עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי שאול עה"ת ומגילות

דברי שאול עה"ת ומגילות שכו

Divre Shaul torah Chamesh Megillot 326 · דברי שאול עה"ת ומגילות · free full Hebrew text

Open in the reader →

דהני אמרו חז"ל כמה פעמים משה שפיר קאמרת ופירש"י שגדול הדור נקרא בשם משה וביאר המגלה עמוקות שבכל דור ודור יש בו ניצוץ ממשה רבינו וגדול שבדור הוא שמקבל ממשה רבינו דהתור' שלו ע"ש. ולפ"ז נרא' לי לבל יזוח הגדול שבדור שיאמר שהוא בערך משה רבינו ע"כ תקנו שיקרא השמונ' פסוקים שמת משה רבינו ולא קם עוד כמשה למען ידע שאך ניצוץ ממשה רבינו יש בו ולא יש בו אך אפס קצהו. ולפ"ז זהו שאמר כאן כר"י דהיינו שיהושיע כתבן ואף יהושיע קטן ממשה רבינו אף כי השאר וע"ז אמר דאף כר"ש כיון דאשתני שהקב"ה בעצמו אמרן ע"כ דלא קם עוד כמשה ודו"ק היטב. ויש להוסיף בזה ע"פ מה שאמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנ' זקנים שבדור אמרו אוי לאות' בוש' ושמעתי בשם הקצה"ח שאמר שכיון שראו שבימי משה נתקטן הדור כל כך א"כ אח"כ בודאי יתקטן יותר ומי יודע למה נמשלנו כמאמר חז"ל כאותן שלא נתפרש שמותן

וימת שם משה עבד ד'. העקיד' האריך דכיון דמשה רבינו ע"ה היה מובחר כל היצורים וידענו כי המות הוא תכלית הרע וא"כ למה אליהו ע"ה תלמיד תלמידו זכה שלא ימות ומשה רבינו לא זכה לזה ע"ש מ"ש בזה. ולפענ"ד נרא' ע"פ מה דאמרו בסנהדרין דף כ"ב אברהם היה ראוי לשרוף בכבשן האש ויעקב פדה את אברהם יבואר היפ"ת דבאמת לפני הצדיקים הקרובים אל די הנה אם יזכה שימסור נפשו על קדושת השם אין לך טוב' גדול' מזו ומהשלימות יכסוף יותר מזה כמי שהולך לחופתו והוא יום חתונתו ויום שמחת לבו שזכ' להקריב נפשו וגופו ונשמתו לד'. אך מפני שהי' חסר עדיין השתלשלות בית ישראל אשר השתלשל ובא מבית יעקב ע"כ הוכרח לצאת מכבשן האש ע"ש. וזה לדעתי מה שנסתפקו חמו"ע אם יצילם ד' לא מפני קוטן הבטחון חליל' רק מפני כי זה היום שקוו למסור נפשם ונשמתם על קדושת השם אך לפי שנתפרסם האמונ' האלקית עי"ז הוצרכו לצאת ובאמת לכך לא רצו לצאת עד שקרא להם המלך כי טובה להם המיתה מלכנוס עוד להעולם הזה החושך והמר. אך כאשר קרא המלך ונתפרסם השגחת הבורא הוכרחו לצאת. ולפ"ז משה רבינו ע"ה שביקש שישיג כבודו כאמרו הראני נא את כבודיך והשיב לו הקב"ה כי לא יראני האדם וחי. וביאור הדברים כי כל זמן שהוא מלובש בגוף הנגוף אף אם יהי' זך בתכלית הזכות בכ"ז כל זמן שמלובש בגוף קשה עליו לראות באור פני המלך וגם מפני כי הוכרח לתת התור' לבני ישראל ע"כ היה מוכרח להשאר בחיים וא"כ איפוא אחרי כי כתב הס"ת והשלים ונתנה להכהנים ולישראל שוב נבחר לו המית' מחיים ולכך מת וזה אשרו וכבודו: וגם נרא' לפענ"ד דהשכר הנצחי אשר עין לא ראת' אי אפשר לקבל בעוה"ז כל זמן שהוא בגוף ולכך הוכרח למות. וזה לדעתי מ"ש בב"ב וימת שם משה סמליון אומר וימת שם משה ספרא רבא דישראל והיינו שאחרי שהיה ספרא רבא דישראל ע"כ הוכרח להיות בחיים עד הנה וז"ש התוס' סמליון שם מלאך והיינו שהמלאך הבין שהשגת משה רבינו לא היה אפשר שיהי' בחיים חיותו בגוף ונפש. וז"ש שם לא מת משה כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם ארבעים יום מה להלן עומד ומשמש וכו' וקש' וכי בחנם חנטו חנטיא וכו' אלא שמור' שלא השיגו ההפסד והאבדון מהמות ואדרבא הוא עומד ומשמש והמות מור' על שלימותו וטובו ודו"ק

ולא ידע איש את קבורתו. לפענ"ד הטעם בזה דהנ' אמרו בפסיקתא דר"כ אמר רשב"י אם ניקב נקב מקבורתו של משה אין כל העולם כולו יכול לעמוד באור'. והכוונ' לפענ"ד דהנ' כבר נודע דחלוש הראות יזיק לו האור הנר וגם מי שיש לו עינים בריאות אם יסתכל הרב' בשמש עיניו כהות והטעם לפי שעיניו חלושות והאור הגדול מכהה האור הקטן כמו שהאבוק' מכהה אור הנר ומטעם זה נרא' מה דאמרו שאור של ימי בראשית היה גדול' מאד ונסתכל הקב"ה ברשעים שאינם כדאים להשתמש בהם ע"כ עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. והענין הוא דכשם שהאור הגשמי כל מי שעיניו חלושות ביותר אור הגשמי מכהה עיניו כמו כן האור הגדול לרשעים שעיניהם חלושות מכהה עיניהם וע"כ שיער האור כפי הצורך לעולם ולפ"ז הצדיק שעיניו בהירות ובריאות הוא רוא' באור גדול ולכך במשה רבינו כי קרן עור פניו לפי שאורו היה גדול רק שישראל היה אז במדרג' גדול' לאחר מתן תור' היו יכולים להסתכל בעת שדיבר עמהם מהמצוה ואח"כ השיב המסוה על פניו ואחר כך כשחטאו ישראל ונפלו ממדריגתם ומשה רבינו ע"ה עלה ונתעל' יותר ע"כ לא יכלו להסתכל בצורתו. וזה היה מה שמת משה רבינו ע"ה כי לא היו כדאי לראות פניו ואורו הגדול הכהה עיניהם וזה לדעתי מה שאמרו במדרש א"ל משה להקב"ה מה עשיתי א"ל חטאו של אדם הראשון גרם לך שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו. והענין הוא דאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה כבר אמרו דתפוח עקבו מכהה גלגל החמ' והנ' אחר החטא עוד נשאר קלסתר פניו הרב' יותר מכפי שהוא אור החמ' וא"כ לאחר שחטאו ולא הוליד כדמותו וכצלמו כדאמרו במדרש ע"כ בדמות וצלם ואח"כ בדמותו לבד וא"כ לא יכלו להסתכל באור פניו וכבר אמרו בפסיקתא כאן בשע' שהקב"ה נותן לצדיק אינו נוטלה הימנו עד שתרד עמו לקבר. א"כ ז"ש הן האדם היה כאחד ממנו והיינו כביכול בצלם אלקים ואין בני אדם כדאים להשתמש באור הגדול הלז וזה גרם מיתה לו ולבניו אחריו וזה שגרם מית' למשה רבינו וז"ש בפסיקתא