דברי שאול עה"ת ומגילות לד

להם מנין שמה שהוא אמוד לפי הכמות באיכות יעלה להרבה ממה שהפה יכול לדבר ודו"ק היטב

ויאמר אברם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. במדרש רבה פרשה מ"ד סי' יו"ד אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי שאני הולך ערירי והדבר יפלא דאיך מצאו זאת מרומז בכתוב ועיין יפ"ת שנדחק. ולפענ"ד הכוונה דהנה לכאורה יפלא על ראש המאמינים אברהם אבינו ע"ה שידבר כדברים האלה שהקב"ה מבטיח לו שכרך הרבה מאוד והוא יענהו מה תתן לי כאילו אינו רוצה ח"ו בהטובות שנתן לו אם אין לו בן וע"כ נראה דאברהם חשב בלבו בלי ספק כי אם אין הקב"ה נותן לו בן בלי ספק אין זה רעה חלילה ותהי להיפך כי טוב' גדול' יחשב כי באם הוולדות יהי' רשעים טוב לי שלא אוליד מאשר אלד לבהלה ולכך שאל להקב"ה לא כמתרעם רק מה תתן לי לאיזה צורך ואנכי הולך ערירי אני מסכים שאלך ערירי מתוליד בנים רשעים וא"כ למה לי חיל וכסף וזהב אם יהי' לי בנים כשרים אני מניח יתרי לעוללי לא כן עכשיו כי אף אם אוליד אולי יהי' בני רשעים כ"א לא כן לא ימנע ד' טוב ממני וע"כ שאינו טוב לפני וא"כ למה לי כל זאת ולי אין בהם חפץ

עגלה משולשת עיין רש"י שפירש ב' עגלים וכ"כ האונקלוס אבל האבן עזרא פירש בת ג' שנים והרמב"ן השיגו. ולפענ"ד דמשנתינו היא זו ריש פ"ה ממסכת פרה דשלישית היינו בת ג' שנים וכאן כתיב עגלה משולשת משמע שעגלה אחת היא משולשת דהיינו שיש בה ג' דברים וכמ"ש הר"ש והתוס' יו"ט שם דהיינו בת ג' שנים ומ"ש הרמב"ן דעגלה אינו רק בת שתים יש לומר דזה דוקא היכא דכתיב עגלה או עגל אבל היכא דכתיב מפורש משולשת ע"כ היא בת ג' שנים. שוב ראיתי במזרחי שהקשה על רש"י אף דמשולשת היא שם התואר לא שם המספר וגם שם עגלה הוא שם המין ולא יפול עליו שם המספר מכל מקום נטה רש"י אחר הדרש ע"ש והנה ת"ל כוונתי לדעת הגדול המזרחי אלא שלא הביא דברי המשנה בפרה שכפי הנראה גם שם כוונו לסברת המזרחי ודו"ק. ועכ"פ האבן עזרא לדרכו הולך עפ"י עומק פשוטו של מקרא והבן

והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. הכוונה לפענ"ד כי אברהם חשב שמה שהבטיח לו השי"ת זרע הוא לא בתורת שכר על מעשיו הטובים רק בתורת חסד וצדקה והבדל גדול יש בין מי שמבטיח לו לחברו בתורת חיוב שחברו יוכל לתבעו אבל מי שמבטיח שיוותר לו דבר ויתן לו קנין במתנ' לא מהני ואברה' בענותונתו חשב כי זה רק בתורת צדקה ולכך חשב לו לצדקה אבל יעקב אבינו אמר ד' האומר אלי וחשב אמירת השי"ת להבטחה גמורה ודרך חיוב. וזה לדעתי מ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם דהיינו שלאברהם מחשב הכל לחסד אבל יעקב כבר היה לו זכות אבות וחושב הכל לחיוב וז"ב. והנה הענין שהוציאו הקב"ה לחוץ הוא כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכיון שראה שאברהם מייאש עצמו מן הבנים ולא התעורר לתפלה, וע"כ הראה לו שכה יהי' זרעו וא"כ לא יתייאש עצמו ויתפלל. ומזה נראה שהוציאו מ"ש במדרש שאברהם אמר אם אוליד בנים להכעיסך מוטב לי שלא אוליד והיינו מדחזינן שהקב"ה טרח להוציאו החוצה וכדרשתם צא מאצטגנוניתך וע"כ שאברהם כבר נתייאש מן הרחמים וע"כ אמרו שהי' בשביל שחשב שיוליד בנים שאינם מהוגנים וע"כ הראהו שיוליד בנים וכדי שיתפלל ודו"ק

ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו'. כבר כתב הרמב"ן כי אברהם אבינו שהביא אשתו לידי מכשול והי' לו לבטוח בד' שיציל אותו ע"ש ובאמת שיש להפליא על אברהם ראש המאמינים וביותר על מה שאמר למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך ואית נדיבתו המפורסם ואיך יעשה סחורה באשתו. אך נראה כי כוונתו היה לשם שמים כי לאשר כל מגמתו היה אך לקרא בשם ד' הנה לרוב ענותנותו חשש אולי אינו ראוי לנס והי' כי יבא מצרימה ויקחו אשתו לפרעה הנה יתחלל שם שמים על ידו כי יאמרו איה נא אלהיו אשר מוסר נפשו עליו וכבר אמרו כל המוסר עצמו לעשות לו נס אין עושין לו נס וע"כ הערים לעשות תחבולה שלא יתחלל שם שמים לאמור אחותי ואדרבה יקבל טובות עבורה והנס כאשר יבא יהי' לו לפליטה גדולה ויתפרסם אלקותו יתברך וע"כ לא גילה לפרעה טעמו שאז יתחלל שם שמים שמורה שגם הוא מסופק חלילה ביכולתו לעשות לו נס כזה אבל אבימלך שהי' כשר וצנוע יותר ונתגלה אליו אלקים לו אמר האמת כי עשה זאת בערמה כנלפענ"ד. וזה נרא' במה שאמר למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך והיינו שמה שייטב לי בעבורך שאקבל מתנות חלילה לי מן הדבר הרע הזה לעשות סחורה. כי אם וחיתה נפשי בגללך שהנפש החיה בדרך אשר סללה לו דרך הקודש יקרא לה לקרוא בשם ד' ולזה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת והיינו שא"ל אבימלך שהבנתי כוונתך וכוונת בעלך שתהי' לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת שתוכל לקדש שם שמים ברבים והבן הדברים

התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו'. הכוונ' לדעתי דהנה הרמב"ן בפרשת נצבים כתב על פסוק ומל ד' את לבבך כי מילת הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה לרע מצד טבעו כמו שהי' קודם חטאו של אדם הראשון שלא היה אדם מצד