דברי שאול עה"ת ומגילות שלט

הרימותי ידי אל ד' ותרגם אונקלוס ארימותי ידוי בצלו וביצחק אמרו שידו שטוח' בתפל' ומשה רבינו אמר כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ד' ולמה אנו אין עושין כן וגם אמרו שרבא פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי' מריה וכ"כ הרמב"ם ויהיו ידיו כפותין על לבו כעבד לפני רבו וע"ש שנדחק בזה. ולפענ"ד נרא' דהנ' כבר אמרו בשבת דף פ"ט שא"ל הקב"ה למשה היה לך לעזרני ומצינו שהצדיקים כביכול מוסיפים כח בפמליא של מעל' ולפ"ז נרא' לי דזה היה הרמז במה שפירשו כפיהם למטל' להורות שבכח זכותם וצדקתם כביכול מוסיפים כח בפמלי' ש"מ וא"כ זה באבות הקדושים ומשה רבינו ע"ה שידעו שכחם רב ונלבב. ולזה אמר כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל והיינו שזכותו הושיע' להם ולכך כתב בפרקי דר"א שכל ישראל כשראו שפירש משה ידיו היו הם ג"כ פורשים כפיהם והיינו שהיו מהמסייעים לדבר מצוה והכינו לבבם לד' שזכות משה הושיע' להם אבל אח"כ שנתקטנו הדורות החזיק רבא לעצמו כקטן ולא פירש כפיו רק פכר ידיה כאילו אין בכחו לעשות כלום וכעבדא קמיה מריה וא"כ זה שאנן יתמי דיתמי נוהגין כרבא וז"ב. ומעת' זה שאמר' כיון שראת' שידו שטוח' בתפל' הבינ' שאדם גדול הוא דאל"כ לא פרש ידיו לד'. ולפענ"ד נרא' עוד טעם מה שידיו כפותין לפי שבזמן הגול' אנו מכונים בשם אסירי התקוה ולכך מרמז בזה שידיו כפותין ימין על שמאל משא"כ באבות הקדושים ומש' רבינו ע"ה וגם בזמן שבהמ"ק קיים שלא היינו צריכין להיות ידינו כפותים וגם נרא' רמז מה שאמר כעבדא קמי' מרי' דהיינו לרמז שבזמן שהמקדש קיים היה השפע ברכ' והצלח' היו האומות ינקו מתמצית ההשפע' ומשחרב הבהמ"ק אנחנו יונקים תמצית ההשפע' מאתם וכמ"ש הספרים. והנ' לפענ"ד הדבר דומ' למי שעוש' סעוד' שהבנים ישבו על השלחן ועבדים עומדים מבחוץ כמו כן בעבדותינו אנחנו נדמינו לעבדא קמי' מרי' ולכך ידינו כפותין דזה מור' על פסוקת ההצלח' שהצלח' הזמנית בכתוב מכונ' בשם יד כמו יד חרוצים כחי ועוצם ידי וכדומ' ולכך פכר ידיה משא"כ אבות הקדושים ידם רמה והם הם השואבים ממעייני ההצלח' והברכ' ומהם מריקים לכל העולם ולכך הבינ' שאדם גדול הוא שהוא הוא השולח ידו להריק ההצלח' וממנו ישאבון כל העם ודו"ק היטב כי הדברים שמחים לפענ"ד. ואמרו במדרש דכשהאדם נולד ידיו פרושות כאלו רוצ' לבלוע כל העולם כולו אבל כשמת ידיו שטוחות שאינו לוקח כלום ונשאר הכל וזה מסכים למ"ש

ויקח אשה ושמה קטור' במדרש שחזר ולקח' לאחר שגרש'. הנה בגוים אין דין גירושין נוהג רק שמגרשים זה את זה ונפרדו איש מעל אחיו וכמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ומקורו בירושלמי פ"ק דקידושין ה"א ולכך כששלח להגר מעל פניו זו היו הגירושין וזה שאמר' גרש את האמ' הזאת ובזה כתבתי מ"ש רבינו חננאל שאברהם גרש את שרה קודם שבא למצרים והובא בבחיי וקש' הא אין גירושין לב"נ רק שיפרדו והרי לא נתפרדו אבל לפענ"ד במה שצוה לומר אחי הוא והוא גם הוא אמר אחותי היא זה הוה כפירוד ודו"ק היטב וכמו בעבד דאמרו ביתא דבית פלן ודו"ק היטב

(השמטה לפרשת בא) ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו. ובתרגום מבוכרא דפרעה דעתיד למיתב על כורסי מלכותי' והוא לכאור' תמוה דמשמע דפרע' היה לו בן בכור והרי המהרי"ל הביא מדרש על פסוק לא יכבה בליל' נרה דבתיה בת פרעה היא בכור' והית' צריכה למות ורק בשביל שעשת' טוב' עם משה רבינו ע"כ לא יכב' בליל' נרה ומזה למד המהרי"ל דנקב' בכור' צריכ' להתענות וכן קי"ל סי' ת"ע באו"ח וכאן מבואר דהבן של פרעה הוא בכור. ולולא דבריו הקדושים של המהרי"ל הייתי אומר אדרב' נקב' בכור' א"צ להתענות ובתיה הית' בכור' ורק דמבואר במדרש דבית שאין שם בכור הגדול שבבית מת ולכך הבכור של פרעה היושב על כסאו והוא הגדול שבבית והוא היה מת דהוה כאלו אין בכור בבית ולכך גם פרעה ביקש על עצמו וברכתם גם אותי שהיה בכור כמ"ש רש"י וגם כיון שהי' גדול הבית אך דברי מהרי"ל צ"ע ואולי יפרש מהרי"ל דבכור פרע' לאו דוקא רק דבכור פרעה היינו השר שבבית כמו שכתוב אף אני בכור אתנהו דבכור היינו שרר' והיינו מי שהוא גדול בבית ובתיה הית' ניצלת לפי שגדל' את משה ודו"ק

גם אתה תתן בידינו. עיין רמב"ן שכתב כי לא עלה על דעת מש"ר לקחת מעמו. וצ"ע דהא בע"ז דף כ"ג מקשה מהך קרא ומשמע דרצה להקריב ממש וצע"ג

במדרש תנחומא שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו על שלא קבלו מרות של הקב"ה ע"ש. לכאור' הוציא הכתוב מפשוטו ולפענ"ד הכוונה דהנה פירש"י בפרש' וילך על כתוב העידותי בכם את השמים שמא שינו מדותם שלא להאיר ביום וגם בחוה"ל האריך במשל נמרץ שהמלך צוה לשריו שיוליכו על כתיפו בן המלך ובאופן שגם הוא ישמור להם חוק שהבטיחם ואמרו לו עבדיו שאם לא תשמור הבטחתך גם אנחנו לא נשמור הבטחתינו והנ' יום וליל' חוק נתן להם שלא ישנו את תפקידם להאיר לאדם והיינו כשישמור האדם מה שמופקד ולזה קשה להמדרש איך שלח חשך ויחשיך לזה אמר ולא מרו את דברו שהיינו לפי שהם לא קבלו מרות של הקב"ה לכך הפרו גם הם חוקם ודו"ק: