דברי שאול עה"ת ומגילות שלד

והארכתי בזה ולפ"ז נרא' לי דלכך חטא של אדם הראשון גדול כל כך שהרי הוא נצטוה ועבר הוא וכל בע"ח ואשתו כלם אכלו כמבואר במדרש שכל הבע"ח אכלו ולא נשאר מקיים המצו' ולכך משה רבינו שחטא בענין הנבוא' שנאמר לו ואף ששאר פנביאים קיימו נבואתם אבל הוא הי' כחו גדול מכל הנביאים ונמצא נבואתו נתבטל מכל וכל לכך הי' חטאו גדול וזה שאמר חטאו של אדה"ר גרם לך וז"ש ולא קם נביא בישראל כמשה לכך מת משה וז"ש בראשית דהיינו בזכות משה שנקרא ראשית ולכך כל שחטא נתבטל כל ענין מציאות עולם ולכך לא מועיל תשוב'

עוד אמרתי ע"פ מ"ש עת לעשות לד' הפרו תורתיך ודקדק הזהר מה ענין לעשות ע"ש ואמרתי בזה ע"פ מה דכתיב אשר ברא אלקים לעשות ופי' האבן עזרא שבששת ימי הבריא' ברא כל מה שבצורך לברא ונתן בהם כח הכנ' שמכאן ואילך עושים בעצמם והנ' כבר נודע מ"ש הרמב"ן כי כל התור' הם נסים מעוטפים במעשה הטבע והענין דומה למי שעורך הכלי שעות שאם לא נתקלקל הוא מכה שעות כ"ד מהעריכ' ראשונ' אבל אם נתקלקל קצת אז צריך עשיה חדש' והנ' דרשו עת לעשות לד' הפרו תורתיך היינו לעשות כוונים לתור' וא"כ כל שהפרו תורתיך נתקלקל העריכ' הראשונ' וצריך עשיי' חדש' וז"ש עת לעשות לד' והנ' משה רבינו ע"ה על ידו נעשו נסים שלא ע"פ טבע כמו קריעת ים סוף והנ' בזה לא שייך עשיי' אבל במה ששיבר הלוחות הי' צריך עשיי' חדש' ולזה כתיב אשר עשה משה וז"ש במדרש אשר דיבר אין כתיב רק אשר עש'. וזהו הקישור אשר עש' משה בראשית ברא אלקים שהוא בגימטריא הטבע והיינו שהקב"ה נתן בכח הטבע שברא אלקים לעשות וכששיבר הלוחות הי' צריך עשיי' חדש' ומני אז והלא' נעש' ממילא כל הענינים:. וזה שאמרו תן חלק לשבע' וגם לשמנה ודרשו שזה שמיני עצרת והיינו שבשבעת ימי בראשית הי' הבריא' לעשות ומני אז והלא' נעש' ממילא כל ענינים וז"ש שמיני עצרת תהי' לכם והיינו שכבר נעש' ומוכן לכך וזהו הקישור שמבראשית עם שעיני עצרת תהי' לכם. זה פרשתי בש"ת שנת תרכ"ה. חסלת פרשת ברכה

ובעזר האל יתעלה נשלם כל החמשה חומשי תורה:

השמטה

[השמטה לפ' וירא] מי מלל לאברהם הניק' בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו. הנרא' בזה ע"פ מה שפרשתי מ"ש למה זה צחק' שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ואח"כ כתיב ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי ירא' ויאמר לא כי צחקת. דהנה לכאור' יש לתת מסוה ע"פ שרה דהנה המלאכים לא אמרו רק והנה בן לשרה אשתך אבל לא ביארו שמאברהם תוליד ויוכל להיות שאברהם ימות ותנשא לאחר ואף שהקב"ה אמר לאברהם וגם נתתי ממנה לך בן כפי הנרא' לא הגיד אברהם זאת לשרה כי בימי האבות טרם שנתנ' התור' לא הי' נביא רשאי לגלות נבואתו כמ"ש הרמב"ן על פסוק ותלך לדרוש את ד' וכ"כ הר"ן בדרשות ולפ"ז שרה כשמע' שהיא נתבשר' א"כ הי' מקום שתירא שמא ימות אברהם ותנשא לאחר כי עפ"י טבע לא יוכל אברהם להוליד ועל הנס לא הובטח שהיא לא ידע' אבל לפ"ז לא הי' לה לצחוק ולאמר אחרי בלותי הית' לי עדנה וע"ז א מר הקב"ה למה זה צחק' שרה לאמר האף אומנם אלד ואני זקנתי היינו שע"ז לא הי' לה לצחוק וע"ז התנצל' שרה שלא צחק' רק שירא' על שאדוני זקן ואולי לא תלד ממנו וע"ז אמר לא כי צחקת וע"כ אמר' צחוק עשה לי אלקים ולזה ביאר' דבריה מי מלל לאברהם הניק' בנים שרה ילדתי בן לזקוניו היינו כי היא לא ידעה כלל אם תוליד מאברהם או מאחר ודו"ק והבן הדברים

ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם עיין אלשי"ך שכתב כי שבע בקמ"ץ הוא מלשון שבוע' ולכך קראוהו שבע בקמ"ץ שאם על שם שבע הי' לו לנקוט בצייר"י. ודבריו תמוהים. מאד מלבד דיש ט"ס בדבריו ושבע מלשון שבעת הי' צריך להיות בסגו"ל ופת"ח אף גם דבאמת נקרא באר שבע בסגו"ל כמבואר בפ' תולדות ויקרא אות' שבע' ע"כ נקרא שם העיר באר שבע ומיין ראב"ע שם וכאן ותמצא ששבוע' עיקרו שבע' ובפ' תולדות כתיב קצת בע"א

והאלקים נסה את אברהם. עיין ראב"ע שתמה שלמה לא ביאר' התור' צדקת יצחק שיותר הי' מצדקתו של אברהם וע"כ כתב שיצחק לא ידע