דברי שאול עה"ת ומגילות שלח

שכרן מה הוא עתיד לתת להם לעתיד לבא ונפשן שבע' והם ישינים לפענ"ד הכוונה ע"ד מה שראיתי בסידורו של שבת ח"א שורש ראשון ענף ב' בשם הגאון החסיד אבד"ק אפטא זצ"ל שאמר שמה שאמר במדרש ע"פ זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב אמר הקב"ה למשה לך אמור לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי להם כבר קיימתי לבניהם זה הי' כדמות עילה שהקב"ה מצא שירצה משה רבינו למות שהרי הוא צריך לקיים שליחות של הקב"ה שהקב"ה שולחו להאבות שיאמר להם זאת ולקיים מצוה מסר משה רבינו נפשו וגופו וע"כ רצה למות ודפח"ח: והוא הוסיף שלפי שהקב"ה צוהו שיכתוב בתור' וימת משה והי' הס"ת חסר א"כ שוב מסר נפשו וכתב וימת משה כדי שיתרצה למות כי אין הקב"ה גוזר מיתה על הצדיק עד שיתרצה בעצמו ע"ש ודפח"ח

ולפ"ז נראה לפענ"ד בכל הצדיקים שהקב"ה קשה עליו לגזור מית' עד שיתרצו והצדיקים במה יתרצו ללכת שם אחרי ששם כבר לא יקיימו המצות ע"כ הקב"ה מראה להם שכרם שעתיד ליתן להם וא"כ הרי בזה גופא מקיימין רצון הבורא שהרי הקב"ה רוצה בטובתן ושכרן שנ צדיקים והוא מוכן ומתוקן להם וא"כ בזה גופא יתרצו כדי להשלים רצונו של הבורא יתברך: וז"ש שמראה להם בעוה"ז מתן שכרן מה הוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא וא"כ עי"ז נפשם שבעה והם ישינים

עוד נרא' לפענ"ד בענין הזה ועוד נוסיף עליו מה שאמר במדרש שם אח"כ אר"א משל למלך שעשה סעודה וזימן אורחים והראה להם מה שהם אוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעוה"ז מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא והם ישינים והדברים צריכין ביאור דמה מתן שכרן ומאי מה שעתיד ליתן להם. והיפ"ת כתב כי לעתיד לבא היינו לאחר התחיה ובעקבותיו נלך בהקדם מה ששמעתי בשם הרב המגיד מדובנא ז"ל במה שאנו מבקשים ונזכה ונחי' ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח וכמה אמוראים אמרו ייתי ולא אחמיני' ואמר הוא ע"פ משל שנגיד אחד עשה משתה וביקש עשירים ועניים והנה קרה שעשיר אחד קדם לבא ובבואו ועוד לא התקבצו אנשים אל המשת' א"ל הנגיד שילך לחדר אחד וישן על המטה כבודה ובהתקבץ אנשי הקרואים יעוררו אותו והנה עני אחד קדם ג"כ לבא וכשמעו זאת הלך גם הוא לישן באיזה מקום ונרדם וישן והניחו לישן אותו והקיץ ונפשו ריקה ולעשיר הקיצו בבוא זמן המשתה כמו כן האמוראים שבטחו בצדקתם שבודאי יעיררו אותם ע"כ אמרו דייתי ולא אחמיניה ולמה להם כל הצרות אשר ישמעו אבל אנו מבקשים ונזכה ונחיה כי פן לא נזכה שיעוררו אותנו. והנה זהו כעין הלציי אמנם לפענ"ד במדרש הזה מבואר זאת דהנה באמת עיקר התשלום גמול הוא לאחר התחי' והנה הקב"ה יודע כי יתמשך הרבה הגלות ולמען לא יהיו עיני הצדיקים כלות ומייחלות לאמר מתי נעורר מעפר ונזכה לשמוח במתן שכרינו ע"כ הקב"ה מראה להם בעת מיתתם מה שעתיד ליתן להם לעתיד לבא דהיינו בזמן התחיי' ונפשם שבע' והם ישינים כמשפט העשיר שישן בבטח שיקיצו אותו לעת המשת' וז"ש במשל למלך שזימן אורחים על המשת' והרא' להם מה שהם אוכלים ושותים ונפשם שבעה וישנים להם: ולכאור' המשל לא יתכן כלל שכיון שעשה משתה להם איך ישנו ולא יאכלו כי בכך יטרח. ולפמ"ש אתי שפיר שזימן את האורחים והנה לא להם לבדם עשה משתה כי גם לבני עירו והנה האורחים קדמו לבא ע"כ מרא' להם מה שהם אוכלים ונפשם שבעה וישנו עד עת שיבואו כלם ויקיצו אותם כמו כן נפש הצדיקים שבע' וישינים ובזה דומה המשל לנמשל והיפ"ת הקש' דבמשל משמע שהשינה מונעת מהם המאכל ואילו בנמשל מה שנפשם שבעה זה גופא מה שיקבלו שכרם: ולפמ"ש אתי שפיר דמתן שכרם לעתיד לבא זה עיקר שכר ולכך ישנים עד יקיצו ישיני עפר ועיין מה שהביא המדרש מה שנזדמן להני שלשה בעת המיתה שלשה פסוקים ויש לכוין במ"ש בדרך השני אמנם לפי דרך הראשון בודאי אתי שפיר שעי"ז רצו למות. וזהו מ"ש בן עזאי יקר בעיני ד' המותה לחסידיו ואימתי הקב"ה מראה להם מה שמתוקן להם סמוך למיתתן והוא משולל ביאור. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר נודע שדרשו על יקר בעיני ד' המותה לחסידיו שקשה בעיני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים אם לא שירצו בפיהם כמ"ש יעקב ושכבתי עם אבותי ולכך אמר שבזה יתרצו אל אדוניהם שמראה להם מתן שכרן המתוקן להם והקב"ה חפץ להשתעשע בהם וא"כ אך בזה ירצו להשלים חפץ הבורא יתברך כנלפענ"ד שכמעט קרוב לאמת הוא

או יאמר ע"פ מה שאמרו במדרש רבה פ' ברכה שטען משה רבינו (שכתוב בתורה ביומו תתן שכרו ולמה לא יתן לו שכרו בעוה"ז וכן הקשו המפרשים על הא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והא כתיב ביומו תתן שכרו והנה כ"ז שהאדם חי ויוכל לתהות על הראשונות אי אפשר לשלם שכרו והוה כלא נגמר הפעולה אבל קודם מותו הוה כמכוש האחרון וע"ז כתב המדרש שהקב"ה מראה להם שכרם שעתיד ליתן להם ומזה נפשם שבעה וישינים וזה עצמו קיבול שכרם ודו"ק

ותשא רבקה את עיניה במדרש רבה ראתה שידו שטוח בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו ביאור המאמר לפענ"ד עפ"י מ"ש בספר באר שבע בדפוס פפד"מ דף פ"ט על מה שמצינו שהאבות היו פורשין ידיהם למעלה בעת התפלה וכמ"ש אברהם