דברי שאול עה"ת ומגילות שכז

שאלמלא ינקב קבורת משה לא היה יכול לעמוד באור' והיינו שהאור נגנז עמו והוא דומ' לאחד שיושב במחשכים שאם לפתאום יוציאותו ממחשכים לאורה היה מכהה עיניו כמו כן עינים חלושות אם היו רואים באור של משה רבינו היה מכהה עיניהם. ולכך נראה לפענ"ד דלכך לא ידע איש את קבורתו משום שלא יסתכלו בו שאולי היה נפתח קצת נקב היה מכהה עינים. וזה לדעתי הסמיכות שאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' והיינו שלפי רוב גדלו האור שלו חזק. וזה הסמיכות לבראשית דבשעת הבריא' היה האור גדול מאד ועמדו וגנזו לצדיקים וכמ"ש ודו"ק היטב

ומשה בן מאה ועשרים שנה לא כהת' עינו ולא נס ליחה. הנה מה שכתב' התור' זאת לפענ"ד דהנ' בעל ק"י בקהלת על פסוק כל עמת שבא כן ילך אמר כמה דאתי בחלוטין כן אזל בחלוטין וביאור הדברים דהקב"ה עוש' כן להקל מעל האדם צער פרידת הגוף מהנפש בשביל שכוחותיו נפסדים והולכים ע"כ אינו מצטער על עזבו את העולם וזה ברשעים שקש' להם הפריד' אבל הצדיקים אשר לא יקש' להם הפריד' לא יחסר כחותם ומכל טובם לעולם ע"ש. ובזה נרא' לפענ"ד מ"ש בשבת דף קנ"א שברזילי הגלעדי שטוף בזימ' היה שאמר אם אטעם עוד מכל אשר אוכל ולכאור' מנ"ל להעמיס עליו כזה. ולפמ"ש אתי שפיר דהנ' אם לא היה שטוף בזימ' ומתענג מתאות העולם היו כחותיו והנאותיו לא חסרים ואחר שהעיד שלא יטעם עוד ע"כ שבעל הנא' היה. ולפ"ז מצינו במשה רבינו שנצטער מאד על הפריד' מן העולם פן חליל' יעל' על לב האדם שהצטער על העוה"ז והנאותיו הכלות לזה העיד הכתוב שלא חסרו לו כל חושיו וכחותיו שלא כהת' עינו ולא נס ליחה ואם היה מצטער על הנאת העוה"ז היה מהראוי שכחותיו יתמעטו וע"כ שכל צערו לא היה בשביל זה רק שנתאוה לא"י לקיים מצות התלוים בה וכדדרשו בפ"ק דסיט'

ומשה בן מאה ועשרים שנה לא כהת' עינו ולא נס ליחה. בספרי אמר לא כהתה עינו מלמד שעיניהם של מתים כהת ולא נס ליחה ראב"י אומר אל תקרי לא נס ליחה אלא לא נס ליחה עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה ליחה פורחת אילך ואילך. והוא משולל ביאור מהו אל תקרי ליחה אלא ליחה וכבר כתבו התוס' בערכין דף ט"ו ע"א ד"ה אל שאין כאן חילוף כלל ע"ש. ולפענ"ד נרא' כוונ' עמוק' בזה דהנ' העין והיד וכל אבר בפני עצמו מתיחס להאדם עין של פלוני ידו ורגלו וכדומ' וגם דמעת עינו או ליחו וכדומ' מתיחס אליו. אך כל זה בעודו בחיים חיותו שהאדם בכללות הוא אדם ואיבריו מתייחסים אחריו אבל אחרי מותו מה שייך לומר עינו של פלוני מי הוא הפלוני אשר יפול עליו לומר עינו וידו וכדומ': וזה מ"ש לא כהת' עינו והיינו שעיניהם של מתים כהות אבל משה רבינו שלא מת לכך לא כהת' עינו שכל ענין כהות עינים הוא כשאדם מזקין והולך למות גם בחיותו כבר החל פרוונקא דמותא ולכך משה רבינו שלא מת ועומד ומשמש לכך לא כהת' עינו והנ' גם בלא נס ליח' באמת כפי הכתוב ליחה משמע דאינו מתייחס אחר האדם רק ליחה שם דבר ובאמת משה רבינו לא מת אבל באמת הקרי הוא ליחה בחולם דמשמע דליחה של משה לא נס והיינו שגם לאחר מותו למראית עין האדם עוד לא נס ליחה וז"ש אל תקרי לחה דהיינו שם דבר רק לא נס ליחה כאילו היה נכתב ליחו בוא"ו וז"ש עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה ליחה פורחת שזה המופת של אמת ועוד הוא עומד ומשמש בנפש וגוף ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד

ומשה בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס ליחה לפענ"ד נרא' דגם זה משבח של משה רבינו דהנה עינינו הרואות בכל דבר וכל כלי אם ישתמשו בו אשר הוכן להשתמש לא יתקלקל הכלי עד כי יבא קיצו וכפי טיב החומר אשר ממנו נעשה אמנם אם ישתמש בו דבר שאינו כפי תשמישו במעט המים תתקלקל וכן כל העם הזה וכל הגוי הזה האדם נברא בכל איבריו אך לעבוד את הבורא ולהשתמש מעט בכל עניני עוה"ז את אשר צורך בו להחיות את נפשו והנה עינינו הרואות הכפריים והדומים להם המה לא יחלו כל כך כאשר אחד מבני עיירות והטעם שהם לא יקחו מן העולם כי אם הצורך והמוכשר להם אבל בני עיירות המפונקים המה ירצו לחיות חיים של תענוג ויאכלו מעדנים אשר הורכב מכמה הרכבות אשר לא כפי טבע הבריא' ועי"ז יחלו. והנה זה בהנהגת הגוף אף כי בעניני הנפש באמת אם הי' האדם משתמש בעינים וידים ורגלים כפי הצורך והנאות הי' טוב לפניהם אמנם אם ירצו להשתמש להנאת העוה"ז המותריים ע"כ יחלשו כוחות הגוף. והדמיון אם אדם משתמש בעינים בהצורך לבד אז העינים לא יחלשו כ"כ אבל מי שירצה לעיין תמיד בפיתוח חותם וציורים דקים תראה שבמעט השנים יתקלקל הראות והנה כי כן אם האדם הי' משתמש אך לצרכי הנפש הנה באור פני מלך חיים ולא הי' נחלש כלל ויראת ד' תוסיף ימים וגם אשר יקח מעט לחיות הגוף הכל טוב אבל האדם מחליף עולם עומד בעולם עובר ע"כ כשיבא להזקנ' אז יחלש מאד מאד

וזה לדעתי מה שאמרו זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת וזקני ע"ה דעתן מטורפת והיינו משום שהת"ח אינו משתמש לצרכי הגוף כי אם מעט ע"כ הכלי גוף בעמדם יעמודו לא כן הע"ה כי אך בצרכי