דברי שאול עה"ת ומגילות שכד

מחציו ולמט' איש מחציו ולמעל' אלקים והכוונ' לפענ"ד למ"ש בעקיד' בביאור הענין שמשה רבינו מת ואליהו לא מת. ואמר הוא דההפרד' השלימ' שישוב העפר אל הארץ כמו שהי' והרוח תשוב אל אלקים זה המיתה המובחרת. אמנם באופן שלא יתערבו הכחות הנפשיות בהגופני שיהי' כל אחת בפ"ע ע"ש דרוש יקר ונשגב מאד מאד והארכתי בזה בכמ' מקומות והנה גם כאן לאחר שאמר דבירך לפני מותו ק"ל היאך שייך למשה רבינו מת לזה דרש איש אלקים מחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמט' איש והיינו שכחות הנפשיות וכחות הגוף לא נתערבו והית' כל אחת בפני עצמה ודו"ק היטב

אש דת למו. אלמלא דת עמה אין אדם יכול לעמוד בה כך דרשו בספרי פרש' ברכ' פיסקא שמ"ג: והוא משולל ביאור ולפענ"ד הכוונ' דהנ' כבר אמרו בשבת דף פ"ח שהמלאכים אמרו חמד' גנוז' יש לך ואת' מבקש ליתנ' לבו"ד ומשה השיב להם תור' מה כתיב בה וכו' כלום למצרים ירדתם. וביאר היפ"ת והרב' מפרשים שבודאי גם המלאכים לא טעו בזה רק שטענו שרוחניות התור' ינתנו להם והקב"ה השיב שלפי שפשטיות התור' ע"כ לבני אדם ע"כ צריך ליתן להם התור' כול' עם כל רוחניות'. ומעת' כאן שאמר ואתא מרבבות קודש שהוא המלאכים ובכל זאת אש דת למו והיינו שאמר אלמלא דת שנתנ' עמה אין אדם יכול לעמוד בה כי מצד קדושת' ורוחניות' ראוי יותר להמלאכים רק בשביל הדת התורי' שהוא ע"כ לבני אדם

עוד נרא' לי דהנ' עינינו הרואות שהמים החמים העומדים אצל האש אי אפשר לשתותם כי חום גדול להם אבל כשנמזג אותם בצוננים אז הצונן מרפה קצת החמימות ויוכל לשתותם לזה אמר גם כאן שבאמת כוונות עמוקות ונעלמות יש בתור' שאין אדם יכול לעמוד בהם זולת כי הדת שמעורב בה על ידה נוכל להבין גם סודותיה וז"ש אלמלא דת שנתנ' עמה אין אדם יכול לעמוד בה שהפשט מור' על הכוונ' הצפונ' ג"כ

עוד נרא' לי ע"פ מה שמצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרמ"ג שכתב דלכך לא נכתבו הנקודות בתורה שלפי שבאמת התור' יש לה צירופים הרב' וכל שהיה כתבו הנקוד' לא היה רק כפי הנקוד' והית' מוגבלת לכך לא כתיב בה נקוד' ע"ש ולפ"ז לולא שאנו מקובלים הנקודות כדי לדעת הדת שבה לא היה אדם יכול לעמוד בה כי יש לה צירופים הרב' ואין מי יודע אם כה ואם כה אבל כיון שלהדת צריך לדעת הנקודה ע"כ יכולין לעמוד על התור'

וע"ד המליצ' נרא' לי שכוון למ"ש הכוזר כי לא יוכל להתקרב אל ד' כי אם עפ"י דת אל אשר זו תלמדינו הדרכים המסוקלים מכל נגף וא"כ אמר שאלמלא הדת לא היה אדם יכול לעמוד בה דהיינו להתקרב אל אלקים בלי ד"ת ודו"ק

מימינו אש דת למו. הכוונ' שימין מור' על דבר המכוון והמזומן לעשות ועיין מדרש קהלת על פסוק לב חכם לימינו ואח"כ אמר שגם בצאתו לשעיר עיקר המכוון היה לישראל ודו"ק

אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תכו לרגליך ישא מדברותיך תור' צוה לנו משה מורש' קהלת יעקב ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל כבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נרא' לי דבר נפלא דהנ' באמת בישראל נמצאו ובאו צדיקים ובינונים ורשעים ומכל מקום כל שאינו אפיקורס הוא בכלל ישראל והוא מושגח בהכלל וכבר נמצאו כמה הדיוטות שחיים וקיימים בזכות התור' וכבר אמרו אלמלא עליא לא מתקיימא אתכליא: והענין הוא דבאמת להיות שקבלו התור' ביחד והתור' אי אפשר לקיים כי אם בכללות שיש כמה מצות שאי אפשר לקיים לאיש אחד ביחד עד"מ מצות חליצ' ויבום במי שיש לו בנים ומצות המלך אינו רק במלך וההדיוט יש לו כמה דברים שאינם במלך ולכך הם נקראים איש אחד כשם שאיש אחד יש לו איברים רבים וכל אבר מחזיק דבר אחד מהבריאות כמו כן ישראל כל איש מהם מחזיק ענין התור' ובכללות יתקיים כל התור'. וזה ההבדל שבין האוה"ע לישראל שאוה"ע אם נמצא איש קדוש ביניהם הוא נבדל מכל המון האומות להיות לבדו אבל ישראל איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק כי יש להם ענין תור' שנתערבו יחד. וזה הטעם לדעתי מת שאמרו במדרש מנח לא העמדתי מגינים וממך העמדתי מגינים והיינו שבאוה"ע א"א שהצדיק שבהם יכפר על עון הדור שאין לו שום התחברות בהם משא"כ בישראל שיש להם התחברות וכבר האריך הפייט ביום א' של סוכות בטעם הד' מינים שיתכפרו אלה באל' וז"ש כאן אף חובב עמים כל קדושיו בידיך היינו שאף שנמצא באוה"ע ג"כ צדיקים וקדושים אבל הם מובדלים אבל ישראל שתכו לרגליך ישא מדברותיך תור' צוה לנו משה לכך ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל היינו שכל ישראל יש להם התחברות ומתכפרים זה בזה והקב"ה נקרא מלך על כל ישראל. וזה לדעתי מה שאמרו דלולב צריך אגד היינו שיאגדו כל ישראל ביחד להתכפר אלה באל' ודו"ק

יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. במנחת יהוד' כתב בשם אבי העזרי שפירושו כמ"ש אל באפך תוכיחני ובחמתך תיסרני שפירושו כמו אל בחמתך תיסרני כן כאן וי"ו של ויהי כמו אל יהי מתיו מספר ודפח"ח

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך אשר נסיתו במס' תריבהו על מי מריב' האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנ' ענין מי מריב' היה מה שלא הקדישו