דברי שאול עה"ת ומגילות שכג

היינו שהוא ישיב עפר אל הארץ והוא ימות לגמרי ובזה מבואר מה דאמרו בפסחים דף ס"ח רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא והיינו שזה סתירה דכאן כתיב בלשון עתיד ולזה אמר שזה באחר

ואויבינו פלילים כי מגפן סדום גפנם וגו' הפסוק קשה ההיתוך ואינו נמשך לא לקודם ולא לנמשך וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' הרמב"ן פירש על פסוק כי ציד בפיו שיכנו האיש על רגילותו תדיר כמו ואני תפל' שרגיל תדיר להתפלל היה נקרא איש תפל' כמו כן כי ציד בפיו יעו"ש וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות. והנ' גם כאן אמר להיות כי האויבים הם רעים וצוררים מאד ושרשם רע ע"כ הורגלו ליסר אותנו ולעשות בנו שפטים עד כי יכונו בשם פלילים שה שהוא לשון שפטים. וז"ש ואויבינו פלילים לזה מפרש כי מגפן סדום גפנם ענבימו ענבי ראש וגו' חמת תנינים יינם ולכך נקראו בשם פלילים וזה נכון מאד

ואויבינו פלילים וגו' וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי לפרש ע"פ מ"ש הר"ן דדרושים ע"פ בישעי' ולא יוסיף עוד להשען על מכהו ונשען על קדוש ישראל באמת והאריך הרב' ותוכן הדברים כי השכל יחשוב כי מה שבא לו רעה מהגוים הוא מצדם וע"כ יבקש מהם שיקלו עולם מעליו אבל באמת זה טעות כי הכל בא בהשגח' והם אינם רק אמצעיים על דרך מי שבא הפקיד' ממקום הגבוה להכות איזה איש מכות אכזריות ר"ל והנ' בא ע"י אמצעיים רבים עד שהמכ' בעצם בא ע"י הסרדיוט הנקל' שהוא אין יכולת בידו לא לגרוע ולא להוסיף והנ' האיש המוכ' והמעונ' מבקש מהמכה שלא יתאכזר עליו והוא סכלות מאתו והוא צריך לבקש מגבוה מעל גבוה. כמו כן אנחנו בגלותינו מבקשים מהמכ' וצריך לבקש רחמים מד' ולכך לעתיד כשיפקחו עיני סכלותינו לא יוסיף עוד להשען על מכהו ונשען על קדוש ישראל באמת. ולזה גם כאן אמר איך ירדוף אחד אלף וגו' אם לא כי צורם מכרם והיינו שעיקרו בא מד' המשגיח והוא צוה להגוים שיעבדו בנו והם אינם רק אמצעיים שעל ידם נגמר החפץ. וז"ש ואויבינו פלילים הם אינם רק השופטים כמו השופט ששופט שזה האיש מחויב כך וכך ממון האם השופט מחייבו ברצונו רק שכך נתחייב עפ"י דין והוא אינו רק פוסק הדין שכך יתחייב וכמו כן האויבים אינם רק שופטים והם יחשבו כי הם המחייבים בעצמותם וזה סכלות מאתם שהחיוב בא מד' וצורנו מכרנו והם האמצעיים וכמ"ש ודו"ק

מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב. עיין תרגום אונקלוס מדם קטילין ושבין לאעדאה כתרין מריש שנא' ובעלי דבבין. הכוונ' לדעתי שפירש התרגום פרעות מלשון כי פרעה אהרן שהוא לשון גילוי והסר' וז"ש שהסיר כתרין מריש שנא' והיינו מראש פרעות אויב הי' נגל' והוסר העטר' מראש האויב

אראה מה אחריתם בתרגום ארי גלי קדמי והוא תימ' דבפסוק משמע דהכתוב אומר כמסתפק שירא' מה יהי' אחריתם ובתרגום מבאר דגלי קדמי. אך נרא' דיפה כוון התרגום שהרי במקרא משמע שהקב"ה אומר שיספה עלימו רעות וגו' וכאילו כבר מוחלט שחטאו וע"כ תרגם שגלי קדמי והיינו כמ"ש האלשיך דכל שאינו מגיד בפה רק שנגל' לפניו ישנו בבחיר' לשוב ויהי' הכתוב שאמר וירא ד' וינאץ היינו שגלוי וידוע לפניו אף שלא אמר בפרסום שיחטאו שאז לא יהי' להם כח הבחיר' ודו"ק

אם שנותי ברק חרבי. עיין אונקלוס שפירש שנותי מלשון שני' דהיינו פעם שני דלא כרש"י ורש"י לא הרגיש בזה וגם מראש פרעות אויב תרגם אונקלוס לאעדאה כתרין מעל רישא והיינו שפירש מראש דהיינו הכתר שעל הראש ופרעות מלשון מגול' דהיינו שגילה והסיר הכתר מעל הראש ורש"י לא הרגיש כלל בזה וצ"ע

גם בחור גם בתול' יונק עם איש שיב' שמעתי קושיא בשם נד"ז הרב הגאון מוהרצ"ה נ"י במ"ש הס"ח דאין לומר שהשמח' במעוני כשיש נשים ואנשים ביחד והביא ראיה מהא דכתיב בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים הרי דשם כתיב עם ומשמע ביחד וכאן כתיב גם ולא עם ולמה לא הביא מקרא דתור' שכתב ו"כ כן והשבתי דל"ק דיש לומר דכאן אסור משום יחוד ולכך לא כתיב עם אבל שם דאיכא רבים כמ"ש בחורים וגם בתולות דלא שייך יחוד בתרי וכ"ש ברבים וע"כ דאינו ראוי שיהיו מעורבים אף דלא שייך יחוד ודו"ק: חסלת פרשת האזינו פרשת ברכה

וזאת הברכ' אשר בירך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו. הכוונ' ע"ד מ"ש הכ"מ דלכך כתב הרמב"ם פ"ח מט"ל שספק בהרת הוא ספק אף שרבה ב"נ הכריע שטהור ויצא ב"ק משום שהיה סמוך למיתתו והוא בכלל לא בשמים היא וא"כ גם כאן שאמרו משה איש האלקים ושאל במדרש אם איש אינו אלקים ולזה אמר שהיה לפני מותו שהוא בכלל לא בשמים ודו"ק

וזאת הברכ' אשר בירך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו: במדרש דרשו איש אלקים