דברי שאול עה"ת ומגילות שלז

אדוניך והוא סתום וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' עפמ"ש המי נפתוח בהקדמתו להבדיל בין דיבור לאמירה שדיבור אינו התחל' להדיבור עצמו ואמיר' הוא לנוכח מי שמדבר עמו ע"ש ואני מוסיף דדיבור הוא בכללות ולא בפרטות ובפרטות יתכן לשון אמירה והנה באמת נודע קושית הרמב"ם דאיך שייך שבת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני והא הוה ענין בחירה ע"ש וגם כאן קש' היאך שייך מד' יצא הדבר. אמנם באמת דיבור אינו אמירה ברורה ורק בכללות שתהי' אשה לבן אדוניך ולא ביאר למי מהבנים כי אברהם הי' לו בן ישמעאל ובני פלגשים ושפיר דיבר ד' בכללות שתהי' אשה לבן אדוניך אבל ליצחק לא ביאר ונמצא שיצחק הי' לו הבחיר' ודו"ק ועיין רש"י אשר דיבר לי היינו עליו ולצרכו ויתכן עפ"ז דדיבור אינו לנוכח רק דיבר עליו לצרכו ודו"ק

אנכי בדרך נחני ד'. עיין מנחת יהוד' שהביא בשם חומש הספרדי שכתוב ואנכי וה"פ ואנכי בכלל צדיק וחסיד ולכך יש בו נגינת רביע כלומר שאינו סמוך לתיבה שלאחריו עכ"ל והוא פלא שיהי' ו' מה שבכל החומשים שלפנינו אינו כתוב

אנכי בדרך נחני ד' בית אחי אדוני עיין רש"י בדרך היינו הדרך הישר והפשוט. עיין בהקדמת התוס' יו"ט לספרו אורחת חיים שהאריך שם בפסוק הלז והנה במדרש אמרו מכאן שקפצה לו הארץ ולפענ"ד נרא' הכוונ' דהנה במדינת הגר אשר הרים סביב לה וכשאדם רוצה לעבור ממקום למקום הוא צריך לסבב הרבה כדי שלא יצטרך לקפץ הרים וגבעות אבל האיש הבקי בדרך ורוצה לקצר דרכו יכול לעבור ע"פ ההרים ואז לא יצטרך לעבור דרך ארוך אמנם להדרך הלז לא יוכל לבא כי עם בדרך עקלתון לדלג על ההרים אבל כאן שקפצה לו הארץ א"כ היא עבר בדרך מישור ובכ"ז בא בקצרה וז"ש אנכי בדרך היינו בדרך הפשוט והישר ומכל מקום באתי לבית אחי אדוני ומכאן מוכיח שקפצה לו הארץ עוד נראה לי דהנה מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ ולפ"ז האדם שנוסע בדרך לא ידע אם מד' הוא ואולי ד' אינו חפץ בזה כלל אבל כאן שקפצ' לו הארץ פה ע"כ שד' נחהו באותו הדרך ז"ש אנכי בדרך היינו שזהו ע"כ הדרך הישר שהרי נחני ד' בית אחי אדוני ודו"ק

ולרבקה אח ושמו לבן דרשו במדרש שהי' מלובן ברשע הכוונ' לפענ"ד דהנה כתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ראינו דהלבן הוא ענין חשיבות וכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבינים וקאי על מצות ומע"ט והנה יש שתי מיני רשעים יש רשע שהוא רשע בגלוי ויש רשע שמתעטף בחשיבות ומראה טלפיו כחזיר שכשר הוא והוא יוכל להיות רמאי וזה הי' לבן הרמאי שהי' מעטף עצמו בלבינים וז"ש מלובן ברשע ודו"ק

אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי במדרש הובא ברש"י אלי כתיב מלמד שהי' לו בת ומחזר להשיא' ליצחק. והיא תימה מדוע כתיב כאן ולא כתיב באמיר' שאמר לאברהם אלי וכבר כתבתי בזה וכעת נראה דהנה יש עוד שינוי בין אמירת אברהם לאליעזר שהוא אמר אל ארצי ואל מולדתי אלך ואליעזר בסיפורו אמר אל בית אבי תלך ואל משפחתי ועיין רמב"ן ובמדרש. ולפענ"ד נרא' דהנה באמת כשאמר לו אל ארצי ואל מולדתי הנה אם אינו מבית אביו וממשפחתו באמת שייך לומר אולי לא תאבה האש' ללכת אחרי דמי מכיר לאברהם שגר בארץ נכריה והי' מובדל מהעמים וא"כ מי ומי ירצ' לעקור דירתו ומשכנו ושפיר שאל אליעזר אולי לא תאבה האשה אבל לאחר שראה אליעזר שאברהם כיון אל ארצו ואל מולדתו למשפחת אביו ועיין רמב"ן ומדרש וא"כ מה זו שאלה אולי לא תלך דהא משפחתו ובית אביו ידעו והכירו את אברהם ואת גדלו ומי לא ירצה להתחתן עמו וע"כ שאליעזר נתכוין אולי לא ירצו להתחתן כדי שישיא בתו ולכך כתיב כאן אלי ודו"ק: וע"ד תורני נרא' דהנה כבר הבאתי קושית המקנ' בסימן ל"ה בק"א כיון דאברהם שלח לאליעזר ויצחק לא א"ל ע"כ שיצחק עשה שליח לאברהם ואברהם לאליעזר והרי מילי לא ממסרי לשליח וכבר כתבתי בזה ליישב. אך כעת נרא' דכל הטעם הוא דאולי לא תרצה לקדש עצמה והו"ל מילי גרידא וזה שייך במי ששולח לקדש אשה מיוחדת אבל כאן ששלח סתם לקדש לו אשה מארצו ומולדתו וא"כ עכ"פ בלי ספק אחת תתרצה להתקדש לו ושוב לא הוה מילי גרידא ולפ"ז זהו באמירת אברהם שא"ל שילך לארצו ולמולדתו ובלי ספק ימצא הרבה וגם אליעזר לא נסתפק רק שמא לא תרצה ללכת אחריו ושאל ההשב אשיב את בנך שמה והיינו שבין כך ובין כך בודא ימצא אשה שתתקדש רק אם ישיב בנו שמה א"כ שפיר הוה שליחות אבל אח"כ כשאמר לבית אבי וגם אמר אולי לא תלך האשה אחרי א"כ שוב הוה מילי ולא מהני השליחות ע"כ דרשו שמצא עלילה להשיא בתו ואליעזר הי' ת"ח דולה ומשקה מתורת רבו: עוד הארכתי עפ"י דברי הנוב"י סי' ס"ב שהקש' דהו"ל תופס לבע"ח וכאן לא שייך מיגו דזכי לנפשיה שהרי הוא הי' עבד ואברהם לא רצה לדבק בו וא"כ ה"ה אותה אשה שתתקדש ליצחק ג"כ אינה ראוי' לאליעזר וא"ל כמ"ש הנוב"י שם שהרי האשה באמת נתרצית שאם לא תאבה האשה ללכת אחריו שיב הו"ל תופס לבע"ח וזה דרך דרוש ואעפ"כ כיון שנפל בדעתי אמרתי לרשום אף שאין זה מדרכי

במדרש רבה כתיב עוז והדר לבושה כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא ומראה להם הקב"ה עד שהן בעוה"ז מתן