דברי שאול עה"ת ומגילות שלב

מקום ודו"ק

וזה לדעתי מ"ש שהי' צפרדע אחת ושרקה להרבה צפרדעות והיינו כי זה הי' בכח משה רבינו שיפקוד על הטבע שיתפשט ולכך בכנים שלא הי' יכול לברוא יש מאין שזה אינו בכח אנושי ע"כ שפטו כי אצבע אלקים היא. וזה לדעתי מ"ש בחולין דף פ"ו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובים והלשון די לו תמוה. ולפמ"ש באמת הצדיק יוכל לצוות על הטבע שתרחב ותתפשט מעל לגבול כדבר האמור ורק שחנינא הי' די לו ולא רצה שתתפשט יותר ומדוקדק לשון די לו

וזה לדעתי מה שאמרו בתענית פ"ב בעובדא דר"ח דהראו לו דכל הצדיקים יהיו יושבים אתכא דד' רגלים והוא על ג' רגלים ואח"כ בקש רחמים ושקלו ואמרו שם דהי' הנס האחרון קשה מהראשון והיינו דהוא מצד ענווהו לא ערב לבבו לצוות על הטבע ולכך הוכרח לעשות לו נס מן השמים וא"כ נינו לו מזכיותיו וא"כ הי' חסר עי"ז מעוה"ב וע"כ הוצרך לעשות לו נס לבקש רחמים שיטול ממנו והיינו אם כי קשה בעיני ד' לשנות הטבע ועשה שינוי כ"כ שניתן לו מן השמים ואח"כ נשתנ' הדבר לקבלו בחזרה. וזה לדעתי מ"ש בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכבר תמה הרשב"א דאיך שייך דדבר גדול כזה שכל הצלחת אנושי תלוי בזה והתור' הבטיח' שכר וזה יהי' תלוי במזל. ולפמ"ש א"ש דבאמת הנס בודאי יוכל להיות ע"י זכות בלבד בלי צירוף המזל אבל בבא הדבר מהטבע המיוחד שנעש' ע"י צדיקים שזה צריך מזל והיינו שיהי' מוכן ע"פ טבע לאיזה דבר ואז יוכל הצדיק להרחיב ולהגדיל מעל לגבול והבן בדברים כי הוא ענין נכבד לא יערכנו זהב

ולכל היד החזק' ולכל המורא הגדול וגו' לעיני כל ישראל כ"כ למעל' בזה בענין הנסים שהאריך הרמב"ם בפהמ"ש על עשר' דברים שנבראו בה"ש דפי' שהכוונ' שבעת הבריא' נתן בכח הטבע שבעת בא הדבר שתשתנ' הטבע תשתנ' ולא הי' שינוי רצון וביאר הרמב"ם דענין עשיית הנביא לא הי' רק מה שנתגל' לו קודם שנשתנ' הטבע ועיין בתו' יו"ט מ"ש בזה בשם המאירי ומ"ש הוא בזה והארכתי בזה הרב' בכ"מ וכעת חדשות אני מגיד עפ"י מה שפרשתי הא דאמרו סוכ' מ"ט שיתין מששת ימי בראשית נבראו שבאמר חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן חמוקי יריכיך אלו השיתין כמו חלאים שמחוללין ועומדין עד התהום מעשה ידי אמן אומנתו של הקב"ה תנא דבי ר"י בראשית ברא שית בתו' שם הקשו מהא דאמרו בדף נ"ג בשעה שכרה דוד השיתין בעא למשטפי' עלמא אמוראי נינהו אליבא דר"י וע"ש ברש"י בדף נ"ג שהקש' ג"כ קושיא זו ע"ש מ"ש בזה

ולפענ"ד נרא' דהנה האלשיך פי' מ"ש עם נושע בד' מגן עזרך ואשר חרב גאוותיך וגו' דהענין הוא דבאמת לד' המלחמ' ומה שצוה לישראל ללכת למלחמ' בתכסיסי מלחמ' הוא רק שיהי' לכבוד ולתפארת לישראל שאוה"ע יכבדום כי גבורים הם ויראו מהם וז"ש עם נושע בד' ואשר חרב הוא גאוותיך שיכחשו אויביך לך ואני הסברתי הדבר למה זה דומה לאב המלמד לבנו דרשה שידרוש ברבים ובאמת הכל יודעים כי תורתו של אב הוא ובכ"ז הילד מתכבד בו שדרש ברבים והוצק חן בשפתותיו והנ' כי כן אני אומר בנסים ונפלאות שנעשו ע"י נביאים באמת הכל מיד ד' ורק שבכ"ז תפארת הנביאים שהם עשו חיל והביאו הנס וכל ענין המכות הכל יודעים כי ד' פעל אותם ובכ"ז הי' לכבוד למשה ואהרן שהם הביאו המכות ויתכן יותר שנודע שמה שיצא לפועל תגדל יותר ממה שבכח כי רק ביד ד' הכח והפועל אחת אבל באדם נמצא דברים רבים שישנם בכח ואי אפשר להוציאם אל הפועל ולכך גדול כח הנביא שמוציא הדברים מכח אל הפועל. וזה לדעתי מה שכתוב וירא ישראל את תיד הגדול' אשר עש' ד' במצרים ויראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו והיינו שהאדם לא יבין מה שבכח רק מה שנגל' בפועל ולכך אחרי שמשה הביא המכות בפועל אז תבינו העם מה שהי' בכח ולכך יראו את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו ודו"ק

ומעתה גם בשיתין באמת הקב"ה נתן בראשית הבריא' שיהי' שיתין ורק שדוד הרא' לעין השמש הכח הזה שיצא לפועל שכר' השיתין ואלולא שהתנ' הקב"ה כן בראשית הבריא' לא הי' יכול דוד להוציא לפועל וא"כ שניהם אמת

וזה לדעתי הקישור בתור' סופו עם תחלתו שבאמת משה עשה לעיני כל ישראל ויצא מכח אל הפועל אבל העיקר הי' מששת ימי בראשית וזה בראשית אל תקרי בראשית אלא ברא שית והיינו כמו השיתין שהיו מששת ימי הבריא' ודוד הוציאם מכח אל הפועל וכמו כן כל הניסים שעשה משה הוא רק הפרסום שמשה הרא' לעיני כל ישראל שלא יראו רק מה שיצא לפועל ודו"ק

ולכל היד החזק' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בשנת תר"כ בש"ת אמרתי קישור לסוף התור' עם תחלתו דהנ' במדרש אמרו בשע' שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות אמר משה מה עשיתי א"ל חטאו של אדם הראשון גרם לך שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו ואמרתי בזה דהנה גם שם תמוה כמ"ש הביל"ע וכי כילות יש שם. ואמרתי בזה דהנה האדם לאחר שהי' לו נטוי' אל הרע לאחר שאכל מעץ הדעת א"כ חשש הקב"ה כביכול שמא הבאים אחריו יטעו בו ויחשבו לאלות לאשר הוא נצחי לכן גזר עליו