דברי שאול עה"ת ומגילות שלו

למעל' מעשר' רק דאשתרבובי הוו משתרבבו והענין הוא שיש השגה שאדם משיג מעצמו וזה נקרא השגת עלי' ויש שמשיג רק ממה שמושפע עליו שפע אלקי כענין הנביא ולכך חכם עדיף מנביא שהנביא אינו משיג רק מה שנשתרבב כביכול כסא כבודו אליו והחכם עולה למעל' אך גבול שם שיותר מעשר' לא יוכל האנושי להשיג וגם השי"ת כביכול לא ירד להשפיע על בני אדם שאינם נביאים וחכמים רק שמשתרבב כמו האנשים שעולים בעליי' וזה שעל העליי' יורד מטה מטה והם מזדווגים יחד והנ' ז"ש וירא אליו ד' שכביכול הקב"ה ירד מטה והשפיע עליו שפע הנבוא' וז"ש אתה סימן לבניך דהיינו שהדיינים יש להם כח להבין מה שבארץ אבל לפעמים הדבר סתום ואי אפשר לעמוד ע"ז לכוין האמת אם לא בעזר האלקי וזה שאמר אתה סימן לבניך שגם בניך יהיו יושבים ואני אעמוד עליהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל ושופע עליו השפעת שכל אלקי ודו"ק. עוד נרא' לי עפמ"ש ששמעתי בש"ק פ' וירא שנת כתר בשם ש"ב הגאון מו"ה ליביש אבד"ק סטאניסלב במה דכתיב ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם והדבר יפלא דבכמה מקומות שדיבר הקב"ה עם אברהם ולא כתיב כן ואמר הוא ע"פ מה דאמרו ביבמות דף ע"א ערל' שלא בזמנ' לא מעכבא דכל דלאו בר מהולי הוא כמו קטן ערל לא מקרי ערל רק בהגיע זמנו למול אז נקרא ערל כשלא מל ולפ"ז עד שלא נצטווה על המיל' לא הי' מעכב הערל' שלא יוכל לסבול עול קדושת הקב"ה כביכול המדבר עמו אבל כל שנצטוו' תיכף משכל' לדבר אז תיכף נסתלק שכינת קדשו מעליו לכך כתיב ויכל לדבר אתו ויעל מעליו אלקים עכ"ד ודפח"ח וש"י ולפ"ז גם אברהם אבינו מאז שזכה להמול אז הי' קשה עליו לדבר עם הערלים טרם שהכניס' בברית וז"ש עד עכשיו עוברים ושבים אצלי אבל עכשיו משאני נימול אינם באים אצלי והיינו שלא אוכל לסבול אותם והשיב לו הקב"ה עד עכשיו ערלים באים אצלך עכשיו אני מדבר עמך שנא' וירא אליו ד' וזה לדעתי הסימן להדיינים דהנה הזהר כתב בהא דכתיב אלקים נצב בעדת אל והכתיב לא ישב בקרב ביתי עוש' רמיה דובר שקרים לא יכון לנגד עיני והרי בע"ד אחד מהם משקר בודאי ולפעמים שניהם משקרים וכתב דבאמת כ"ז שהבעלי דינים טוענים אין הקב"ה כביכול שם אבל לאחר שנסתלקו הבעלי דינים ויצאו לחוץ והדיינים יושבים וחוקרים אז אלקים נצב בעדת אל ע"ש וא"כ זהו הסימן כמו שבאברהם משנצטווו' על המיל' לא הי' יכול השכינ' להיות אצלו עד שמל כמו כן הדיינים עד שהבע"ד שם לא יכול הקב"ה להיות רק כשנסתלקו אז הקב"ה נצב בעדת אל ודו"ק היטב כי נעים ונחמד

חלילה לך מעשות כדבר הזה עיין רש"י ובמדרש תנחומא ובחידושי רי"ף באגדות בע"ז דף ד'. ולפענ"ד נרא' דלפי מה שאמרו במדרש דכבר עשה במבול והפלג' א"כ אמר כביכול כדרך שאמרו דכל ששינה נעשה לו כהיתר וא"כ חליל' לך מעשות כדבר הזה שתעש' זה בהרגל ע"ד היתר ואם שגיתי ד' יכפר בעד'

ד' ירא' אשר יאמר היום בהר ד' ירא' עיין רש"' וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי עפמ"ש התוס' יו"ט ביבמות פי"ב משנה ו' בשם הגור ארי' במ"ש ש שם שהיו אומרים חלוץ הנעל שלכאור' הי' מהראוי שיאמרו בית חלוץ הנעל כמ"ש ונקרא בית חלוץ הנעל וכתב דמדכתיב ונקרא משמע שיאמרו חלוץ הנעל ועי"ז יהי' הבית נקרא בית חלוץ הנעל דאל"כ הי' לו לכתוב ויקראו בית חלוץ הנעל עכ"ד ודפח"ח וז"ש ד' ירא' ועי"ז יאמר היום בהר ד' יראה ודו"ק

ויאמר בי נשבעתי נאום ד' הכוונ' לפענ"ד כי באמת כל השבועות שהאדם נשבע הוא באלקות כמ"ש והנשבע נשבע באלקי אמן והיינו כביכול כמו ששמו קיים כן יהי' קיים השבוע' והנה כביכול הקב"ה כאשר ירצ' לשבע ישבע כביכול בשמו הגדול דהוא שם הויה שהוא הגדול שבשמות וז"ש בי נשבעתי נאום ד' ודו"ק והבן

[השמטה לפ' חיי'] נתתי כסף השדה קח ממני עיין רש"י ולפענ"ד ע"פ מה דאמרו בירושלמי סוף פ"ח דשביעית לענין דמי שביעית שכל שזה רוצה ליתן וזה רוצה לתת לו הפירות לא מקרי דמי שביעית שזה נחשב באדם חשוב כאלו כבר נתן וא"כ גם כאן כיון שעפרון אמר השדה נתתי לך והיינו דהוי כאלו כבר נתן לו ע"ז א"ל גם הוא שגם הכסף כבר נתן לו ודו"ק

ואברהם זקן בא בימים. לדעתי הכוונ' ע"פ מה שפרשתי עד אברהם לא הוה זקנה דהיינו שלא נעתקו ממדרגה למדרג' ולא הוה זקנה רק בימים ושנים ולא בהשגות שכליות וז"ש ואברהם זקן דהיינו אין זקנת אלא מי שקנה חכמ' וגם בא בימים ודו"ק. והנה במדרש אמרו בא בימים בהימים שנאמר והגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ופרשתי עפמ"ש לפרש הא דכתיב ותשחק ליום אחרון וביארתי בהספד דהיינו עפמ"ש החובת הלבבות המשל במלך הודו שהי' מסגל כל מה שבמדינה לחוץ למדינתו ע"ש וז"ש ותשחק ליום אחרון וגם כאן בא בימים היינו שהגיע לאותן הימים שתאמר אין לי בהם חפץ לנפשי והי' שמח שהגיע למה שעתיד לשמוח בעוה"ב והעוה"ז אין לו בהם חפץ כמ"ש החובת הלבבות

מד' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ד' במדרש אמרו מהיכן יצא מהר המוריה וחד אמר יצא ותהי אשת לבן