דברי שאול עה"ת ומגילות שלה

כלל וחליל' חליל' מלומר כדברים האל' אך באמת שמעתי בשם הגאון בעל קצוה"ח והמדומ' שכן מצאתי במהראנ"ח שאמר במ"ש גבי דמא בן נתינ' לשנה נולדה לו פרה אדומ' שהקב"ה רצה להראות שהוא נפסד מעות בשביל מצוה שכליות כיבוד אב וישראל נתנו לו מעות בעבור מצוה חוקיית ודפח"ח

ולפ"ז הנה יצחק קיים מצות כיבוד שהוא עשה רצון אביו ויצחק באמת לא שמע מד' רק שהאמין לאביו וקיים מצות כיבוד וזה מצוה שכליות אבל אברהם קיים מצוה חוקיית שבאמת כביכול גם הקב"ה לא עלת' על דעתו כאשר הי' בסוף רק לנסיון עשה כן ודו"ק

וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק לכאור' צריך ביאור דמה ענין שנשא את עיניו וירא את המקום מרחוק מה נ"מ בין קרוב לרחוק. ולפענ"ד נרא' דהנ' כתיב אח"כ ויקרא את שם המקום ההוא ד' ירא' אשר יאמר היום בהר ד' ירא' וביאור הענין נרא' לפענ"ד דהנ' באמת המקום הלז הי' בו השראת קדוש' הגדול' אמנם עוד לא נתגל' הקדוש' שם רק לאתר זמן רב כאשר נבנה שם המקדש ונתקרבו שם הקרבנות המקום נתקדש והנה בעת שרא' המקום הבין אברהם שזה המקום מקום מוכן לקדוש' ולהשראת שכינ' אמנם הבין ברוח שכלו שעוד לא נשלם הענין וזה ע"ד מי שרואה עלם משכיל וכאשר ישים עין ולב עליו יבין בדעו ושכלו כי העלם הלז יגדל מאוד בתורה כי יש לו כלים לאחוז בסנסני התור' אמנם עוד לא הבשילו אשכלותיו ענבים וכמו כן ראה המקום שהוא מוכשר להשראת קדוש' ולהקרבת חרבנו וז"ש וישא אברהם את עיניו וירא את מקום מרחוק והיינו שעודנו רחוק וכעין מ"ש אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב וע"כ אמר ונשוב' אליכם ופרש"י בשם המדרש שנתנבא שישיבו שניהם והיינו שהבין שכעת עוד לא נכשר המקום שיהי' בו השראת קדוש' שיעקד יצחק שם לעול' וע"כ אח"כ כשרא' שלא יקרב יצחק אמר ד' ירא' וכתרגומו הכא יהון פלחין דרי' והיינו שעוד לא נתמלא השלמת הקדוש' רק ברבות הימים לעתיד יהון פלחי' דרי' ודו"ק

וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו לכאור' קש' דהא אילו של אברהם הי' מעשרת הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות וא"כ הי' זקן ואיך כשר להקרב' והא איל בן שתי שנים או ג' לכל היותר והיאך מוכשר לקרבן ומכאן ראי' ברור' למ"ש המלמ"ל פ"ב מאיסורי מזבח ה"ו דתרי גווני זקנ' יש זקן בשנים וזה אינו פסול רק מדרבנן מפני הכבוד ויש זקן שהוא תש כח ורותח וזה פסול מה"ת ע"ש ובפ"א מפרה והנה כבר נודע כי קרן מורה על תוקף של הדבר כמ"ש בשו"ת הריב"ש על נשבע לו בחיי הקרן שהיינו תוקף הדבר וכחו הוא נקרא קרן כי כחו של שור הוא בקרן ולפ"ז כאן שנאחז בסבך בקרניו היינו בתקפו ולכך הקריבו לעול'. ומ"ש נאחז בסבך בקרניו לפענ"ד נרא' עפמ"ש בכתובות דף ק"ז הניח מעותיו על קרן הצבי ופירש בשיט' מקובצת שם שהצבי שמזדקן הקרן מועיל לו הרב' והוא הולך למקום לבל ירא' ובל ימצא ותוקע קרנו שם באחד מנקיקי הסלעים כדי שלא ימצא לעולם ע"ש בשם דורשי רשומות ולפ"ז גם זה האיל הי' נסתר מששת ימי בראשית ונאחז בסבך בקרניו שלא ירא' ולא ימצא והי' מוכן לזה ולכך כאשר ראה אברהם את האיל הבין שהאיל מוכן לזה. וז"ש במדרש שהי' האיל רץ לאברהם והשטן מסבכו ומערבבו באילנות והיינו שהשטן רצה שיסבך קרניו בבל ירא' ובלי מצא אבל אברהם ראה אותו והבין שמוכן לזה ודו"ק היטב

והנה לשון איל אחר נדחקו רש"י והתרגום והראב"ע ולפענ"ד נרא' עפמ"ש בשם המדרש שהי' השטן רצה לערבבו ולפענ"ד נרא' דהשטן הבין שאיל מוכן מששת ימי בראשית ורצה להביא איל אחר כדי שיטעה אברהם ויבין שזה האיל הנבחר אבל אברהם הבין וז"ש וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו היינו שהשטן הביא לו איל אחר והסביכו וערבבו בין אילנות בקרניו אבל אברהם אבינו ידע ברוח הקודש ולקח לו לעול' והיינו דכתיב ויקח את האיל בה"א הידוע והיינו מה שהי' מוכן מששת ימי בראשית ודו"ק כי היא הערה נפלא' אשר כמדומ' שלא קדמני שום אדם בזה. ויקרא את שם המקום ההוא ד' ירא' אשר יאמר היום בהר ד' ירא'. לפענ"ד הכונ' ע"ד מ"ש והיום הזה תאמרנ' ופי' הראב"ע שהיום עצמו יהי' נזכר בפי כל וכ"כ הבינ' לעיתים על מה נכבד היום הזה שהיום שנתחדש בו איזה ענין גדול היום בעצמו נתכבד ולזה אמר אשר יאמר היום והיינו שהיום גופא יאמר בפי כל בהר ד' ירא' ודו"ק

יושב פתח האהל פרש"י ישב כתיב א"ל אתה סי' לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינים והם יושבים שנאמר אלקים נצב בעדת אל והוא תמוה מה ענין דיינים לישיבת אברהם והנרא' בזה דהנה אמרו במדרש שאמר אברהם עד עכשיו היו באים אצלי ערלים ועכשיו משנימול אינם באים אצלי א"ל הקב"ה עד עכשיו באו ערלים אצלך עכשיו אני בא אצלך הה"ד וירא אליו ד' וביארתי דהנה אריסטו לא הבין רק עד גלגל הירח ואמר הרמב"ם במור' לפי שלא הי' נימול לא זכה להבין יותר רק מתגלגל הירח ולמטה אבל בשמים לא הבין ולכך כל שלא נימול הי' רק ערלים באו אצלו ולא הי' יכול להבין רק שהיא אל עולם אבל מה שבשמים לא הבין ולאחר שמל הקב"ה בא אצלו וכוונתו שהבין גם מה שבשמים עד כסא הכבוד כביכול ותנת אמרו חז"ל מעולם לא ירדה השכינ' למטה מעשר' ולא ירדו משה ואליהו