' מלאכ' ונכרת' הנפש ואם לא היה רק מפני מנוחת הגוף למה יכרת הנפש ומה לו לנפש בזה וע"כ שהוא מצד קדוש' וזה נכון. ובזה נרא' מ"ש ושמרו בני ישראל את השבת וגו' כי ששת ימים עשה די את השמים וגו' והיינו שיהי' השמיר' לא למנוחת הגוף רק לדעת שיש חידוש העולם והקב"ה שבת בו ודו"ק. ובזה שתקנו ישמח משה במתנת חלקו וגו' כליל תפארת בראשו נתת לו והיינו שמשה בחר מצד מנוחת הגוף אבל אתה נתת לו כליל תפארת כמ"ש האר"י כי הוא בחינת תפארת מלכות ודו"ק

אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' לפניך וחנותי את אשר אחון ופירש"י אעפ"י שאינו כדאי רק מתנת חנם. ולפענ"ד נרא' ע"פ מה שהוגד לי בשם ההפלא' ואולי נכתב בספרו במה שתקנו אל הורית לנו לומר שלש עשר' מדות. וביאר הוא דהנ' אמרו בר"ה שהקב"ה נתעטף כש"ץ ואמר יעשו כן ואני מוחל להם והקשו כולם מה לשון יעשו וביאר המהר"ם שיף דאינו סגי באמיר' רק שיעשו כן כאמרם הדבק במדותיו מה הוא רחום וכו'. וע"ז אמר ההפלא' שמוכרח שסגי באמיר' לבד שהרי המד' הראשונ' מתחלת מאל שכ"כ בתוס' ר"ה שנמנ' מאל והרי זה אי אפשר לעשות כן וע"כ שסגי באמיר' וז"ש אל היינו המד' של אל הורית לנו לומר שלש עשר' ודפח"ח וז"ש אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' לפניך והנ' זה אי אפשר שתעש' כן וע"כ וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי ודו"ק

בענין המסוה נרא' לפענ"ד לפי שאמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו וא"כ חשבוהו לאיש כמו שאר כל איש וע"כ עשו העגל לכך נתן ד' מסוה על פניו שיכירו ישראל כי נבדל הוא משאר אנשים וקרן אור פניו ונתייראו לגשת אליו א"כ לא יבואו עוד לכלל טעות ודו"ק

(השמטה לפ' אמור) במדרש רבה אמור אל הכהנים ואמרת במלאכים נאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין העליונים שאין בהם יצה"ר במאמר אחד יש די אבל התחתונים שיש בהם יצה"ר בשתי אמירות והלואי יעמוד הכוונ' לדעתי דהנ' באמת מה שמזהירין האדם לשמור ולעשות כל דברי התור' נאמר בתור' אם תשמעו ואם לא תשמעו זהו שתי אמירות שנכתב הברכ' והקלל' וז"ש במלאכים א"צ רק אמיר' אחת שאין בהם יצה"ר וכל ששומעים מפי הקב"ה האמיר' די אבל תחתונים שיש בהם יצה"ר יש להם שתי אמירות והלואי שיעמוד וישמור המצוה ודו"ק

במדרש ע"פ אמור אל הכהנים הה"ד יראת ד' טהור' מירא' שנתיירא אהרן לפני המקום זכה שניתן לו הפרש' הזאת שאינ' זזה ממנו ומבניו עד עולם ואיזה זו פרשת המת. הדברים סתומים. ולבאר הדברים נרא' לתת טעם מה שהחמיר' תור' בטומאת המת יותר משאר טומאות בע"ח וגם מה שהחמיר' תור' על הכהן ואסרו אף שיהי' מאהיל על המת והנרא' ע"פ מ"ש העקיד' בביאור המאמר אשריכם ישראל כשהן עולים עולים עד לרקיע וכשהן יורדין יורדין עד לעפר וביאור הדברים דלכאור' לא שייך לשון אשריכם על כשהן יורדין אך ביאור הדבר ע"פ מה שנודע דיש דצח"מ והמדבר גדול שבכלם והכלל כל מי שצורתו חלוש' החומר יותר שלם והאדם שצורתו חשוב' ביותר החומר חלוש מאד והיהודים לעומת האומות ג"כ הם בדמות צור' לגבי חומר וכל שצורת היהודים יותר נכבד חומרם יותר חלוש ולפ"ז זה שאמר אשריכם שאם יורדים