דברי שאול עה"ת ומגילות לג

אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. לפענ"ד נראה דהנה כבר נודע מ"ש ביומא סוף פ"ג בשמך יקראוך ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו והנ' אברהם ראש המאמינים הוא ידע היטב כי כל מה שנקצב לו מפי המקום לא יעדיף כשירבה ולא יגרע דבר ולפ"ז ז"ש הרימותי ידי אל ד' כענין שנאמר וירם יד במלך דהיינו התרסה נגד המלך וגם כאן אמר דזה היה התרס' נגד ד' הרימותי ידי אל ד' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך לזה נתן טעם שלא תאמר אני העשרתי את אברם והיינו דעושר נקרא ריבוי כדאמרו במדרש ששפך תפילת בעושר ולפ"ז זה שאמר שאיך שייך שאתה תעשירנו והיינו יותר מהראוי וזה אי אפשר דא"א שלא יהי' יותר כפי מה שנקצב לו מהבורא יתברך אף כמלא נימא ודו"ק

הרימותי ידי אל ד' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. הכוונ' ע"פ מ"ש העקידה פ' וישב שהדברים הכוללים לא יכריחו את הפרטים שאף שאברהם היה צריך להיות עשיר לא יוכרח הפרט שיהי' ע"י מלך סדום ולזה כשרצה לתת לו הרכוש אמר שבזה נקרא מרים יד נגד ד' כי בזה נראה שהוכרח להתעשר ויהי' הרימותי ידי כמו וירם יד במלך שהוא ענין מרד וזה נראה מ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום שאף שבכללי הוצרך לחיות בכל זה הפרטים אין הכרח שיהי' בסבה זו או זו ודו"ק

אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד נראה לפענ"ד דאמר לו שכל מה שמגיע לו בעוה"ז הוא אך למען לא יהי' לו טרדא ויהי' לו מנוחת נפש לעבודת הבורא כדרך שכתב הרמב"ם דכל יעודי העולם הזה הם רק בשביל זה אבל השכר לא ינוכה לו וזה שאמר אנכי מגן לך אבל שכרך הרבה מאוד ולא ינוכה לך כלל בזה והבן

והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. כבר כתבתי בזה כמה פעמים וכעת נראה דהנה אברהם אבינו בענות רוחו לא חשב כלל שזכותו יוכל להועיל לו כלל וע"כ שא"ל במה אדע ופירש"י באיזה זכות והנה הרמב"ן בשער הגמול כתב כי האדם. אף שאין לו זכות אם מאמין בד' ובוטח בו זה גופא זכות לו וזה שאמר והאמין בד' ויחשבה לו צדקה היינו שאברהם חשב להקב"ה לצדקה על שכר האמונה בלבד ודו"ק

והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. ולפענ"ד הכוונה דהנה כעת אחר שחקר אברהם בשכלו והמציא אמונת האלקית ומכ"ש לאחר שנגלה עלינו זהר שביב תורתינו הקדושה אז מי שאינו מאמין באלקים חיים הוא הנקרא אפיקורס ומין ואין לו חלק לעולם הבא אבל אברהם אבינו הוא המציא האמונה הלז ואם הוא לא היה רוצה להאמין לא היה עליו אשם כל כך ומכ"ש אם לא היה יכול להבין דרכי השי"ת כי רם ונשגב הוא לא היה עליו אשם כל כך לא כן עתה אף אם לא נשיג בשכלינו כל עניני הבורא כמו קושית צדיק ורע לו רשע וטוב לו בכ"ז מחוייבים אנו להאמין בכל לב ע"ז אבל אברהם לא היה מחויב להאמין וא"כ אז י"ל ואנכי הולך ערירי והשי"ת אמר לו צא מאצטגנינותך והאמין בד' על כן חשב לו הקב"ה לאברהם לצדקה ודו"ק

הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך. הכוונה לדעתי ע"ד מ"ש לכי ומעטי את עצמך וכו' צדיקים יקראו על שמך שמואל הקטן דוד הקטן והכוונ' ע"ד מה שעינינו רואות הלבנה קטנה וגם הכוכבים נראים קטנים ובאמת הלבנה עולם גדול וגם הכוכבים גדולים מאד ותחת כוכב אחד העולם עומד א"כ עיקר קטנותו היא אך למראית עין מלמטה למעלה אבל אם נביט מלמעלה למטה שם הם גדולים מאד וכמו כן הצדיקים בעולם הזה נראים כשפלים וגופם הם קטנים אבל ברוחנית הם גדולים מאד וז"ש לכי ומעטי את עצמך היינו לא שהם קטנים בעצם רק שא"ל ללבנה שתמעט עצמה ותצמצם עצמה וזה שכתוב הבט נא השמימה והיינו כדרשתם ז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה ואם תביט מלמעלה למטה תראה כי גבהו מאד וזה שאמר כה יהיה זרעך בבחינה זו יהי' זרעך גבוהים בשמי מעל ועל הארץ הם קטנים ודו"ק. וגם לפמ"ש בעקידה פ' וישלח בביאור המעשה דשבטי יה ושם ממשיל להאילן אשר הצדיקים שרשם מלמעלה יעו"ש וגם כאן נוכל לכוין זאת ע"ש ותמצא

הבט נא השמימה וספור הככבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך וכבר כתבתי בזה וכעת נראה לי עפ"י מה שעינינו הרואות בעיירות גדולות בתים הרבה אשר לפי ראות למראית עין מבחוץ אינם גדולות כל כך אבל אם ימודו בפנים ארכן ורחבן ויש בהם שניים ושלישים תגדל הבית בכמות ובאיכות מאד והנה גם הכוכבים כפי גודל המרחק שבין השמים לארץ יראה הככב קטן והתוכנים ספרו אותם ומצאו אלף וכ"ב ואף שמצאו אח"כ יותר עכ"פ נראה שיש להם מספר אבל באמת כבר אמרו דעל כוכב חחד עומד העולם ואם קטן הוא בעינינו אם ימדו מלמעלה גדולים הם מאד בכמות ואף כי באיכות שהם בעלי מדע ולזה אמר הבט נא השמימה וספור הככבים והיינו שהוציאו מתחת כפת הרקיע והביט מלמעלה למטה וראה אורכם ואיכותם וגדלותם יאמר לו שכה יהיה זרעך על בחינה זו שאם למראה עינים יראה אדם בדמות קטן והוא עולם קטן ובצדיק אחד העולם עומד והוא גדול באיכותו מאד ולכך אמרו דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין